פרדס יוסף בראשית קצ

קודם ישככר באוהליך, עד מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, והטעם כי יששכר וזבולון או כהנים וישראלים שניהם אדונים זל"ז, וג"כ נכנעים זל"ז. כי משועבדים הכהנים לישראלים שיקבלו מהם פרנסתם. אך הכהנים ות"ח הם נשואים והישראלים הם תחת הכנעתם. כן יצירות יעקב ועשו הי' שיעקב וזרעו ממלכת כהנים ונשיאים, ועשו כזבולון נותן לפיו של ישראל, ויהי' כל ישראל כרבי בדורו. וכל עשו לעולם כאנטונינוס, אנטונינוס נהג כבוד לרבי. ורבי נהג כבוד לו כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה כשהי' בבטן אמם שני גוים. וע"כ הניח יעקב לעשו לצאת קודם כזבולון קודם ליששכר. אך משיצא ראשו ורובו כ' ושני לאומים ממעיך יפרדו, תיכף נתפרדו אלו לחיי עולם ואלו לחרפות דראון עולם. ואח"כ יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון א"כ יעקב קודם לו. ועי' בקובץ דרושים חוברת יו"ד סי' י"ב מ"ש בזה הגאבד"ק מאנקטוב באמרי כהן:

ובענין חיזוק התורה כ' עץ חיים הוא למחזיקים בה. בעת שאדם טובע אם יזדמן לו עץ אשר יוכל להנצל ע"י, יחזיק בשני ידיו לא ינתק העץ מידו, וז"ש ע"ח הוא רק למחזיקים בו בשתי ידיו בכל כחו. ונדמה לעץ דאם זורע חיטים או דגן צריך מקודם לחרוש ושאר מלאכות ובשנה שניה ג"כ כן. אבל אילן אם נטע פעם אחת צומח לעולם, ויוכל להיות כי בעד האילן לא טוב לעמוד ולסבול מכל פגעי הזמן ברד ושלג קור וחום. אבל טוב לבעליו שיש לו פירות כל השנה. וז"ש כי תורה ות"ח עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר כי רק התומך התורה מאושר אבל לא הת"ח. וז"פ (ברכה ל"ג י"ח) שמח זבולון בצאתך וגו' כי עשו שותפות, וזבולון קודם שנסע לעסקיו בא ליששכר ליקח ממנו ברכת פרידה, ובא אצלו בחורף ושומע שלומד סוגיא לימא מתניתין דלא כסומכוס, ומנורה גדולה עומדת והתנור חם וגמרא נאה דפוס ווילנא על השלחן, והתקנא בו, וחשב בלבו שהוא צריך לנסוע למרחקים בקור גדול, ומן הריוח עוד יהי' מחויב ליתן לשותפו יששכר. אבל כעת לא יוכל לחזור כי כבר עשה השותפות. אבל כשיבואו לעלמא דקשוט, ויששכר למד ש"ס ב' פעמים, משניות י' פעמים, וכרוז נפק פנו מקום לר' זבולון שלמד כל הש"ס וה' פעמים משניות, ונותנים לו מקום אצל יששכר ואז ישמח, ויששכר הוא בעצבות שמכר הבכורה בנזיד עדשים, וז"ש שמח זבולון בצאתך מן העולם, ויששכר באוהלך רק ישמח אבל לאח"כ לא ישמח שיראה שפרע ביוקר בעד התמיכה, וע"ח למחזיקים ותומכיה זבולון הוא מאושר, וז"פ עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, כי יש תרי"ג מצות וז' דרבנן. וז"ש על כל צו"צ זה יששכר וזבולון ב' השותפים ביחד תר"כ עולמות בעד כל מצוה עולם מלא:

עי"ל שמח זבולון וכו' רמז שכל אחד יכיר מקומו ולא יתערב בתחומו של חבירו תפקידו של זבולון לעסוק בפרקמטיא להמציא החומר ולבנים לבנין בית ישראל, ויששכר להיות הבונה כמשחז"ל א"ת בניך אלא בוניך, בסוף ברכות (דס"ד א') וז"ש והוא לחוף ימים ישכון, אבל יששכר כחמור גרם באהלה של תורה, לדאבוננו אנו רואים עירוב פרשיות אותם העוסקים במסחר וידיעת התורה זרה להם, הם ישאו דעה בדבר החינוך ולקחו מקומם של הבני יששכר, ובזה מובן הא דחגיגה ד"ה ב'. שחשבו בין אותם שהקב"ה בוכה עליהם שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק" ולכאו"ק אדרבה הי' לו לשמוח על זה שעוסק בתורה אף שאינו יכול, אבל כאן אנו רואים האי סדרים השורר באותם שאין יכולים לעסוק בתורה ועוסקים בהנהלת המוסדים לעניני דת ותורה, ועליהם אמר הפסוק "ונקרב בעה"ב אל האלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו' אותם הבעה"ב ששלחו ידם במלאכת רעהו הת"ח. וכן הקב"ה בוכה על מי שבידו לעסוק בד"ת ואינו עוסק בעניני מוסדות הצבוריית, ואין נותנים לת"ח לעמוד בראש. ובעוה"ר אם אחד יודע לדבר צחות מעט, ויכול לדבר לפני קהל בפומבי אז יחזיקו בו וכמ"ש גותחסרהו מעט מאלקים". אם בזה יצטיין שחסר לו מעט מן אלקית אז "כבוד והדר יעטרהו":

ולא רק שמכבדים לת"ח רק עוד יבוזו לו ושונאים המה לו, וכמ"ש בשם הג"ר שלמה קליגר ז"ל, בתהלים ל"ד, תמותת רשע רע ושונאי צדיק יאשמו, ולכאו"ק מה חייב אם אינו יכול להתגבר על יצרו, ואם תאמר בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, אבל מה יעשה מי שאינו יכול ללמוד, אך ע"פ משל מלך שלח למלחמה שר שלו ולא נצח, ושלח שר אחר ונצח המלחמה, והמלך רצה להבחין השר הראשון אם מחמת שנאתו למלך לא נהג המלחמה כהוגן, או מחמת אי ידיעתו בתכסיסי מלחמה לא נצח, מה עשה המלך, אם השר הא' שמח ג"כ בנצחון השר הב'. ראי' שהוא אוהב המלחמה ורק מחמת חלשותו אבד המלחמה, אבל אם לא שמח אז ראי' שהוא שונא שבכוונה איבד המלחמה, הנמשל השי"ת שלח ישראל למלחמת היצר ואפילו