פרדס יוסף בראשית קצח

וע"ע בס' משפט שלום סי' רי"ב שהביא הדרו"פ סי' ר"ט דעיקר הטעם דדשלב"ל ל"מ משום דלא סמכא דעתי' והיכי דסמכא דעתי' מהני ושבועה ל"מ בזה כמ"ש האו"ח וכ' דאם נכתב דנעשה באופן המועיל ומכ"ש בשכתב המוכר בכת"י שמודה שנעשה באופן המועיל מהני כמו באסמכתא, אבל בשו"ת תשב"ץ בחוט המשולש טור ב' סי' י"ג העלה דטעם דשלב"ל משום שאין הדבר בעין שיחול עליו קנין אבל טעם דבר שאינו ברשותו משום דלא סמכא דעתי' ע"ש היטב, ועי' בשואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' קס"ג שהק' על ריב"ש דקודם מ"ת גם דלשב"ל נקנה, ומבואר בהיפך ברמב"ם פ"ו מערכין הלכה ל"ג דהביא ראי' מיעקב דאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ואם איתא מה ראי' הא הוי קודם מ"ת ע"ש ובמהרי"ט ח"א סי' ל"ט. וע"ע בשו"מ תליתאה ח"ג סי' קל"ט וחמישאה סי' נ"ו:

ואעלה ג"כ איזה ציונים והערות בדיני דשלב"ל ברמ"א סי' ר"ט ס"ח דלסלק עצמו יכול בדשלב"ל והוא מפ' הכותב בכותב לה בעודה ארוסה, ומשל"מ בפכ"ג ה"א מאישות נסתפק אי דוקא בדרבנן יכול לסלק עצמו אבל בדאו' הוי מתנה עמש"כ בתורה, ועי' קצה"ח סקי"א ובאה"ע סי' צ"ב, ומהרי"ק סי' פ"ט, וברמ"א שם בשם תשו' הר"ן סי' נ"ג דא"י למחול דשלב"ל, וכ' בסמ"ע סקכ"ג שאף דלסלק יכול שאני התם שכבר נשתעבד יכול לסלק אבל למחול קודם שלקח א"י, ועתו"ס ב"ב קנ"ט א' לשעבד יכול דשלב"ל וברמ"א בשם נמ"י חולק ועסמ"ע. ועמהרי"ט חו"מ סי' כ"ג כמו דיכול לשעבד דשלב"ל כן יכול לשעבד לדשלב"ל ועפנ"י גיטין די"ג ע"ב. וע"ע במהר"ם שיף סוף ב"ק בדרוש אריכות בענין דשלב"ל, ועי' קידושין ס"ב לשחרור עבדו ל"ה בידו דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת וכ' רש"י ואין לך מחוסר מעשה גדול חזה, וכ"כ רשב"א קידושין נ"ג ב' במקדש בערלה א"מ אף דיכול להנות מאפר ול"ה דשלב"ל דבידו לשרוף דמ"מ הוי כגופא אחרינא. ועי' בס' טוב גיטין בקונטרס חיבת הקודש דצ"ה, הא דטוי' לארוג כ"ע מודי דל"מ אף דבידו לארגו ולא הוי כמחוסר מעשה, מ"מ יהי' דבר חדש ל"ה בידו ע"ש. ופלא שלא הביא ש"ס ורשב"א הנ"ל ובחי' כתבתי הרבה בזה אך אין כאן מקומו וע"ע בקובץ דרושים חוב' יו"ד סי' ט' בס' הדודאים מזקיני ז"ל ועמ"ש בפ' וירא (כ"א ל"א) ובפ' ויצא (כ"ח כ'). ועשו"ת מהר"ם שיק סי' של"ג שהק' הא לא היה אז עדיין מקדש ועבודה. וי"ל דבכורים הי' הגדולים העומדים בראש והוא היה המושל על כל זרע אביו כמ"ש הרמב"ן, ותורה ועבודה הכל תלוי במנהיג אם הוא טוב ימשכו אחריו וכן אם הוא רע וחשש יעקב שאם תשאר הבכורה וגדולה ביד עשו ויהי' המנהיג כולם יהי' כמותו ע"ש, ועשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ד שכ', בפ' הבא (כ"ח כ"ח) יככה ה' בשגעון וגו' והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. כי המשוגע ר"ל אינו מרגיש בחסרון דעתו. וישרים הם בעיניו, אבל מי שדעתו צלולה והוא נתון ת"י מנהיג משוגע המושל עליו ומכריחו לעשות כמעשי' הרעים, והוא יודע כי בשגעון ינהג. צערו גדול מאד, וז"ש ממראה עיניך ר"ל המנהיגים הנקראים עיני העדה עש"ה:

לג) ויבז. ערמב"ן שכ' ענין בכורה לנחול מעלת האב, עי' תורת חיים חולין דצ"א והביאותי' בפ' וישלח (ל"ב כ"ז) ועי' בנודע ביהודא מ"ת יו"ד סי' יו"ד שהשיב בישראל שיש לו יערות ושדות אשר בתוכם חיות אם מותר לו לצוד. ולירות בקנה שריפה, או אסור משום צעב"ח או בל תשחית והביא הפסקי מהרא"י סי' ק"ה דכל דבר שיש צורך לאדם לית בה משום צב"ח, וגם ל"ש צב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים אבל להמית לית בי' משום צב"ח וכן מוכח מחולין ד"ז ע"ב עקרנא להו איכא צב"ח, קטלנא להו איכא משום בל תשחית. הרי אף שהשיב לו על עקרנא דאיכא צב"ח אעפ"כ אמר קטלנא להו, רק בגוף הדבר לא מצינו רק בנמרוד ועשו. ואיך ימות איש ישראלי בידים בע"ח רק לגמור חמדת זמנו, ומי שצריך לצורך פרנסתו שאני. ועוד דאפי' איסורא איכא דצריך להכניס א"ע במקום סכנה במקום גדודי חיות, ומי לנו גדול ואומן בקי בצידה יותר מעשו שהכ' מעיד עליו ויהי עשו איש יודע ציד, ופוק חזו שאמר על עצמו הנה אנכי הולך למות שהי' מסתכן בכל יום, וכן פי' הרמב"ן, ואדם כזה עובר על ונשמרתם מאד כו', ועוד שלישית שעכ"פ מזכירין עונותי' שאינו פחות מקיר נטוי ע"ש. ובנוב"י קמא יו"ד סי' פ"ג כ' ג"כ דלהמית בריה ל"ש צב"ח וראי' מחולין ד"ו עש"ה ובמח"כ לא ראה שכבר קדמו בזו הראי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג עי"ש ותמהני שלא הביאו דברי השטמ"ק ב"ב ד"כ ע"א וז"ל דכיון דלאו בת שחיטה היא שחיטתה נמי צב"ח דהא הריגה היא ולא שחיטה וכו' וצע"ג,