פרדס יוסף בראשית ר

אפי' ערובי תחומין. ואל תתמה כי כבר נתעוררת כי אין בכל פרטי מצות מצוה שאינה רומזת אל עניני החכמה. ושחייבה החכמה להיות השפלים מצווים במעשיהם וברמיזות שירמזו על החכמה, ונמצאת החכמה מחייבות את המעשה ואת המניעה והמעשה, והחניעה מידיעת מה שנרמזו בהם מן החכמה. ואבות הגיעו ברב חכמתם על העקרים ההם, וכמשאז"ל באברהם שתי כליותי' מודיעות לו חכמה כשני מלמדים, וכן האבות עד שיהודה המקובל מאבותיו קיים מצות יבום, אע"פ שעדיין לא נצטוו עלי' וצוה בה לבניו באותו לשון בעצמה שצותה התורה וזה מצד שאמרת, ועל אשר שנשא יעקב ב' אחיות דע שהתורה נכונה על ג' עמודים, א' זמן. ב' מקום, ג' כלים. הזמן לא כל הימים אסורים במלאכה כשבת ויו"ט ולא אסורים בחמץ כפסח ולא חייבין בסוכה ולולב כחג, ומקום, שלא בכ"מ חייבין בתרומות ומעשרות ואסורין בטבל כא"י ולא חייבין בקרבנות כבית הבחירה. וכלים. לא בכל דבר יוצאין תמורת אתרוג ולולב ולא כל דבר מקריבין כבקר וצאן תורים ובני יונה ולא ראוי להקריב ככהן. ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא עכ"ל:

ובשו"ת חרדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו כ' שאלת לבאר כוונת הרשב"א בתשו' סי' צ"ד ועל מה שנשא יעקב ב' אחיות כו' ואם כפי הנראה מפשט לשונו לפי שבאותו זמן עדיין לא נתנה תורה דבר זה לא הי' התורה צריך להסתירו, ותו דעדיין הקו' במקומה עומדת שהרי האבות קיימו כל המצות וב"ש ערוה החמורה, תשובה הנה אתה אוחז בעורפי להוציא דבר מה שאין לבי חפץ ואעפ"כ שלא להוציאך חלק ארמוז לך רמיזה עד שתבין דברי היטב, והרב ז"ל כתב בסוף לשונו שאמר ולא ראוי להקריב ככהן, לא הכל ראוים ב' אחיות כיעקב לפי שצורתו חקוקה בכסא הכבוד. וטעם הערוה כדי שלא להשתמש בשרביטו של מלך, ונחלת יעקב נחלה בלי מצרים ומשתמש בב' אחיות רחל ולאה, ואם ידעת למה זכתה לאה להקבר במערת המכפלה ורחל בפרשת דרכים תבין סוד ב' אחיות, ואחר כל זה הרמז ידעתי שתמצא תשובתו של הרב ז"ל והוא נתכוון להודות לשואל סוד הענין אם הוא משכיל, אבל לפי הפשט נ"ל שאינה שאלה כלל שהרי עכו"ם אין להם אחוה כלל, ואפי' שכפרו בעכו"ם וגיירו מותרות לו דקיי"ל דמה"ת מותר אדם לישא ב' אחיות גיורת אפי' שהן אחיות מן אם, ורבנן גזרו שלא ישאו אחיות מן אם. ואפי' אם תרצה לומר שהי' נזהר יעקב אפי' מדברים שעתידין דורות האחרונים עליהם, יודע הי' יעקב שלא הי' אחיות מן האם אלא מן האב, וז"ש נתנה תורה ונתחדשה הלכה שיהי' אחוה למקבלי תורה. אבל קודם לכן ל"ה להם אחוה. ועדיין אין להם אחוה לאותם שלא קבלו התורה ואפי' נתגיירו, והא דאמרי' אמר יעקב אני לא אברך שנשאתי ב' אחיות שעתידה תורה לאסור, מ"מ מדת חסידות הוא לאסור. מהדבר הדומה לאיסור מה"ת ולפיכך לא רצה לברך, וא"ת אמאי לא אקשי' איך נשא עמרם דודתו, וי"ל דלא אקשי' הכי אלא משום דאמרי' קיימו האבות כל התורה אבל בשאר בני אדם אמרי' נתנה תורה ונתחדשה הלכה עכ"ל, וע' מדרש תלפיות ענף יעקב דהביא הרבה ספרים מענין ב' אחיות וכ' אח"כ מוכרח הי' יעקב לזה כדי לבלבל השטן שלא יקטרג בלידת שבטים קדושים שבראותו שיעקב נושא ב' אחיות אינו נותן דעתו לקטרג, דסובר שאין דבר טוב יוצא מזווג זה כיון שבא באיסור והוא ע"ד עת לעשות לה' הפרו תורתיך, וענין לוט עם בנותיו, ויהודה עם כלתו, ועמרם עם דודתו, ובועז עם רות ששלחה נעמה במטתו דרך זנות, הכל עולה לסגנון א' שכיון שהי' עתיד לצאת מהם חוטר הקדישה הי' עושים כדמיון איסור לבלבל לשטן שלא יקטרג, ועי' פרשת דרכים דרוש א' אריכות מזה:

וביומא שם אי' קיים א"א אפי' ערובי תבשולין. ועי' ס' תולדות אדם להגר"ז מווילנא פ"ה בח"ב דט"ס הוא דהי' כתב ע"ת וטעו המדפיסים, ובאמת צ"ל ערובי תחומין ממלת. עקב שאדם דש בעקבי' ע"ש, ובאמת כבר כ' כן הרשב"א כמש"ל, וכ"ה בס' דברי דוד מהטו"ז ז"ל, ועי' הקדמת שו"ת בית אפרים יו"ד ואביא דבריו אי"ה בפ' תבא (כ"ו ה'). ובשו"ת זית רענן ח"ב ובס' קול אלי'. ועי' ס' משנת חכמים הל' עכו"ם סי' י"א הביא דבב"ר פס"ד אי' ר"י בשם ר' יונתן אפי' ערובי חצרות הי' אברהם יודע. עי' יפ"ת ונזה"ק, ונר' דבעירובין דס"א ב', במשנה הדר עם עכו"ם כו' ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהי' ב' ישראלים, ואמרי' בש"ס דס"ב ב' הלכה כראב"י, ור"י אמר נהגו ערש"י ותד"ה ור"י דהלכה דרשי' וכו', ומנהגא אורויי מורינן ונהגו ארויי נמי לא וכו', וישראלים הדרים יחידים בין עכו"ם שרי לטלטל כו', וא"כ לדידן א"א לומר דאברהם קיים ע"ח דהא כיון דכל