פרדס יוסף בראשית קצד

אחרון, ורק י"ל דבלידת יעקב ועשו ל"ה תאומים כמ"ש תומים חסר שאחד צדיק ואחד רשע. וע"כ לא נוצרו מטפה אחת אלא מב' טיפות. משא"כ בפרץ וזרח כ' תאומים מלא שהי' תאומים ממש ונוצרו מטפה א'. ולכן בכ"מ בתאומים דנוצרו מטפה א' ול"ש למיזל בתר יצירה אזלינן בתר לידה והולד הראשון הוא הבכור, משא"כ ביעקב ועשו שנולדו מב' טיפות א"כ כללא הוא דנוצר ראשון נולד אחרון, ועי' ג"כ לקמן בפ' ויחי (מ"ט ג') בפ' ראובן בכורי אתה ע"ש:

שם ויקרא שמו יעקב. רש"י הקב"ה קראו יעקב. ד"א אביו קראו יעקב. ועי' בב"ר פ' ס"ג סי' ח' וע"ש בפי' מהרז"ו דקאי על ה' שקראו יעקב ע"ש. ובס' סמיכות חכמים ברכות די"ג להגה"ק ר' נפתלי כ"ץ ז"ל כ' שעפי"ז מיושב קו' המפו' למה הקפיד ה' באברהם שלא לקרותו אברם וביעקב לא הקפיד ונשאר לו גם יעקב ולהנ"ל א"ש כי הקב"ה קראו בשם זה ולא אדם הוא ויתנחם. אע"כ להוסיף שם ישראל. לא כן שם אברם דלא קראו ה' בשם זה ועקרו לגמרי ע"ש. ועי' בירושלמי סופ"א דברכות למה נשתנו שמו של אברהם ויעקב ושמו של יצחק לא נשתנה אלו אבותם קראו אותם בשמם אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, וצ"ע דברי רש"י שגם שם יעקב הקב"ה קראו, ולזה הערני בני הר"ר דוד שיחי' והראיתי לו שביפה מראה על אגדות ירו' הרגיש בזה וכ' שהירו' אזיל לפי' הב' ברש"י שקאי על אביו שקראו יעקב ע"ש:

כז) איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם, תרגום עשו גבר נחשירכן, עי' בהגהות מהר"צ חיות ב"ק דצ"ב על תד"ה דשרכי בטלנים כמו איש יודע ציד כו' וזה ג"כ לדעתי הכוונה בקינות לט"ב המתחלת אבל אעורר אנינת אגרר דרך ופרך נחשירך וצדו תרך, והכוונה על עשו שמתרגם יודע ציד נחשירכן, ואמת עכ"ל, ובס' ילקוט האורים הביא ע"פ דחיה אדני השדה הנזכר באיוב הנקרא ידעוני שנקשרת בטבורה לארץ וקשה לצוד אותה, רק באופן שזורקין חץ להפסיק טבורה אז מתה, והוא ידעוני שלוקחין עצם ממנה בתוך הפה ועושין כשוף לאמר עתידות, ועשו הי' יודע איך לצוד אותו. וזש"ה ויהי עשו איש אשר יודע ציד ר"ל לצוד את איש שדה היינו האדני שדה הידעוני הנ"ל, ובזה הי' מדבר עתידות ורמה ליצחק שבצדקותו נעשה לו כן שבא אלי' רוה"ק. וערש"י איוב (ה' כ"ג) ומשנה פ"ח מ"ה מכלאים, ובירושלמי ור"ש שם:

וי"ל ג"כ דנודע דאדם כולל כל הכחות ממעשי בראשית, וע"כ נקרא עולם קטן וכמ"ש באבות דר"נ כל מה שברא ה' בעולם ברא באדם, והנה בין הנמצאים במעשה בראשית נמצא ג"כ אבן מאגנעט אשר בו כח המושך וא"כ גם כח זה נטבע באדם, ובאמת כי אדם יש לו כח המושך להמשיך לבות בני אדם אליו. רק לא כל אדם שווים בזה כי הישר באדם ממשיך הישרים ותמימים, והרשע את הרשעים, וזש"ה ויהי עשו יודע ציד איש שדה כלומר בטבעו של עשו הי' כח המושך להמשיך אליו את איש שדה חי שהוא פרא אדם כמוהו, ויעקב הי' יודע ציד את איש תם יושב אוהלים ר"ל יעקב הי' לו כח נפלא לצודד נפשות טובות להמשיכם אחריו וכל עסקיו הי' עם תמימים, ובס' עץ הדעת טוב על כתובות ברמזי תורה כ' דידוע דבית הוי קבע ואוהל הוא ארעי והצדיקים עושים מעוה"ז דירת עראי כאוהל, וז"פ ויעקב איש תם יושב אוהלים:

שם רש"י יודע ציד לרמות אביו ושאלו אבא איך מעשרין מלח ותבן, ותמוה מה השאלה איך מעשרין, הלא ידוע מעשר אחד מעשר הי' לו לשאול "אם" מעשרין, וכ' בספר מחת יה דעשו הי' ערום כשועל ורצה להראות צביעותו, דהנה כשמעשרין סאה א' מעשרה שגדל בשדהו הנה באמת נותן יותר מחלק עשירי, למשל אם זרע סאה וגדלה התבואה ועשתה למשל פשרה סאין, נמצא דיש ריוח לו ט' סאין, ומזה נותן סאה שלימה למעשר, נמצא שמן הריווח של שנה זו הוא נותן חלק תשיעי, וא"כ מלח ותבן שאין זורעים אותם אפשר שאין יוצאים ידי חובת מעשר בחלק עשירי רק באחד מתשיעי, וזה היה שאלת עשו, פשיטא דגם ממלח ותבן נותנים מעשר אבל "איך" מעשרין אי סגי בא' מעשר או צריכים ליתן יותר, וכמה נחוץ ליתן. ובס' אלוף בישראל כ' שבין תיבת איך ובין תיבת מעשרין חסרה נקודת ההפסק וכך שאל אבא "איך" כלומר איך דעתך מעשרין מלח ותבן, היינו אם צריך לעשר או לא. ובס' או"ש כ' דמלח ותבן שאינו מאכל בפני עצמו כלל רק טפל למאכל, אפ"ל כי אין חיוב במעשר רק אם הוא טפל לדבר המחויב במעשר, אבל אם מתבלים במלח דגים ובשר וכדומה מאכלים שא"צ למעשר גם הוא בטל אל עיקר המאכל וא"צ לעשרו, (ועתו"ס יומא דפ"א ב' ד"ה שהפלפלין). או אפשר שמחויב במעשר, וכן תבן שטפל לתבואה ורק שומר או יד לתבואה, וזה השאלה איך מעשרין מלח ותבן, וגם הוא רמאות שהוא יודע כי הטפל