פרדס יוסף בראשית קצט

ובתה"ד בעצמו שם סי' ק"ה העיר מגמ' זו וז"ל דההוא הזיקא ל"ה שכיח כ"כ דמסתמא רבינו הקדוש ל"ה מגדל הזיקו בתוך ביתו, וע"ע בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ה, ובס' משמרת שלום על פמ"ג יו"ד סי' כ"ד ובהגהות שם:

לד) לחם ונזיד עדשים. קשה למה נתן לו לחם הא לא ביקש רק עדשים הלעיטני כו' ועי' בידי משה על מד"ר כאן, וי"ל כיון דהי' רעב מאד עי' במזרחי פסוק כ"ט. והי' ירא יעקב שיטען שהי' אונם, משו"ה נתן לו מתחלה לחם והשקיט רעבונו. ואח"כ נתן עדשים ולא יוכל לטעון אונס וא"ש דכ' ויבז אח"כ, ולמ"ש ניחא דמקודם הי' לו טענת אונס רק אחר אכילה דלא הי' לו טענת אונס כ' ויבז:

וגם יש לומר לפמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' דאם נדר על דעת חבירו אין מתירין לו אא"כ מדעת חבירו. ודוקא שנדר ע"ד חברו בשביל שעשה לו טובה שעשה לו חבירו. וכן בשבועה ע"ש, וכאן עשו נשבע לו וכמ"ש וישבע לו (וע"ש באוה"ח ומה שכתבתי בזה) והי' ע"ד יעקב. ולכן נתן לו לחם ועשה עמו טובה יתירה שלא יוכל עשו להתיר אח"כ השבועה דיהי' ע"ד יעקב ואם עשה לו טובה אינו יכול להתיר מעצמו עשו בלי דעת יעקב ולזה הערני בני החו"ב מ' דוד שיחי', וגם לא תחנם לא שייך הא דנתן לו לחם. דזה רק אם אין מגיע להנותן טובה במה שנתן לעכו"ם אבל אם מגיע לו טובה ל"ש לא תחנם. כמ"ש בחק יעקב סי' תמ"ח סקי"ב, והבאתי לעיל בפ' לך (י"ד כ"ג):

כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי. פרש"י ותורותי תורה שבע"פ והלמ"מ, עי' מהרש"א יומא דכ"ח ב' שהביא רא"ם שגרס אחת ד"ת וא' ד"ם, ובש"ס דילן גרם כרש"י בחומש. והך דע"פ ע"כ דבר דרבנן ואסמכי' אקרא דעל עירוב תבשילין מייתי בש"ס. ותורה בע"פ כולל מי שיש לו עיקר מה"ת כגון הלמ"מ ובין שאין לו עיקר כגון ע"ת, ומ"ש הרא"ם דמלא תסור לא נקרא תורותי לא מחוור דהא משמרתי שכ' רש"י גזירות להרחקה כגון שניות ומסקי' ביבמות כ"א דמדרבנן וקרא אסמכתא, וערמב"ן שהק' איך הקים יעקב מצבה ונשא ב' אחיות ועמרם נשא דודתו דהא קיימו התורה, ותי' דבחו"ל לא הי' מקיימים, ויוסף דרשו ששימר שבת שהוא עדות על חדוש העולם כו', ועי' בס' איי הים ביומא דהק' עליו מפג"ה צ"א פרע להם בית השחיטה פרש"י שומרי מצות הי' דאע"פ שלא נתנה תורה מקובלים הי' מאבותיהם וזה הי' בחו"ל במצרים וי"ל דרמב"ן כתי' הב' בתוס' שם דפרע להם היינו נחירה שנצטוו על נחירה, וכ"כ הר"ן והכריחו לזה דאי משום שקיימו התורה מה זה שאמרו והכן טול ג"ה בפניהם כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ דילמא לא נאסר, רק שהי' נוהגים איסור מדעתם וכמו שהי' מקיימים מצות שחיטה ע"ש, לפי"ז ראי' מזה לרמב"ן, ובאמת קו' הנ"ל לדידן דהי' מקיימין התורה מנ"ל דג"ה נאסר לב"נ דילמא הי' מקיימין כמו שחיטה, י"ל דק' מה בפניהם כיון דג"ה מקומו ניכר ואף אי ינטל שלא בפניהם ידעו השבטים אם יאכלו. אך י"ל ד סברו השבטים שנטלוהו מהירך אחר הבישול, וס"ל כר"ם וסתם משנה דיש בגידין בנו"ט ונאסר (ואף בב"נ שייך טכ"ע עי' בזה במלא הרועים ערך ב"נ אות כ"א וכיון במקצת לדברי האיי הים, ועשו"ת חתם סופר יו"ד סי' י"ט, ובשו"ת מהר"ם שיק סי' כ"ו, ובית יצחק יו"ד סי' מ"ד מזה):

אך ק' דמב"מ ברובא בטיל. והגיד למ"ד שנו"ט טעם בשר יש לו (לפמ"ש המרדכי פ' הזרוע דבדבר המעורב בתחלת ברייתו ל"ש ביטול ל"ק ויש להאריך בזה) אך באמת בב"נ לא אזלי' בת"ר ועי' רמב"ם פ"ט ה"י ממלכים ופמ"ג יו"ד סי' ס"ב וגו"ו ונוב"י מ"ת אה"ע סי' מ"ב ולזה הקפידו שיטול ג"ה בפניהם שלא יבשלו עם ג"ה, ולפי"ז שפיר קאמר הש"ס דסובר כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ דאם רק מצד שאסרה התורה העתידה ליתן לישראל ל"ה מקפידים אם מתבשל עם ג"ה דיבטל ברוב. א"ו דג"ה נאסר לב"נ ובב"נ ל"ש ביטול רוב, ועי' כו"פ סי' ב' דהק' דכי ידעו השבטים שיוסף ישראל ואיך אכלו משחיטתו, ופי' מהרש"א חולין דפי' פרע כו' ר"ל שהם ישחטו וא"ש, ועי' מהרש"א ביומא מה שנשא ב' אחיות דגר שנתגייר כקטן שנולד, ועי' מה שהק' הרא"ם על רמב"ן בפע"פ כשא"ל יעקב טול ובריך אמר איני מברך שנשאתי ב' אחיות ולרמב"ן לא חטא דהי' בחו"ל, וי"ל דעכ"פ גנאי לו לפי שעתידה תורה לאסור, אבל להמהרש"א אין גנאי דאף לאחר קבלת התורה גר שנתגייר כו' ולמה לא ברך וכה"ק בנזר הקודש ועי' בבאורי מהרא"י מהתה"ד, ובדברי שאול מ"ש בזה:

ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ד כ' ולענין מ"ש קיים יעקב תרי"ג מצות ונרמז בעם לבן גרתי. וק' לך הא עדיין לא נצטוו ועוד דיעקב נשא ב' אחיות, דע לך, כי אז"ל קיים א"א