פרדס יוסף בראשית קעח

ברכות דכ"ו ב' ד"ה ואין שיחה ובמהרש"א ובהגהות רעק"א, והנה תוס' הק' דאי' לפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה דכ' ויצא יצחק לשיח בשדה, ובס' שמע שלמה כ' דברייתא דברכות דמוכח לשיח בשדה מאשפוך לפניו שיחי הוא לר' יהושע דהלכתא כוותי' גבי דר"א בע"ז שם. וי"ל דסבר ר"י דבין לשון אשפוך לפניו שיחי בין לפני ה' אשפוך שיחי הכל בלשון תפלה דהא לא קאמר הוא כמו ר"א ואין שיחה אלא תפלה ול"צ להוכיחו מלשוח בשדה, אלא אדרבה לשיח בשדה ל' תפלה צריך להוכיח מקראי דאשפוך לפניו שיחי או מלפני ה' אשפוך שיחי. ובס' אהל שלמה מהגה"ק בעל תפארת שלמה כ' דהאנשים הדרים בכפרים ומתפללים תמיד בלי מנין ואינם שומעים דבר שבקדושה מנין להם יניקה בקדושה ורק מה שמקיימים ם מצות הכנסת אורחים, וז"ש ויצא יצחק לשיח בשדה לפנות ערב פי' קודם ביאת המשיח יצא יצחק לעיין באיזה זכות מתקיימים וירא והנה גמלים באים הוא הכנסת אורחים שבאים על הגמלים, וכן ראיתי בשם הר"מ מפרעמישלאן ז"ל:

סה) ותתכס. ערש"י לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר. עי' דקדוקי רש"י. והק' המפו' למה נקט רש"י דוקא תיבות אלו ולא שאר לשונות ותתפעל שבתנ"ך, וראיתי בזה ע"פ שאחז"ל בברכות דל"א בהלולא דברי' דרבינא א"ל לר' המנונא לישרי לן מר א"ל ווי לן דמיתנן וכו', וזה מלמד רש"י כי יצחק כאשר בא אל בת זוגו היה ההרהור אז ותקבר הזכרת יום המיתה. בעת ותקח הצעיף ותתכס. והנה אי' בגמ' א"ל ב"ש לב"ה וכו' והתורה אמרה מדבר שקר תרחק א"ל ב"ה לדבריכם מי שלקח מקח רע ישבחנו כו' והיינו דמותר לשנות מפני השלום וכן מפורש שם בשטמ"ק. ונפסק כן באה"ע סי' ס"ה וע"ש בט"ז סק"א ולכך ר"י בר' אילעאי שרצה לומר כלה נאה וחסידה כב"ה הי' נוטל בד של הדס להראות דלא הירדוף, משים דכ' האמת ושלום אהבו וחותר לשנות מפני השלים ואין בזה משום מדבר שקר תרחק:

ודרך אגב אעלה מ"ש בפסקי תוס' תענית סי' ח' ת"ח דרכו להודות לחבירו בין על האמת בין על השקר ותמוה. ועמ"ש בזה החת"ם, בלקוטים ח"ו סי' ס"ו, ופ"ע בקובץ כנסת חכמי ישראל היו"ל באדעסא סי' ס"ב, ובקובץ המאסף היו"ל בירושלים שנת תרע"א סי' ס"ג, ותרע"ב סי' י"א ונ"א, עפמ"ש ביד שאול יו"ד סי' רמ"ב באם נשלח למו"צ אחד פסק של מורה אחר ורואין שטעה להחמיר דאין איסור בדבר שיחמיר מפני כבודו כדי שלא יתבייש ע"ש, ויש להביא ראי' מיבמות דקט"ו דר"י נשיאה משום כבודו דאבוהו דשמואל שלח תבדק נהרדעי כולה ע"ש ולפי"ז א"ש הפסקי תוס' דלחומרא מודה לו אף שהוא שקר ע"ש, וכ"ה בכתובות דע"ז ב' דרשב"י שאל לרשב"ל אם נראה קשת מימיך א"ל הן א"ל אי אתה בר ליואה וסיים בש"ס דלא הוי ורק דלא לאחזוקי טיבותא לנפשי' אף שהיה שקר. עי"ל עפמ"ש בתענית ד"ט ע"א שהי' רוצים להעניש להאמוראים בשביל שהי' מרמזין זל"ז שלא הי' שמעתתא דר"פ נוחין בעיניהם כמו ברבא ע"ש, ובודאי לא כוונו לקנטר אלא של"ה נראה בעיניהם לאמת, ואעפ"כ לא טוב עשו. ונראה דצריך להודות היינו לשתוק דהוי כהודאה אף שנראה בעיניו שקר וז"פ דצריך להודות בין על אמת ובין על שקר:

סז) ויבאה יצחק האהלה שרה. ערש"י כ"ז ששרה קיימת הי' נר דלוק וכו' עי' ס' סדורו של שבת ח"א שורש א' ענף ד' שכ' דרוש ארוך ות"ד בקיצור נמרץ. דרש"י כ' בפי"ד אותה הוכחת ראוי' היא לו שתהי' גומלת חסדים וכדאי לכנוס לביתו של אברהם. דחילוק בין חשד לרחמים. שבעל הרחמים אינו נותן רק אחר שראה העני בדוחקו אבל בעל החסד בבוקר יעמוד ורודף למצוא מקום לחול חסדו כמ"ש בשבת דק"ד א' דרכו לרוץ בתר דלים, וכמ"ש בב"מ דפ"ו ב' על אברהם ששלח לאליעזר אם יש אורחים ואח"כ הלך בעצמו וירץ לקראתם, וז"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח ה' עושה חסד בעצמו וכמ"ש אין בעל הנס מכיר בנסו, וז"פ ורבקה יוצאת לעשות חסד לעוברים ושבים, וג"כ הלשון וכדה על שכמה כאלו מדבר מדבר ידוע הול"ל וכד על שכמה, רק של"ה הולכת בכוונה להביא מים לביתה רק היציאה לעשות חסד וכדה הידוע לפעולתה, וז"פ ויהי כאשר כלו הגמלים מלשתות מלשון מניעה ששתו מעט ומנעו מלשתות מחמת הברכה שהיה במים ושתו רק קימעא, ותשאב לכל הגמלים בשאיבה אחת. וכשסיפר העבד ליצחק מעלותיה בריצת הבאר לקראתה וברכת מים ומדת חסד שלה. ולכן תיכף ויבאה יצחק האהלה שרה ונעשית דוגמת אמו. וז"ש חז"ל יומא פ"ו ב' השב מאהבה זדונות נעשו כזכיות, אהבה נמשך מחסד וכשעושה תשובה מאהבה מעורר עליו מדת החסד וה' עושה עמו ג"כ חסד. ולא בלבד שימחול לעונותי' כמדת