פרדס יוסף בראשית קצה

במעלה פחותה מעיקר וחושב עצמו לטפל וצדיקים הם עיקר. וזה באמת מעלה. גדולה אם הי' באמת לא בערמה כי מי שיודע מפחיתות ערכו זה מעלה אבל עשו הטעה את אביו, ואפ"ל דכל אהבה של יצחק רק כי ציד בפיו, וראוי לאהבה קצת מחמת שקיים כבוד אב או שמדקדק קצת במצות אבל רבקה אוהבת את יעקב. ולא נכתב טעם רק שאוהבת אותו בעצם יען שהוא יעקב וראוי בעצם לאהבה. וגם י"ל הא דשאל איך מעשרין מלח ותבן, עפמ"ש בכלי יקר (חיי שרה כ"ד י"ד) דהכסף יענה ויעיד על הכל וכל אדם ניכר בכיסו מה הוא, ואין מצרף וכור לבחון אדם כי אם בכסף וזהב עש"ה, ועשו בערמה רצה להראות לאביו שמדקדק במעשר, ואינו חם על כספו:

וגוף הענין ח"ו שיצחק טעה עצמו בעשו הלא הצדיקים מכירים בפנים את הפנימיות, אבל י"ל כמ"ש חז"ל בסוטה מצוה בעידנא דעסיק בי' מגינא ומצלה, וכמ"ש שאמרו להרבי מלובלין ז"ל על אחד גנאי, ואמר להם הלא זה מאיר מאוד, והי' לפלא לכולם. ואח"כ נודע שבאותו רגע הי' האיש מדליק נר חנוכה והי' מאיר באמת וכ' ג"כ על הבעל מדרש שמואל ז"ל כשהי' עוד בחור ונכנס פ"א אל האר"י ז"ל ועמד בפניו. וכששאל לו הרח"ו ז"ל על זה השיב כי עמד בפני רפב"י שנכנס עמו, ואמר אם אדם עושה מצוה מה שהי' רגיל לעשות א' מהגדולים אז כל היום ההוא נשמת הצדיק הולך עמו ללוותו, ונודע אח"כ כי הבחור עשה גמ"ח לעני ונתן לו מלבושו מה שהי' עליו, וזה י"ל כי יצחק ראה עשו בשפה שנכנס אלי' עם ציד כדי לכבד אביו והאיר עליו באותו רגע אור גדול של המצוה, ולכן אהב אותו באמת, אבל כשנכנס עם המטעמים ולא הי' כוונתו לכבוד אב רק לקבל הברכות מיד ויחרד. וארז"ל שראה גיהנם נכנס עמו ורק ע"י צעקתו נתן לו ברכה קצת. ובהשמטות לס' דברי שאול מ"ת כ' שמי שיושב באוהל אין ראי' שהוא איש אמונים ורק מי שעוסק במו"מ והוא איש אמונים ראוי להללו, וזה שעשו רימה לאביו וסבר שהוא ישר ע"כ אהב אותו יותר מיעקב שהי' יושב אהל, משא"כ עשו יודע ציד. ובכל זה הוא כשר ע"כ אהב אותו. (ועי' בהסכמתי מאדמו"ר מגור שליט"א) ובס' דברי מאיר להר"מ מפרעמישלאן ז"ל כ' דלרבו בעל באר מים חיים הי' לו בן שלא הלך בדרך הישר אעפ"כ נתן לו כל הצטרכותו. ובתפלתו אמר רשב"ו הבט כאשר אני עושה עם בני. מכ"ש אתה ראוי להתנהג עם בניך אע"פ שאין עושים רצונך. ואי' בשבת דפ"ט ב' לעת"ל יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו כו' א"ל ליצחק כו' פלגא עלי ופלגא עלך, נראה שיצחק הפליג בטענותי' שירחם ה' על בניו וטען ג"כ כנ"ל הבט כי גם לי היה בן רשע אעפ"כ אהבתי אותו, לכן גם אתה תרחם על בניך, וזה ויאהב כי ציד בפיו למען יהי' ציד בפי יצחק וטענה חזקה לעת"ל, ועי' בס' באר שלמה מערכת ח' אות י"א דמשו"ה ברך לעשו דמכש"כ יגיע ליעקב הברכות כנ"ל מה אם יחילו על רשעים מכ"ש על בנ"י הכשרים:

ובס' תולדות נח דרוש י"ח הביא מדרש דרבקה הי' מוספות לו אהבה על אהבתו, וי"ל דק' דכ' ורבקה אוהבת את יעקב דמשמע כאלו יצחק לא אהב אותו, וי"ל שבאמת אהב ליעקב אם מצד שהוא בנו וגם מצד תמימותו אלא שבא הכ' להודיענו חידוש שגם את עשו אהב ונתן טעם שציד בפיו, שראה שיצא אדמוני שסימן לשפיכת דמים והי' מצטער על זה אבל לבסוף ראה שעשו מהפך הרעה הזאת לטובה ולא הי' רוצח רק שפך דם חיות ולעשות מצוה להביא ממנו ציד לפיו של אביו, ולכן אהב אותו על שנותו את טעמו המר למתוק, אבל רבקה היתה בקיאה במעשה עשו יותר מיצחק ול"ה אוהבת אותו בשביל מדה זו. אלא דא"כ הול"ל ורבקה שונאת את עשו, ולמה כ' אוהבת את יעקב, הא כל אם אוהבת את בנה. לכן בא המד' שאוהבת אותו אהבה מופלגת יותר משאר נשים בניהם. והאלשיך פי' הפ' אל תוכח לץ פן ישנאך. הוכח לחכם ויאהבך שאין להוכיח לומר לו שהוא לץ כי עי"ז ישנאך רק תאמר לו שהוא חכם ואינו נאה לחכם כמותך לעשות כן. וכן י"ל ויאהב יצחק את עשו שידע שהוא רשע ורצה להחזירו למוטב והראה לו שאהב אותו, והיינו כי ציד בפיו, שיצחק רצה לצוד אותו בפיו ויאהבו ועי"ז יוציאנו מהקליפה להקדושה:

כח) כי ציד בפיו. ערמב"ן כי הוא מליצה וכנה האיש במעשהו לתדירות, וכ' בס' אמת ליעקב לאא"ז הגאון מליסא ז"ל בברכות ד"ד בבריוני יחמו חטאים, ע"פ רמב"ן דאותן שא"א לפרוד מחטא והחטא נתעצם בו עד שנקראים חטאים עש"ה וע"ע מ"ש בעל עקדה שער ס"ג דרבים חוטאים לא מרוע בחירתם רק מצד חוזק חומרם שלא יוכלו לעצר כח לכבוש, וז"פ חוטאים על שהוא פועל החטא על משקל פועל, וחטאים מורה על שורשו שהיא תכונה רעה בנפשו עש"ה: