פרדס יוסף בראשית קפו

אחות לבן מפדן ארם, ונ"ל שקו' זו יתורץ עם קו' אחרת שיש אמעיקדא דדינא דמה בעי להשמיענו וצ"ל כפי' שדרשו חז"ל ויתיישב הכל דמשו"ה שינה בלשון כדי לדרוש דהי' רשע ומקום אנשי רשע. וע"ש שביאר הענין דלבו של יצחק הי' נקפו דילמא ימשך אחריה וילכד ברשתה. גם על הבנים דרוב בנים הולכין אחר אחי אם. לכן אמר דהי' בן מ' שנה ובן מ' לבינה ולא חשש שמא יטה אשורו, ומשום הבנים אמר שהתפלל לנוכח אשתו כי עקרה היא ר"ל שיהי' הריון נגד ונוכח אשתו טבע אשתו לא תתדמה אלי'. או י"ל לנכח אשתו כי עקרה היא דבשלמא אי הי' יולדת בטבע הי' שייך רוב הולכין אחר אחי אם. אבל כאן היה חוץ לדרך הטבע ורק בזכות יצחק העתר שיהי' זרעה נמשך אלי' ולא למשפחת רבקה עש"ה, ובס' ווי העמודים פרק כ"ו כ' וק"ל ענין יחס זה לא הו"ל למקרא להודיע בפ' תולדות במקום שמזכיר מתולדות יצחק. כי יותר הי' נכון להזכיר זה בפ' חיי שרה במקום שהזכיר לקיחת יצחק אותה לאשה הי' להזכיר שבחה כדרך אין נושאין אשה אא"כ בודקין בה ובמשפחותי'. ואגב יומתק לשון רש"י ולא למדה ממעשיהם, ולא עשתה כמעשיהם הול"ל, הענין דבא ללמד ששניהם הי' עקרים והנה הי' לרבקה לעשות ענין כדי שתוליד הי' לה להסתיר עצמה ויקנא לה בעלה ויקוים ונזרעה זרע, לכן מזכיר סדר היחס שלה אצל התולדה ופרש"י שלא למדה ממעשיהם לעשות כמעשיהם פשיטא שהצדיקת הזאת לא עשתה אפי' ללמוד ממעשיהם לענין יחוד עם איש זר גם זה לא עשתה ועמ"ש בזה בס' בית האוצר ח"א כלל י"ד עש"ה, ובס' בנין אריאל כ' דפרש"י כאן דלא כגמ' יבמות ס"ד ובתד"ה ונילף דמדרשים חלוקים ודעת הש"ס שהיתה עכ"פ י"ב שנה כשנשאה, ונר' דמ"ש רש"י שהי' בת ג' לכאו' דלא כר"א דבתשרי נולדו אבות דהיינו אברהם ויעקב דבפדר"א אי' דעקדה הי' ביוה"כ ובו בפרק נולדה רבקה, א"כ הוי נשואי יצחק ורבקה בתשרי והמתין כ' שנ' ואח"כ התפלל ונפקדה ואח"כ ילדה לט' חדשים כמ"ש וימלאו ימי' ללדת א"כ א"א להיות שנולד יעקב בתשרי, כך נר' לכאו', אבל י"ל דלא נפקדה רבקה מיד כשהתפלל אלא לאחר ג' חדשים. ואז א"ש דוקא כר"א אבל לר"י דבניסן נולד יעקב לא א"ש דמתשרי עד ניסן ליכא ט' חדשים וכ' וימלאו, וא"כ רש"י בחומש לר"א וגמ' יבמות כר"י, ומ"מ למדרש אליבא דכ"ע צ"ל שלא נענה מיד עד שהתפלל הרבה וכמ"ש רש"י והפציר בתפלה ונמשך ב' חדשים עד שנפקדה אבל אי"ל שהמתין עוד ג"ח דשמא כבר נתעברה אחר כלות הכ' שנה, ז"א דהרי עקרה הי' והאיך עלתה על דעתו להסתפק שמא מעוברת עש"ה:

ובנו הר"ר דוד נ"י הקשה איך חלו הקידושין דקידושי קטנה אינם כלום, ואמר דהרמב"ם פסק בפ"ט ה"י ממלכים דלא ניתן שיעורין לב"נ. והפוסקים כ' דשיעור י"ג שנים שנעשה גדול הוא בכלל שיעורין הלמ"מ, ולדעת הסוברים דאבות קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ א"ש דאפי' הי' קטנה הי' לה דין כגדולה דאין שיעור לב"נ, ועשו"ת חת"ס יו"ד סי' שי"ז שכ' דלענין שיעור גדלות בישראל. י"ג שנה ובב"נ כל ששכלו שלם, ועי' במנ"ח סוף מ' ק"צ דכן הדין לענין עריות דבב"נ תלי באם הוא בן דעת וגם רבקה הי' לה שכל כגדולה ועי' ג"כ ברא"ש סוף גיטין בשם ר"ח בהגיע לפלגות ראובן חקרי לב כגדולה הוי. ועי' בתוס' סנהדרין ד"ע ע"א ד"ה בידוע שכ' דאע"פ שנתנו חכמים סימן בב' שערות בי"ג שנים ולקטנה י"ב, בדורות הראשונים שהי' ממהרין להביא שערות הי' זמן גדלות מקודם הרבה ע"ש וע"ע בשו"ת הרא"ש כלל ט"ז דשיעורי גדלות הם בכלל שיעורין ורק בישראל "ולא בב"נ" ועי' בעה"ת וישב (ל"ח א') ובפני יהושע בפתיחה לכתובות, ובתומים סי' ז' סק"ג, ובמ"ש בפ' וישלח (ל"ד כ"ה) עוי"ל דאבי' קיבל קידושין עבורה, ועי' קדושת לוי. שפי' לא אוכל כו' כדי שאבי' יקבל קידושין טרם ימות ובקידושי מיאון לא רצה, ועמ"ש לעיל ובפ' חיי שרה. (כ"ד א'):

כא) ויעתר. רש"י הרבה והפציר בתפלה. ובת' יונתן ארום עקרא הות עשרין ותרתין שנין וק' דיצחק בן מ' שנה בקחתו רבקה. ובן ס' הי' בלדת אותם, נמצא דהות עקרה כ' שנה ועי' בפי' על יונתן שמוחק ותרתין, וכן בס' מיני תרגומא, ובס' לשון הזהב כ' עפ"ד הב"ר פס"ב דרבקה הי' עקרה מעת שנולדה. ולפמ"ש רש"י (כ"ה כ"ו) על ויצחק בן ס' שנה. הי' רבקה בעת לידת הבנים כ"ג שנים. דל ימי העבור פש כ"ב שנה וכיון דמלידה הי' עקרה, וג"כ היתה מזומנת ליצחק כמ"ש רש"י סוף וירא (כ"ב כ') שפיר אמר התיב"ע דהות עקרה כ"ב שנין. ובקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"א הובא בשם אא"ז הגה"ק מהר"י מייזלש ז"ל אבד"ק פיעטרקוב, דק' מתחילה כ' לנוכח אשתו ואח"כ כ' ותהר רבקה אשתו ומתחלה