פרדס יוסף בראשית קפ

ומרש"י כאן פלגש עי' בלח"מ פ"ד ה"ד ממלכים. ושו"ת ריב"ש סי' שצ"ה שצ"ח, וכנה"ג ושיורי כנה"ג שם ברמב"ם. ושו"ת הרדב"ז חלק ז' סי' ל"ג, ובקונטרס אחרון להמקנה סי' כ"ו וברכי יוסף שם. ובס' דברי אמת דרוש א', ושו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו באריכות ועי' בגליון הש"ס לרע"א שבת דנ"ה על תד"ה מעבירם שציין הרבה מקומות ואבוא אי"ה בפ' תרומה (כ"ה כ"ב):

שם נתן אברהם מתנות. ערש"י ועי' באר שבע סנהד' צ"א הק' המזרחי היאך עשה זה אברהם הלא קיים כה"ת ואיך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה. והא אמרי לא תעביר אחסנתא, ותי' דשא"ה דכ' כי ביצחק יקרא לך זרע, וק"ל תינח ישמעאל שעליו השיב ה' (כ"א י"ד) כל אשר תאמר שרה שמע בקולה, כלו' והדין עמה במה שאמרה כי לא יירש כו' אבל שאר ב"ק מא"ל שהרי שרה ל"א כן רק בשביל שראתה ישמעאל מצחק. ועדיין לא נולדו שאר ב"ק. וי"ל חדא שמשנה פ' כיצד וקידושין פ' האומר בנו מן השפחה וכותי אינו בנו לשום דבר לא ליורשו ולא ליבום ושאר דברים, ולזה נתכוונה שרה באמרה כי לא יירש כו' מאחר שהוא בן האמה הזאת אינו ראוי לירש (וכ"כ המהרש"א) ואפי' את"ל ששחררה קודם שנשאה. לק"מ שהרי אברהם וישמעאל וב"ק גרים הי', ואי' בקידושין די"ו עכו"ם את הגר וגר את הגר אינו יורש לא מה"ת ולא מד"ס. ועוד זיל בתר טעמא למה אין מעבירין את הנחלה משום דלא ידעי' מאי זרעו דנפיק מיני'. אבל אברהם ידע ברוה"ק שזרעה לא יהי' טובים כמ"ש בב"ר אמר אברהם אם אני מברך את יצחק עכשיו בני ישמעאל וב"ק בכלל, ואם אין אני מברך את בני ישמעאל וב"ק היאך אני מברך את יצחק וכו'. ובאמת הוא קו' הרא"ם איך העביר נחלה מישמעאל וב"ק כנ"ל, ובס' בית האוצר ח"א כלל א', כ' דבכתובות דנ"ג אי' דלא ידוע מאי זרעא נפיק מיני' ואברהם ודאי ידע ברוה"ק שלא יצא מהם זרע טוב, אך בברכות ד"י ע"א, דא"ל ישעי' לחזקי' שנגזר עליו מיתה דלא עסק בפ"ו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ויש לחלק דפ"ו מצוה מדינא משא"כ קיום התורה שקיים א"א עד שלא ניתנה רק במדת חסידות וע"ז שפיר הי' יכול לסמוך על רוה"ק, וע"ע בסוטה דמ"ו ב' ויפן אחרי' ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה, ודילמא בזרעי' אר"א לא בהם ולא בזרעם. וצ"ע איך סמך ע"ז ובהדי כבשי כו' וי"ל דלא הרגם בידים רק קיללם בשם ה' וזה אינה פעולה טבעיית ונקרא רק עונש שצדיק מעניש. עי' ברכות ד"ז ע"א. ושפיר הי' מותר לסמוך על רוה"ק, ועמ"ר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין צדיקים יוצאים ממנו, ועי' גו"א שמות ב' פי"ב, דמחויב מיתת ב"ד אפי' אם הי' רואים ברוה"ק שיצא ממנו זרע טוב אין משגיחין ע"ז, ורק דשם ל"ה עדים שבא המצרי על אשתו רק שמשה ידע ברוה"ק, לכן כיון דהחיוב מיתה בא לו ע"י רוה"ק לכן מהני רוה"ק לפטרו אלו הי' רואה שזרע טוב יצא ממנו ע"ש, וצ"ע ג"כ היאך נתחייב מיתה ע"י רוה"ק הא בר"ה דכ"א ב' ביקש שלמה לדון דינין שבלב כו' יצתה ב"ק ע"פ ב' עדים, ואולי נביאות משה שאני. ועי"ל דקודם מ"ת שאני דרק ממ"ת דכ' ע"פ ב' עדים. משא"כ קודם הי' רשאין לדון דינין שבלב, ואי דמ"ר קיים כה"ת הי' רק ממדת חסידות, וגבי חסידות מהני רוה"ק וכנ"ל הוא רק בישראל משא"כ בב"נ דנהרג בע"א בסנהד' דנ"ז ב', ואין לו שום עדות רק הוכחה ושפיר מועיל ג"כ רוה"ק דעדיפא מע"א. עי"ל קו' הרא"ם דלא תהוי עבורי כו' רק בשניהם ישראלים אלא שא' טוב וא' ביש אבל ישמעאל דהי' עכו"ם ויצחק ישראל שאני. אולם בקידושין די"ח א' עכו"ם יורש אביו מה"ת דכ' כי ירושה לעשו ופריך דילמא ישראל מומר שאני ומוכרח דעשו הי' נחשב רק לישראל מומר אך י"ל דעכ"פ לא דמי לברא בישא:

ובחידושי על מס' קידושין כתבתי בהא דאי' שם די"ז ב'. כותי יורש אביו שנ' וחישב עם קונהו ולא יורשי קונהו מכלל דאית לי' יורשים, והקשתי לפי"מ שכ' הפרמ"ג יו"ד סי' ס"ב במש"ו סק"א דבב"נ לא אזלי' בת"ר דבדידהו לא נאמר אחרי רבים להטות. ועי' מנחת חינוך מצוה ב' וע"ח, א"כ היאך יורש אביו דילמא לאו אביו אי ל"א בת"ר. ואין לומר דאף דהוי ספק אי אביו ג"כ יכול להוציא ממון דכל הטעם דבספק קולא לנתבע משום חזקת ממון ובעכו"ם כ' הפוסקים דליכא חזק"מ, ועי' ברי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות ושפיר יוכל להוציא חמון, אבל ז"א דזה לא נקרא ירושה שמשמע שמה"ת הוי ירושה כירושת ישראל. ונלע"ד דהנה ב"נ מצווה על איזה עריות כגון אמו ואשת אביו ואחותו עי' בפ' ד' מיתות, ובזה ג"כ קשה אי בב"נ לא אזלי' בת"ר דילמא לאו עריות שלו הן, וראיתי