פרדס יוסף בראשית רא

דורו לא קיימו ע"ח שהכל הי' ב"נ א"כ לענין מה הי' צריך ע"ח, כיון שאין שם ישראל עמו שקיימו מצות ע"ח דהלכה כראב"י, אבל לר"י דאיהו דאמר במ"ר שקיים ע"ח שפיר כיון דס"ל לא מורינן כראב"י אפשר שהי' צריך לע"ח (ועי' במד' דאי' שהי' יודע הלכות ע"ח, ואפשר שידע הדין אף שלא הי' צריך לקיים) וע"ע כל"ח. וראיתי ג"כ בס' הקדוש מגיד מישרים, להב"י ז"ל פ' צו, דהק' הא דלא איתפקד אברהם על הפריעה אע"ג דקיים כל המצות אפי' ערובי תבשילין, ועוד האי ערובי תבשילין דנקטי. אבל הא מילתא תלי' בתקנות וסייגים דרבנן וחביבים עלי דברי סופרים דאיכא למידק למה שבק הקב"ה לתקוני תקנות וסייגים. הקצרה יד ה' מתקן כל הצריך, ותו אמאי אצטריך למהוי תורה שבכתב ותורה שבע"פ ולא הוי כולה אורייתא חדא ע"ש היטב בדרך סוד:

שם חקותי ערש"י ועמ"ש בפ' חקת י"ט ב' בשם ברכ"י:

זו לאשתו רש"י על אשתו ועי' כנה"ג או"ח דקמ"ו וז"ל ולע"ד פשוט הפשט דאנשי המקום שאלו לרבקה אשתו של יצחק, וענין השאלה אם היא אשתו, ולפי שיצחק לא הזהיר לרבקה שתאמר אחותי היא כמו שהזהיר אברהם לשרה. טרם רבקה תשוב לדברי' ותאמר בעלי הוא השיב יצחק אחותי היא:

שם פן יהרגוני. עי' ס' כנסת ישראל מאבי התפא"י ז"ל על משניות. וז"ל ובמד', וברדיפת חמש מלכים סמך על נם מדאין ברירה, משא"כ הכא דלפנוי' לא תקיף יצרם דמים גנובים ימתקו בסוף נדרים:

ח) וישקף ערש"י. ועי' שו"ת הרמ"א סי' ב' שאלה באשה שהסתירה עיבורה שיראה מעין הרע ואמרה שטמאה היא בפני בני ביתה, אי בעלה מותר לבא עלי' בתוך ימי עיבורה, והשיב, אע"ג דאי' בכתובות דע"ב הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עלי' משום נדה, וכ' רמב"ן אפי' נותנת אמתלא דגרוע מאומרת טמאה אני לך דמהני אמתלא, אבל בהוחזקה הוי כראתה ודאי, מ"מ כאן יש להתיר דיל"ד מדברי ר"י בעצמו דשרי מדקאמר בעלה לוקה עלי', ולא אמר היא עצמה תלקה משום נדה, ש"מ דוקא בעלה שאינו יודע מהני חזקת השכינות דנדה היא, אבל גבי דידה אם יודעת בעצמה שאינה טמאה אלא שהוחזקה שלא כדין אינה לוקית וראי' מיצחק עם רבקה בשנותו את טעמו לפני אבימלך שאמר עלי' אחותי היא ושמש עמה בסתר שנ' וישקף אבימלך בעד החלון, הנה אף שהוחזקה לכולם אחותו מ"מ מאחר דהוי לי' אמתלא כמ"ש כי אמרתי רק אין יראת ה' כו' דהי' שרי, וא"כ ה"ה בנדון זה עש"ה והתשובה נדפסת ג"כ בגליון יור"ד החדשים סי' קפ"ה. ופליאה עצומה על אדונינו ז"ל שהפסוק רק אין יראת כו' לא נמצא כלל כאן ורק בהתנצלות אברהם בפ' וירא (כ' י"א) וצע"ג:

ובגוף הדבר אם שניהם יודעים האמת ל"צ כלל לאמתלא. דאמתלא שייך רק במסופק, ורק כ' המפו' שכוונת הרמ"א דאבימלך הי' לו לעונשו דסוקלין ושורפין על החזקות ומכ"ש בב"נ דנהרג בע"א. ורק י"ל דאבימלך לא ראה רק שהבין בחכמה שיצחק שימש ולא הי' גם ע"א ועי' בכרו"פ בתפארת ישראל סי' קפ"ה שכ' כמ"ש בזהר וישקף אבימלך בעד החלון היינו חלון דחכמתא ע"ש. ועשו"ת חתם סופר יו"ד סי' ט' דהק' עליו דלמה יסתיר הכ' ויכתוב לשון מגונה ויסתיר בתוכו האמת אלא חלון ממש, ואם נרמז ג"כ בחכמתו י"ל דאבימלך לא ראה אלא כדרך ולא כמכחול בשפופרות, וי"ל דרק ישן בקירוב בשר בעלמא אבל בחלון חכמתא הבין דאש בנעורת ואינו דולק, ובמד"ר מבואר אדרבה היינו סתר דיצחק שידע שהפלשתים אורבים עליו לא שימש רק ביום, ובמקום שיכולים להשקיף וחישב שבודאי לא יחפשו אחרי' ביום, ואפ"ה המלך בעצמו ארב לו עש"ה שיש לתלות זה בפלוגת' דגיטין דפ"ט אי מבטלי' קלא, ועי' ב"ש סי' מ"ו סקי"ג י"ד, ול"ק מיצחק דהתם נמי לא הוחזקה שהיא אחותו שהרי חשדוהו למשקר וארבו עליו וההשקפה בעד החלון היא עצמה גרמה ההיתר דעי"ז ידעי' שלא הי' חזקה גמורה אצל הפלשתים שהיא אחותו ומשו"ה גילה הקרא שהי' בעד החלון, וע"ע בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' ק"פ קפ"א, ובתשו' חוט השני סי' י"ז. ובס' עפר יעקב, ובכל"ח האריך ג"כ בזה הענין שווי' אנפשי' חד"א היכי דיודעת שאינה כן אי מותרת לעבור ותליא בטעם שוי' אנפשי' חד"א אי מטעם הודאת בע"ד אי יודעת שאינו כן מותרת, אבל לטעם הר"י באסן דהוא מצד נדר אסורה דאף דאמרה שקר מ"מ בלא אמתלא אסורה, ויש פלוגתא בירושלמי אי ב"נ מצווה על בל יחל ושפיר הי' צריך יצחק לאמתלא של"ה רק נדרי אונס: