פרדס יוסף בראשית קצב

ביום ב', אפי' למ"ד תשלומין דראשון הרי מבואר דחיוב הוא על כל הרגל, ועמ"ש בזה בכל"ח ואפי' אי לאחר ח' ליכא חיוב על האב, אם לא הי' בר חיובא בח', זה רק חיובא דאב אבל עכ"פ חיובא על הב"ד שלא להניח ערלים בניהם ונפקא מקרא דהמול לכם כל זכר, ואיתא ג"כ על האב לאחר ח' והדק"ל אמאי לא מל יצחק אח"כ כשנבלע דמו קודם י"ג, וי"ל דאב אינו בכלל ב"ד דהוא קרוב וראי' אמאי לא כפאו אותו בי"ג למול כמו שיש על הב"ז חיוב כפיה, ועי' בטורי אבן חגיגה ד"ט, ובתשובות הרי"מ יו"ד סי' ט"ז, ובהגהות יד שאול יו"ד סי' רס"ו, ועמ"ש בפ' לך (י"ז כ"ז) ופ' וירא (י"ח א'). ובתדב"א פכ"ד וילקוט סו"פ תולדות איתא אבל זרעו של עשו כל זמן שיצחק קיים הי' מקיימים מילה וכשמת יצחק הי' מבטלים, הרי מבואר דעשו הי' נימול. ואף דבפדר"א פכ"ט ומד"ר תולדות איתא דעשו הי' מאס במילה פי' שם היפ"ת ומהרז"ו היינו שמשך בערלתו או שביטל מבניו, ועמ"ש בזה בשו"ת מנחת שמואל או"ח בהשמטות לסימן ל"ז. וע"ע במנ"ח מצוה ב', ובקובץ דרושים חוברת יו"ד סי' כ"א בקונט' אמרי שפר. וע"ע שם בסי' י"ב בקונט' אמרי כהן:

שם ויקראו שמו עשו, ערש"י, ובס' אמת ליעקב והביאותיו בפ' ויצא (כ"ט ל"ב):

כו) ואח"כ יצא אחיו. במד"ר פס"ג הגמון שאל מי תופס המלכות באחרונה נטל נייר חלק וכ' עליו ואח"כ יצא אחיו וידו אוחזת בעקב, וקשה נטילת נייר ולמה לא כ' תיבת עשו, ובס' בנ"א כ' עפמ"ש בגיטין ד"ס ע"א בהילני המלכה שעשתה טבלא של זהב מפרשת סוטה באל"ף בי"ת, הנה בודאי כאן כ' ג"כ הפסוק בא"ב פי' ר"ת שאסור לכתוב פסוק מה"ת כסדר על הנייר, וכתב ו"כי או א ב" ר"ת של הפ' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב, גימ' מ"ו גימט' ר"ת של משיח בן דוד" או מלכות בית דוד, וההגמון הי' מבני עשו שאלו מי תופס המלכות אחרונה והוא רמז לו שאנחנו בנ"י נתפוס המלכות בביאת משיח בן דוד:

שם ויצחק בן ששים שנה. ערש"י ומהרש"א יבמות דס"ד א'. ועי' בס' סנהדרי קטנה על סנהדרין דס"ט על הגמ' דבת שבע אוליד בשית דהי' איתתא בריא, דמשמע דנשים הי' מולידים בדורות ההם קודם ח', ועכ"פ לא גריעי מזכרים ובני ח' בודאי הי' מולידים, וכ"מ ביבמות ס"ד דפריך ונילף מיצחק פי' דקודם כ' שנה לא חשובה עקרה אע"ג דרבקה הי' בת ג' שנה כשנשאה ש"מ דמיד כשנשאה היתה ראוי' לילד ואפ"ה המתין לה כ' שנה עד שהתפלל, ושפיר רוצה להוכיח מיצחק דקודם כ' ל"ה עקרה, ועפ"ז יש לתמוה על רש"י תולדות דמפרש כיון דרבקה הי' בת ג' כשנשאה המתין לה י' שנים עד שתהי' ראוי' להריון, ועשר שנים כמו אביו ושוב התפלל משמע דגם אז ל"ה ראוי' להריון קודם י"ג וק' מב' מקומות הנ"ל, ועי' בפתיחה בפני יהושע כתובות וצ"ע:

שם וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, וכ' בס' מגדנות אליעזר בקו"א דל"ו, דמדוע אחז יעקב לעשו בצאתו, וגם על מה קרא יעקב על אחוזתו זאת, וי"ל דיש ב' חשיבות לעם ישראל, א' מצד עצמם ונקראו בנים אהובים למקום, ב' אף שח"ו ילכו ארחות עקלקלות יעמדו מול מעשי עשו ואז יצאו זכאים, וז"ש ואוהב את יעקב כלומר אף שהם נקראים ע"י מעשיהם בשם יעקב לא בשם ישראל עכ"ז אהבתי אתכם אמר ה' והפחות שבישראל מלא מצות כרמון, וזה"פ וידו אוחזת בעקב שלו וקשה למה אחז אותו ועמדו משולבת יחד ע"ז מסיים ויקרא שמו יעקב, פי' אף שיהי' עת שלא יהי' ראוים להקרא בשם ישראל כי אם יעקב, על זאת אחז יעקב לעשו להראות כי ה' ישקול בפלס מעשי יעקב נגד מעשי עשו ויצא גז"ד לטובה:

שם רש"י יעקב נוצר מטיפה ראשונה כו' ויטול הבכורה מן הדין, הגר"א מווילנא ז"ל בס' סערת אלי' הביא על הפ' בפ' תצא (כ"א ט"ו) וילדו לו בנים האהובה והשנואה, והי' הבכור לשנואה לא יוכל לבכר, וקשה שמשמע שבתחלה ילדה האהובה, ואח"ז אמר והי' הבכור לשנואה. ב' מהיכי תיתי שיוכל לבכר עד שהוצרך להזהיר על זה, ג' למה פירשה הטעם כי הוא ראשית אונו יותר מרוב מצות, וי"ל דהשנואה נתעברה וגרשה ונשא אחרת תיכף וג"כ נתעברה וילדה לז', והשנואה ילדה לט'. נמצא לעיבור השנואה קודם וללידה אהובה קודם. והבעל רוצה לבכר בן אהובה כי הוא נולד תחלה, וציותה התורה ל"י לבכר כי אזלינן אחר זמן הריון כי הוא ראשית אונו ולא אזלינן אחר הלידה ובן השנואה הוא בכור. ועשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' נ"ב שכ' דעיקר תלוי בלידה ולא בהריון דהרי הי' יכול להתקלקל, וא"כ אם האהובה ילדה מקודם הרי הוא הבכור. וראי' ברורה מרש"י כאן מיעקב ועשו שזה שיצא ראשון הוא הבכור דאם אזלינן בתר עיבור ע"כ הי' יעקב בכור מן הדין דהרי הוא נכנס תחלה, ובהגהות לס' קול אלי' פ' תצא כ' לתרץ דמ"ש רש"י ומד' טיפה