פרדס יוסף בראשית קצא

אם נפל ברשתו, אינו ידוע אם מחמת חולשותו חטא או שהי' במרד, והבחינה אם הוא מכבד ת"ח ראי' שהוא בעצמו א"י לכבוש יצרו, אבל מכבד לומדים אחרים. וז"פ תמותת רשע רע, רע הוא העבירה תמותת אותו, וא"ת מה חייב אם הוא חלש, לזה אמר ושונאי צדיק יאשמו ע"י שהוא שונא לצדיק על זה יאשמו דמזה ראי' שבמרד עשה הכל ודפח"ח ועוד יש אתי אריכות בזה, ועמ"ש בפ' ויחי (מ"ט י"ג):

כג) שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. ערש"י ומהרש"א יבמות דס"ד, וי"ל דידוע שכל חשיבותו של ישראל בזמן שהוא מובדל מן אוה"ע במאכל במשתה ומלבוש, אבל בזמן שהוא רוצה להדמות להם אבד חשיבותו, וז"ש בפ' בלק (כ"ג ט') הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב אש ומים שני הפכים ומים מכבים אש, ורק כשהם יחד בלא אמצעי, אבל באמצעי סיר, אש גובר על מים ושורף אותו, וישראל דומים לאש כמ"ש ובית יעקב לאש, ואוה"ע למים כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה זה אוה"ע כמ"ש חז"ל, ובזמן שישראל מופרש ומובדל מן אוה"ע אז גובר ישראל עליהם, ולהיפך אם מתערב בהם אז המים מכבים האש ואוה"ע גוברים. ז"ש הן עם לבדד כל חשיבותו בזמן שבדד ואז הוא שישכון בשלום על אדמתו, אולם בגוים לא יתחשב" אם מתדבק ומתערב בגוים אז לא יתחשב לכלום. וזה"פ שני גוים בבטנך עשו וזרעו ויעקב וזרעו ושני לאומים הללו אם ממעיך יפרדו ולא יתערבו אז לאום מלאום יאמץ אם זה קם זה נופל ולא ישוו בגדולה אז רק אז" ורב יעבוד צעיר, כי יגבר בית יעקב אש על עשו הנמשל למים, לא כן אם יתחברו אז יגבר המים ויכבו אש:

שם רש"י אנטונינוס ורבי, הר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר בזה דצדיק משבר התאוות ומצננן, וגם באכילתו מעלה הניצוצין קדישין ומחזירן לשרשם, ובנעוריו נקל להעלות נצוצין שמוחו צלול, אבל יקשה לו לשבר כל תאוה גשמיית, ולהיפך בזקנותו מהנקל להכנעת התאוה, אבל לרפיון כחו לא יכול לכוון יפה. להחזיר הניצוצין, אבל אנטונינוס ורבי לא פסקו לא צנון הקרירות ולא חזרת החזרת נצוצין לשרשם, לא בימוה"ח בימי הנוער ולא בימה"ג בימי הזקנה וע"ע קובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' נ' בזה:

כד) וימלאו ימיה ללדת. רש"י שנולדו למלואים, ובפ' וישב (ל"ח כ"ז) כ' רש"י ג"כ כן כן וכ"כ במד"ר וערש"י שמות (ב' ג') יולדות לז' יולדות למקוטעין, ועי' בכור שור ר"ה די"א, עפמ"ש בפ' חלק (צ"א ב') שהיצה"ר ניתן לאדם בשעת יצירה, ולפי"ז מה שהלידה מאחרת הוא טוב כדי שיתאחר יצה"ר לבוא, דודאי לא לחנם הוא בא בשעת לידה, אמנם בצדיקים שאין יצה"ר פועל בהם כלום, לא איכפת בהקדימה כלום, וז"פ וימלאו ימיה ללדת והנה תומים ופרש"י חסר לפי שאחד רשע, אבל בסמר כ' תאומים ששניהם צדיקים, ויהי' פי' וימלאו שילדה למילואים, וקשה מ"ט הא דרך הצדקניות להוליד לז' חסרים, ומתרץ תומים בבטנה חסר שא' רשע ומפני זה צריך שיהי' לידה למלואים, וא"ש ויתרוצצו, בע"ז עשו מפרכם, וכראותה כך הכירה שכבר בא היצה"ר אליו במעי אמו, ותאמר א"כ למה זה אנכי בצער עיבור כ"כ יותר מהראוי, כיון שאין בזה טובה כדי לאחר את היצה"ר הבא בשעת לידה דהא כבר בא, ועי' בחנה"ת בזה:

שם והנה תאומים ערשב"ם בכל דבר חידוש רגיל לומר כן, וכן והנה היא לאה, ויקץ פרעה והנה חלום, עי' בב"מ דפ"ז עד יעקב ל"ה חולשא ויליף מפ' ויחי (מ"ח א') הנה אביך חולה, וכ' מהרש"א לפי שלא הזכיר כאן שקרא אותו כמו שהזכיר בפרשה הקודחת, לפי שהאמירה שאביו חולה היא עצמה הקריאה שנתחדש באבי' החולה קודם מיתה דבר שלא הי' בעולם והוא כדי לברך בניו ויצוה אותם כפרש"י, ועי' בחי' הש"ס להגר"י פיק שם בב"מ דתי' המהרש"א דוחק ולרשב"ם ניחא דתיבת הנה הוא חידוש, וזה החידוש שלא הי' חולשא מקודם:

כה) אדמוני. רש"י סימן שישפוך דמים ויקראו שמו עשו הכל קראו כן, בס' פני"ק הביא עפמ"ש ביו"ד סי' רס"ג תינוק שנמצא אדום סימן שלא נבלע דמיו באבריו, ולכן כשפרש"י אדמוני סימן לשפ"ד, וק' דילמא מחמת שלא נבלע דמי' ע"כ פרש"י הכל קראו עשו לפי שנגמר כבר כבן שנים הרבה וא"א שלא יבלע דמו. ובעה"ת כ' דעשו לא נימול דחשש יצחק שלא נבלע דמי' ואמר אמתין עד י"ג שנים כמו ישמעאל וכשהי' י"ג לא רצה עשו למול א"ע, וק' איך המתין עד י"ג הא מצוה על האב בכל רגע שיכול לימול בנו, וכ' בס' יד המלך על הרמב"ם ה' מילה דבחלה הבן בשמיני בטל המצוה מאב וראי' דמילה בזמנה דוחה שבת הא אפשר לאחר שבת א"ו דאין מצווה אלא ביום ח', ועתש"ו רמ"ע מפאנו סי ק"ד דעוסק במצוה ביום א' דרגל חייב ברא