פרדס יוסף בראשית קצג

ראשונה ושני' אינו בדקדוק, אלא נקטינן דטיפה אחת הי' ונחלקת לשנים וכמ"ש בנדה דכ"ז א'. והודה וחזקי' בני ר' חייא דנשתהה ולד אחד אחר חבירו ג' חדשים. ואמרו שם דטיפה א' הי' ונתחלקה לשתים ע"ש, א"כ גם כאן י"ל דטיפה א' הי' וממחציתה הראשונה נוצר יעקב ומהב' עשו. אבל לעולם י"ל דשניהם הי' ראשית אונו וכיון דבהריון שניהם שווים שוב אזלינן בתר לידה והרי עשו נולד ראשון, אבל לעולם י"ל דהמעלה דראשית אונו עדיף מהמעלה דלידה. ומצאתי ביערות דבש ח"א דרוש ט"ו וז"ל וכבר הסכימו הטבעים דא"א לאשה להתעבר תאומים מביאה א' רק משני ביאות וכ"כ רש"י גבי יעקב ועשו משל לשפופרת נכנס ראשון יצא אחרון וע"כ דס"ל משני ביאות נתעברה דאי מטיפה א' ל"ש נכנס ראשון וז"פ עכ"ל:

וראיתי בשו"ת נודע ביהודה מ"ת אה"ע סי' פ"א שכ' לו הג"ר ישעי' פיק שמצא בספר דרוש שאי אפשר לתאומים להתעבר מביאה א' ( ) וכ' וז"ל דברי הדרוש המה הבל הבלים נגד כמה מקומות בש"ס אין מספר. ואדרבה נהפך הוא שאי אפשר לה להתעבר תאומים בשתי ביאות זו אחר זו שיהי' שניהם בני קיימא כי אם שיהי' א' סנדל, ומה שהעיד בשם חכמי הטבע שקר העיד ואדרבה המה מסכימים בזה שיכולה להתעבר מביאה אחת ולדות הרבה, והגאון ר' מאיר פרענקיל שהי' אבד"ק זאלקווי וג"כ רופא בחצר המלך עם הרופא המומחה ר' שמחה. והוא נתן טעם למה נולדו תאומים עם כל שבט שלא תלך טפה של יעקב בשום ביאה לבטלה. עי' בע"י באגדה בכללן אתה מוצא שבעים וכו' ואמנם אין אני תמה על הדורש ההוא בספרו כי כן דרך הדרשנים באמרם כי אין דרוש זה נוגע לדיני תורה, לכן משנין לפעמים לפי הצריך להם. ומחו' ר' אפרים רצה ללמד זכות על הדורש ההוא שאין כוונתו שצריך שני ביאות רק בשני כחות, ולענין שיהי' נחשב אח"כ שלא במקום מצות יבום הכח שני הוא כמו ביאה אחרת, ואף שכתבתי לו שגם זה שקר אעפ"כ דברי טעם הם:

ומצאתי עוד בדורש לציון דרוש ד' שהקשה ג"כ עה"פ כי תהיין כו' הקדים בנשואין האהובה ובלידה הקדים אהובה ואח"כ והי' הבכור לשנואה, אתמהה אם אהובה קדמה בלידה איך יהי' הבכור לשנואה. וזה תימה רבתא אשר לא הרגיש בה אדם מעולם. ואף דאפשר שאהובה נתעברה קודם והשנואה ילדה קודם דגם העיבור יקרא לפעמים בשם לידה, מ"מ מי דחקו לקרא לאחוז באופן זה שאהובה נשאת קודם ונתעברה קודם. ואח"כ ילדה השנואה הבכור כגון שאהובה ילדה לט' חדשים וזו לז'. מה הי' חסר לכתוב דרך הטבע כיון שזו ילדה הבכור הי' לו להקדימה בנשואין ובלידה, דעל הסתם הנישאת קודם יולדת קודם. והול"ל שתי נשים אחת שנואה ואחת אהובה וילדו בנים השנואה ואהובה והי' הבכור לשנואה וכו' ע"ש באריכות, וסיים ועיקר בכור תלוי במי שנולד קודם ולא בעיבור ותאומים יוכיחו שהנכנס אחרון יצא ראשון. הרי שהרגיש ג"כ בדברי הגר"א ז"ל ורק בזמנו עוד לא הי' נדפסים ספרי הגר"א ז"ל, ובכל"ח כאן הביא ג"כ דברי הגר"א ובמח"כ לא ראה דברי הנוב"י ודול"צ ויע"ד. ועי' לקמן פ' ויצא (כ"ט כ"ז), וע"ש שכ' טעם להגר"א דבכור לנחלה תליא ביצירה. ולענין קדושת בכורה תליא בפטר רחם בלידה. עפמ"ש במגילה די"ג א' עוברתה מת אבי' ילדתה מתה אמה, ופרש"י ונמצא שלא הי' לה אב משעה שנראה להקרות אב, וכשילדה מתה אמה שלא נראת להקרות אם עכ"ל, הרי דיש הבדל דאב משעת יצירה ואם רק מליבה וא"כ שפיר בכור לנחלה תליא עיקר בצבור לאב והרי הוא אב מיצירה אבל לקדושת בכורה תליא בבכור לאם ואינה נקראת אם רק מלידה לכן תליא בפטר רחם. ועי' ג"כ באור חדש על מגלת אסתר להמהר"ל מפראג, ובס' עורה שחר אות א' בזה ובזה א"ש הפענח רזא פ' ויחי ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני תימה איך נתן בכורה ליוסף וכ' לא יוכל לבכר וי"ל דגם אלי' ל"ה בכורה אלא בלקיחה עכ"ל. ועדיין אינו מובן דסוף כל סוף הי' ראובן בכור מדינא ואיך נתנה ליוסף. ולהנ"ל י"ל דתאומים, נולדו עם השבטים. א"כ בראובן שהי' ראשית אונו והי' נוצר ראשון הי' נולד אחרון א"כ הי' רק בכור ליצירה ונולדה באמת אחזתו מקודם. וא"כ מדינא ל"ה בכור דרק בכור לאב הי' ולא לאם. ומדוקדק בכורי אתה ר"ל רק בכורי אבל אצל לידה ל"ה בכור דאחותו נולדה מקודם ואע"ג דלנחלה סגי בבכור ליצירה מ"מ כיין דלענין קדושת בכור תליא בלידה, והכא כל עניני הבכורה הי' מפאת קדושת יעקב שנבחר להיות. מזרעו של אברהם. וזה יהי' מנחיל לבכור שלו ומפאת זה ל"ה ראובן בכור. ושפיר נתן הבכורה ליוסף. דעם יוסף לא נולדה תאומה והי' פטר רחם ויש לו שייכות לקדושת בכור:

אחר כתבי זאת מצאתי בכל"ח פ' תצא שהביא היע"ד ונוב"י הנ"ל. ולפמ"ש חז"ל תאומים מטפה א' נולד א"כ ל"ש כלל נכנס ראשון יצא