פרדס יוסף בראשית קעט

רחמנות רק עונות כזכיות נוסף על זה. וזה הענין תוספות שבת להראות שאנו ג"כ עושן חסד ועי"כ יתעורר חסד מלמעלה עלינו ע"ש ותמצא תענוג. וע"ע בתורת חיים. ב"מ דנ"ט בהא דאין ברכה אלא בשביל אשתו אריכות בזה ע"ש:

ויש לומר ג"כ דאיזה עשיר השמח בחלקו וכמ"ש דהע"ה תהלים (קס"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא, ודרך זה בחרה שרה ששמחה בגורלה בכל מצב, וז"ש כל זמן ששרה קיימת "נר" של שמחה דולקת תמיד, הן בעת שהברכה הי' מצויה בעיסה, והן בעת שענני המצר הי' במשכנה תמיד היתה בשמחה, וכשראה יצחק שגם רבקה באה למדרגה הזאת ע"כ ויאהבה:

כה א) ושמה קטורה. רש"י זו הגר. עי' בעלי תוס' אע"ג דישראל אסור במצרית י"ל גר הוא ומותר במצרית ובמד' אי' ע"פ הדבור עשה, וכן הקשה בהמקנה סוף קידושין דפ"ב ע"ש, ובמח"כ לא ראה שכבר קדמו בבעה"ת. ועי' בטור ובמדרש פס"ב זו הגר א"ל ר"נ והא כ' ויוסף א"ל ע"פ הדבור נשאה. וצ"ע דמה ק' לי' וכי בשביל שכתיב ויוסף לא יוכל להיות שהיא הגר ומה תי' שהי' ע"פ הדבור. והיטב אמר בזה בס' דברי שאול ח"ת דאם נביא התיר איזה דבר לשעה אסור לעשות פעם שנית מחדש, וצריך התרה עוד הפעם, ולפי"ז אם הגר הי' אסורה ורק שנשאה ע"פ הדבור ששרה היה נביאה וצותה לו לישא אותה. ע"כ הי' צריך התרה שנית. ורק שנוכל לומר שלא גרשה מקודם ועדיין בהיתירה עומדת אך ז"א דכ' ויוסף ומשמע דהי' לקיחה מחדש דאל"כ ל"ש הוספה וז"ש המד' דאי נימא דזו הגר מה ויוסף, וע"ז משני ע"פ הדבור וא"כ הותרה פעם ב', ועמ"ש בפ' וירא (כ"א י"ד) בשם חשק שלמה:

ו) הפלגשם. רש"י חסר. נשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה עי' פרשת דרכים דרוש א' הביא גי' רמב"ם פ"ד ה"ד ממלכים על גמ' סנהד' כ"א א' נשים בכתובה וקידושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין וכ"כ רמב"ן, וכל זה לדידן דאית לן קידושין א"כ כל זמן שלא קידשה בביאה ל"ה אשתו רק פלגש אבל בב"נ דלית להו קידושין רק בבעילה תלי' כיון שלקחה, ובא אלי' חשובה, א"א עש"ה. ועי' בדורש לציון דרוש י"ג. שהק' הא אברהם קיים כה"ת כולה איך נשא לפלגש הגר, ואפילו אי נימא שקיים התורה רק אחר שנכנס בברית מילה מ"מ קטורה שנשא אח"כ ג"כ פלגש הי' בין אי הגר היה ופלגשם חסר כתיב. בין אי נימא שאחרת הי' מ"ח פלגש הי' שהרי כל בני' חוץ מיצחק נקראו בני הפלגשים, וכ' דאחר מיתת שרה לא הי' בעולם ישראלית ואף אותן דגייר אברהם הי' להן דין גר תושב. ואשה הי' מוכרח ליקח או משום פו"ר. דעדיין ל"ה לו בת, או משום לא תהו, ול"ה אפשר ליקח רק פלגש ואף בישראל עדל"ת היכי דלא אפשר לקיים שניהם. אבל לדידן כל פלגש אסורה עש"ה:

ובשו"ת שם אריה אה"ע סי' י"ז תי' קו' הדול"צ לפמ"ש הר"מ בפ"ד ממלכים דפלגש מותר למלך וה' נתן לאברהם אז כל ארץ כנען כמ"ש בפ' לך והי' לו דין מלך וא"ש וניחא מ"ש במד' והובא ברא"ם דהגר הי' אשה ולא פלגש דכ' לו לאשה, ולהנ"ל א"ש דברש"י (כ"ג ד') כ' אם ארצה אטלנו מן הדין והק' הרא"ם דבפ' לך (י"ב ו') פרש"י דעדיין לא זכה בארץ ותי' דאז עדיין ל"ה לו בנים וה' אמר לזרעך, אבל במעשה דבני חת היה לו בנים ע"ש וא"ש דכשנשאה הי' מוכרח ליקח אותה לאשה ולא לפלגש דהי' אסור בפלגש אבל אח"כ כשהי' לו בנים וזכה בארץ ונעשה מלך מותר בפלגש עש"ה:

ועי' עוד בסנהד' דכ"א דפלגשים בלא כתובה ולא קידושין, וע"ש באהבת איתן על ע"י סי' כ"ה שכ' דמרש"י בחומש נר' דגרס פלגשים בכתובה בלא קידושין, והק' ברמב"ן דכתובה רק מדרבנן ובפ' משפטים (כ"ב ט"ו) כ' רש"י כתובה דאו' ובס' צדה לדרך כ' דצ"ע הרמב"ם ה' נערה, ולק"מ כמ"ש המשל"מ שם בפ"א דקרא איירי לפי המשנה. וכ"כ רמב"ן בפ' ויצא, ועי' במלא הרועים ערך כתובה ופלגשים. הא אי פלגשים בקידושין בלא כתובה תלי' אי כתובה דאו' או דרבנן דאי דרבנן א"א לומר דפלגשים המה בקידושין ובלא כתובה דא"כ מה"ת פין חילוק בין נשים לפלגשים עש"ה. ובשם הגר"א מווילנא ז"ל אי' הא דנשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה. דק' למה נקרא כתובה ולא כתב, ורק כי איש ואשה שכינה שורה ביניהם וזה שם, יו"ד באיש, וה' באשה ואמצעי אש, ועדיין חסר השלמת השם ו"ה. ע"כ הוסיפו על כתב בתיבת כתובה "ו"ה" שיהי' שם שלם, וזה נשים בכתובה, ופלגשים בלא כתובה ר"ל בלא ו"ה רק "פלג שם". איש ואשה בלבד י"ה, ועי' בס' דבש השדה שהביא ג"כ כן: