פרדס יוסף בראשית קצו

שם בתרגום ארי מצידיה הוה אכיל. עי' בס' בית האוצר כלל א' אות י"ט. איך אכל יצחק מצידו של עשו הא חומר לעכו"ם פסול בשחיטה, ואע"ג דיצחק החזיקו בטוב הא אפי' בהמתן של צדיקים כו', ועי' ב"ר פס"ה שחוז כל"ז שלא תאכילני נבלות וטרפות, וק' ג"כ מה תועיל השחזה הא איהו גופי' פסול בשחיטה, ועי' קידושין די"ח א', וי"ל דקיימו התורה רק ממדת חסידות ול"ש בהמתן כו' דאפי' שוגג באיסור דרבנן כ' האחרונים דלא חשוב עבירה, וא"צ כפרה, אולם בשבת דק"נ ע"ב מעשה בחסיד שנפרצה וכו' ולא גדרה וכ' המהרש"א ואע"ג דהרהור מותר וגם שגג מ"מ מדת חסידות הוה, ומוכח דגם שוגג דמדת חסידות חשיב חטא ותקלה דהרי הרהור בשבת מותר מדינא ורק ממדת חסידות ע"ש באריכות, וע"ע באתוון דאורייתא כלל ו' ויו"ד:

כט) ויזד. עי' עיון יעקב ב"ב דט"ז דח"א אבן טוב הי' לאברהם שכל חולה שרואה אותו נתרפא. וא"ש המדרש ויזד אמר עשו מה טיבו של נזיד זה א"ל שמת אותו זקן וק' דאין התשובה שייך להקו', דאטו ידע עשו שמבשלין עדשים לאבל, הול"ל לשאול מי חת, א"ו דלא ידע הול"ל להשיב שבשל לנחם אבלים, וי"ל עפמ"ש בברכות ד"מ ע"א עדשים אחד לל' יום מעלי לאסכרא. אך כיון שאברהם הי' לו מרגליות לכן מה טיבו של נזיד זה כיון שכל חולה מיד נתרפא ולזה השיב לו שמת אותו זקן, וע"ע בס' בנין יהושע בסופו דס"ב מ"ש בזה:

ל) רש"י קצר ה' שנים. עי' בס' ברכת השיר על הא דיבמות ס"ד דלהכי אבותינו עקרים הי' שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. ויצחק עקר הי'. והסמיכות לזה י"ל. דלכאורה ממה דרבקה הי' עקרה אינו מוכח שהקב"ה מתאוה וכו', עפמ"ש רש"י כאן שאברהם הי' לו לחיות ק"פ רק שלא יראה עשו יוצא לתרבות רעות נחסר ה' שנים, וא"כ אם הי' רבקה מקדמת לילד הי' מהצורך לחסר עוד שנים מאברהם, אלא דז"א דהי' לה לרבקה להיות עקרה עוד ה' שנים ואח"כ תלד ולא יפחות שנותיו של אברהם כלל וע"כ דהקב"ה מתאוה כו', אך דעדיין י"ל דבאמת הי' עקרה בשביל אברהם והא דל"ה עקרה עוד ה' שנים משום דרש"י פי' עה"פ ויצחק בן ס' שנה שהמתין לה יו"ד שנים עד שנעשית י"ג וא"כ אם הי' עקרה יותר מי' שנים. הי' צריך יצחק לגרשה כדין מי ששהתה אשתו יותר מי' שנה ולא ילדה, וע"כ אחר דהקדים דיצחק ג"כ עקר הי', שוב בלא"ה ל"ה צריך לגרשה דהמניעה הי' ג"כ מצדו ושפיר בע"כ מוכח דהקב"ה מתאוה לתפלתם, וע"ע בס' לוית חן אריכות מזה. ובכתבי הגה"צ מאסטראווצי ז"ל ראיתי המילוי מן "שמו אדום" "ינ מ או לף לית יו ס" בגימ' הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (תשי"ג):

לא) מכרה כיום. ערש"י שעבודה בבכורות עי' ס' עפר יעקב להגאון ר' יעקב נוניס ז"ל הק' רא"ם אטו כהן יוכל למכור בכורתו. וכ' דכוונת יעקב הי' לבטלו מן העבודה שלא יהי' הרשע עומד ומקריב לגבוה ע"ז. וק' ממ"נ אי לא הי' יכול למכור מה הועיל בתירוצו דסו"ס האיך הקריבו בני יעקב קודם שנבחר אהרן שהי' עבודה בבכורות, ואם יכול למכור הקו' מעיקרא ליתא. וי"ל דלעולם דל"ה יכול למכור וכוונת יעקב הי' רק לבטלו שהוא לא יקריב, ואה"נ דלא הי' מגמתו שתתבטל מזרע שלו אלא אח"כ ה' ברכו בשם ישראל, ושלא יאמר שבא הבכורה בעקבה רק בדין גמור עש"ה, גם י"ל דנהי דהבכורה הי' סיבה לקרבנות מ"מ אינו אסור לפשוט להקריב דזר הקרב יומת רק לאחר מ"ת. ויש להמליץ עליו מה שטען המהרי"ט וז"ל בשלמא ירושת פי שנים אע"ג דמה שאירש מאבא מכור לך ל"מ הכא ע"י שבועה חייב לקיים כו', והשיגו מהרי"ט דנהי דחייב לקיים מוצא שפתיך תשמור מ"מ כיון דל"ש בו קנין אם הי' מת אין בני' חייבים לקיים דבריו כו', אני אומר אה"נ דלעולם לא עלה ע"ד רא"ם שקנין גמור הי' רק דהי' למנוע הרשע להקריב כפרש"י אמר יעקב רשע זה כו' הרי דרק רשע זה ולא זרעו, ומ"ש המהרי"ט דאפשר ע"י השיעבוד הי' יכול לשעבד כתוס' ר"פ אע"פ. ק' למה הי' צריך שבועה, ועוד דמ"ש תוס' הוא להשתעבד גופי' לשלם חוב ודוגמת חתן דמקבל נדוני' ומשעבד ואחריות חל על גופו דישנו בעולם אבל כאן גוף בכורה דשלבל"ע וכו' עש"ה ועי' נחלת יעקב מענין מכירת בכורה:

ובאוה"ח הק' ג"כ דהוי דשלב"ל. וכ' עפמ"ש בב"מ דט"ז מה שיעלו מצודה היום מועיל משום כדי חיי' וכן כאן הי' כדי חיי' ומועיל המכירה. ועוד כ' אף דהוי דבר שאין בו ממש כמו כבוד ומעלה שיש לבכור מ"מ ע"י שבועה מועיל אף שא"ב ממש, וכל הטעם דא"א