פרדס יוסף בראשית קפט

לעכל, שתי אלה מונחים יחר על השלחן וכן הי' באברהם דהי' עוברים ושבים תמיד וכן ברבי שהי' זן חכמי ישראל, ב"ב ד"ה ומדרכיו למד אנטונינוס, וז"פ שני גיים אלו אנטונינוס ורבי שהרבו בהכנסות אורחים עד שלא פסקו צנון וחזרת והי' תמיד על השלחן כמו באכנסניא בימוה"ח וימות החורף, וזה הי' ניחום לרבקה דיפוק גם מעשו זרעא מעליא כמו אנטונינוס, וזה שאחז"ל ע"ז ד"י ע"ב באנטונינוס לא יהי' שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו:

שם למה זה אנכי. ערש"י בס' דברי יוסף כתב עפ"ד חז"ל נשים צדקניות ל"ה בפתקה של חוה ואין להם צער לידה, ואי' מפ"מ אמותינו עקרות שה' מתאוה לתפילתן של צדיקים, וזה כוונת רבקה שאמרה אצלי יש שני הפכים בנושא א' עקרה וצער עיבור ואנכי לא ידעתי אם אני צדיקת ולזה הנני עקרה שה' חפץ בתפילתי א"כ למ"ל צער עיבור דצדקניות אין להם צער. ואם אינני צדיקת א"כ למה הנני עקרה והצרכתי להתפלל וממ"נ למה זה אנכי:

שם לדרוש את ה'. רש"י לביהמ"ד שיגידו מה יהי' בסופה, וערמב"ן דלא מצא דרישה אצל ה' רק להתפלל כמו דרשתי את ה' וענני, וע' בהקדמה לשו"ת כתב סופר או"ח די"ל דרבקה לא ידעה וסברה שיהי' רק א' ויהי' נפשו חשקו בתורה לתכלית עוה"ז לעשות עטרה וקרדום אבל לא יהי' בו יר"ש וטוב הי' לה אם ל"ה לה כלל בנים, דהלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא ולנסות זה הלכה לביהמ"ד להתפלל ויהי' זאת הבחינה אם ב' הם בודאי הצדיק יפרכס לצאת להתפלל, אבל אם אחד הוא ויש בו רק תורה לבד לא יפרכס להתפלל, וכשראתה שפרכס אז הבינה כי ב' גוים בבטנה עש"ה. והר"ן בדרושים השיג על רמב"ן שנשמט ממנו הפסוק ודרשת את ה' מאתו האחיה מחולי זה ועי' בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"א שהביא שנעלם במח"כ הר"ן דברי רמב"ן פ' יתרו (י"ח ט"ו) שהביא פסוק זה ופירש בו שהנביא בעת התפלה ידע אם החולה יחיה מחולי זה כענין רחב"ד אם שגורה תפילתי בפי ע"ש. וע"ע בחוברת יו"ד סי' י"ב:

ועי' רמתים צופים ח"א אות כ"ו בשם הרר"ב מפרשיסחא ז"ל על רש"י שדרשה מה יהי' בסופה, דכל ימי האדם היצר נלחם עמו ורבקה סברה שהוא ולד אחד רק שהוא נלחם עם היצר ע"כ הוא פעם כך ופעם כך, והלכה לדרוש מה יהי' בסופה מי יגביר על מי כי מי שיגבור בסוף הוא המנצח כמ"ש והי' עקב תשמעון שהכל הולך אחר העקב וסוף, וא"ל שיהי' שנים אחד צדיק מתחילתו עד סופו, וא' רשע ג"כ כן, וע"ע שם ברמ"צ ח"ב אות ז' אריכות בזה, והקיצור אף דהי' ביחד בבטן מ"מ יעקב לא שמע רק הדיבורים הקדושים וכמ"ש ביומא פ"ב ב' לחשו לה שיוה"כ היום ולא שמע' ונפיק מיני' שבתאי אוצר פרי וקרי עלי' זורו רשעים מרחם ע"ש, ומחמת שיעקב הי' שכן לרשע הזה הי' רוצה להרחיק א"ע משכן רע, ואף שידע שאם יצא שלא בזמנו יהי' נפל אעפ"כ מסר עצמו על קידוש השם, אך לא רצה לסכן אמו בצאתו שלא בזמנו וסבל סרחון עשו, ולא נפעל כלל מעשו, וזה פלא שידוע שתאומים ישתוו בטבעם אעפ"כ הם לא הי' שווים אדרבה הם הפכיים. וישראל הם ביישנים רחמנים גומלי חסדים, וכן היום כשאנו שומעים שיש צדיק באיזה מקום אפי' רחוק מפרכסים להתחבר עמו וזה סימן שהוא מזרע יעקב עש"ה:

ובס' פני אריה זוטא כ' על רש"י דעשו מפרכס לצאת בפתחי ע"ז וידעה דהוא רשע, וגם הי' מבקש להרוג אמו והוי כרודף ומותר להרגו והלכה לדרוש את ה' אם מותר להרגו. כי אמרה למה זה אנכי, כי אנכי בסכנה, וא"ל ה' שני גוים דידוע מכתבי האר"י ז"ל איסור רציחה אפי' לעכו"ם שמא נפיק מיני' זרע מעליא. ואיתא בפ"ק דע"ז ד"י שנתן רבי לאנטונינוס צנון רמז לעקירת צנון בכל יום אחד, שיהרוג לחשובי דרומאי אחד אחד, אבל על מה ששאל כדת מה לעשות בבתו שעבדית איסורא שלח לו חסא דהיינו חזרת לרמז שיחוס עלי' ולא יהרגנה שלא יכרת זרעו. הרי שעם הצנון רמז שלא יחוס עליהם ויהרוג לרשעים הקמים עליו, ובחסא רמז שעל זרעו יחוס. וא"ש תשובת ה' לרבקה שני גוים אנטונינוס ורבי הרי שעתיד לצאת ממנו זרע מעליא ג"כ. וע"ז א"ל שלא פסקו צנון וחזרת לרמזים הנ"ל דצנון מרמז שיעקר הרשעים. אבל על זרעו יחוס אע"ג שאינם צדיקים וזה רמז החזרת הנקרא חסא שיש לחוס על בניו ומכ"ש בידוע שנפיק מיני' זרע מעליא. ובזה הזהיר לרבקה שלא תהרוג את עשו אע"פ שהוא רשע. ובח"ס כ' שדוחק שנתנבא על דור א' מזמני הגלות שהי' רבי ואנטונינוס. אבל י"ל דכ' ואח"כ יצא אחיו משמע שהי' שיהוי קצת ביניהם ולא בבטן אם עקב את עשו, ואחרי הוא מופלג, וי"ל דבמלאכת משכן לעולם שלחן קודם למנורה. וכתב התה"ד בבאורי מהרא"י פ' פקודי ששלחן מרמז על מחזיקי תורה והם מוקדמים כמו שמח זבולון בצאתך