פרדס יוסף בראשית רב

ובגוף דברי אא"ז הרמ"א שהוחזקה נדה היא אינה לוקית נודע ג"כ דברי הפנ"י כתובות דכ"ב ב' בתד"ה הבא. ובקו"א דלא אמרה תורה דאזלי' בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר ועשה התורה ספק זה כודאי עד שסוקלין על זה, משא"כ אם העובר אומר ברי נגד החזקה ל"ש לגבי' לומר שהוא מוזהר על הספק כודאי מחמת החזקה וא"ש דרק בעלה לוקה ולא היא, ועמ"ש בשב שמעתתא בזה. אך זה יהי' תליא במ"ש החוט השני שם, והתומים בסי' ל"ח אי במלקות צריך התיר עצמו למלקות כמו במיתה. ואי נימא דצריך שתאמר יודע אני ואעפ"כ שוב א"א שתכחיש א"כ גם היא לוקית והפנ"י באמת ביאר כן מה שמלקין וסוקלין על החזקות רק כיון שהתיר עצמו לזה ע"ש בקו"א סי' ע"ב, וא"כ ללקות סתם א"צ כלל להתיר עצמו. ושפיר רק הוא לוקה, אבל היא תוכל אח"כ לומר ברי נגד החזקה, וסתם חיוב מלקות בלא התיר עצמו להכי נקט הבעל לוקה, וראי' מכאן להחוט השני ותומים. אבל מרש"י סנהדרין ופ"א ב' ד"ה התרו מפורש כיון שלא התיר עצמו למלקות אינו לוקה ע"ש והוא תימה רבה על התומים וחוט השני, אמנם המעיין בתוספתא שם פי"ב משמע שקאי על חייבי מיתה ולא על חייבי מלקות וכן מצאתי בירושלמי פ"ה ה"א מסנהדרין, ובחי' הארכתי בזה ואכ"מ:

שם רש"י הי' משמש, והק' המפו' הא אסור לשמש בשני רעבון ובני הרה"ח ר' דוד שיחי' תירץ לפמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"ב. דעל איסורי דרבנן לא חששו אבותינו, וגם החת"ס כ' הא דקיים אברהם אפי' ע"ת היינו ערובי תחומין דמדאו'. ובאמת כ"כ הרשב"א בתשו' סי' צ"ד ולפמ"ש הב"י הבאתי לקמן בפ' מקץ (מ"א נ') הא דאסור לשמש בשני רעבון רק מדרבנן, ושפיר לדרבנן לא חששו וא"ש. עוד אמר לפמ"ש האוה"ח שם דרק לצרת ישראל חששו בשני רעבון ולא לצרת העכו"ם ע"ש באריכות, וא"ש כאן דליצחק הי' תבואה כמ"ש וימצא מאה שערים, ולמנוע עצמו מצד צרות האומות לא הי' צריך. ודבריו נכונים. ועמ"ש בזה בפ' וישב (ל"ז ב') ויחי (מ"ט ל"א):

ט) אך הנה אשתך. תיבת אך מיותר. וכ' בס' ויעש אברהם דבפ' וירא שאמר אברהם אחותי היא והתנצל כי אמרתי רק אין יראת כו' וגם אמנם אחותי בת אבי הוא תשובת אברהם הי' שלא אמר שקר שלא אמר אין זה אשתי. רק אמר אחותי היא, ובאמת יכולה להיות אשתי ואחותי כי אחותי בת אבי היא ולא בת אמי ובת אב מותרת לב"נ אבל כאן ל"ה רבקה רק אשתו בלבד ולא קורבה אחרת שראוי לומר אחותי' הוא ובא אבימלך בטענה איך אמרת אחותי היא. אביך הי' לו תירוץ אבל אתה "אך" היא אשתך וכל אכין מיעוטין. אשתך לבד ולא אחותך ואיך אמרת אחותי היא:

י) מה זאת עשית לנו. וק' הא כבר השיב לו כי אמרתי פן אמות עלי' מה שאלו שנית, ועי' בדב"ש דשאל לו נהי דיראת לגלות מפני המון לבל יתעללו בה. אבל בית אבימלך שהם בעלי מדות הי' לך לגלות, וע"ז אמר כמעט שכב אחד העם והבאת עלינו אשם ואנחנו לא נדע מה לעשות. וע"ז ל"ה לו מענה להשיב, ובקובץ דרושים חוב' ה' סי' כ' הובא בשם אא"ז הגה"צ מהר"י מייזלש ז"ל אבד"ק פיעטרקוב דמצינו הבא להרגך השכם והרגו, ובע"ז כאשר זמם לעשות, אבל לעשות יותר מאשר זמם לא מצינו היתר, ואחז"ל גדול המחטיא חבירו יותר מהרגו. וזה שאל אבימלך הגם כי יראת שלא תמות עלי' אבל כמעט שכב כו' וזה יותר מהרגו:

יב) ויזרע:

ובמד' לא נשתבח רק בצדקה שנ' זרעו לכם לצדקה. טעם שצדקה יכונה בשם זריעה, ראיתי לפרש דידוע שלא כל גרעין יגדל דהרבה נרקבים וכלו ונאבדו כאשר יעיד הנסיון דכשתספור הגרעינים הנזרעים, ואח"כ תספור השבלים תראה רק מיעוטא דמיעוטא נקלטו והצמיחו ובכל זאת לא ימנע הזורע מלהזריע בעבור זאת דדי להמיעוט שיוציאו פרי, ומהם יצא אלומותיו. כן בצדקה אף שיש הרבה עניים אינם מהוגנים. אך אם מיעוטא דמיעוטא טובים די דבשבילם יתן ויחזור ויתן:

שם רש"י אמדוה כמה ראוי' לעשות ועשתה מאה. עי' בכור שור כתובות דקי"ב דזה לחד מ"ד במד' ומפרש שערים ל' שיעור דהיינו ק' פעמים משיעור הראוי. אבל מ"ש שם פי' א' מאה כורים קשה להולמו ונ' דמפ' מאה שערים פי' מאה שיעורים דהיינו מדות הגדולים שאין למעלה מהם והם כורים דלא מצינו מדה גדולה מכור. והכוונה במקום בית סאה נעשה ק' כורים, א"נ במקום שהי' ראוי להיות ק' סאה הנוהגת בג' מנות כמ"ש רש"י סנהד' דצ"ג אהא דשש סאין נעשה ק' כורין, וע"פ פי' זה השני י"ל טעם יוסף שחימש את ארץ מצרים ופי'