פרדס יוסף בראשית קעז

אסור בכל נשים שבעולם והי' יצחק אסיר בנשים ולא יהי' לו יורש כי אם הוא ובניו כי קרובים המה לו, ואליעזר הכיר זאת, ועי' באוה"ח. וא"ל לא אוכל עד אשר דברתי דברי שיהי' קידושין וסעודת מצוה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע ובין כה וכה בא המלאך והפך הקערה ומת. ואי"ל דאברהם אמר רק ליקח אשה מבני משפחתו, ואף דהא אסור בכל הנשים שבמשפחתו יוכל ליקח מכנעני. אך ז"א דיצחק הי' עולה תמימה ול"ה רשאי ליקח ממשפחה אחרת. והר"ר העשיל ז"ל אמר בזה, דלבן ואמו הרגו לבתואל כיון שלא בטובתן נתנו לרבקה ללכת ורצו שעכ"פ תוכל רבקה למאן כשתגדל, וקיי"ל קטנה שהשיאוה אחיה ואמה תוכל למאן וזאת רק כשאין לה אב אבל כשאביה יקבל קידושין עבורה א"י למאן לכך הרגו אותו. ובס' דברי שאול הק' דכתיב ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה כו' ואמאי כ' במדרש דהמלאך הרגו לבתואל הא גם הם רצו לעכב, וי"ל דאיתא בכתובות דנ"ז ע"ב דהמארס הקטנה בין היא בין אבי' יכולין לעכב. היא משום פחד דלא יכילנא בבעל ואב דילמא ממרדא וחוזרת אלי'. והמרדכי פ"ב דקידושין כ' דבמת האב אין אחין ואם יכולין לעכב דאינה חוזרת אצל אחין ואם, וכן קיי"ל באה"ע סי' נ"ו. ורבקה קטנה הי' (ועי' ג"כ בתוס' יבמות דמ"א) א"כ בתואל הי' יכול לעכב ולא האח ואם לכן המיי המלאך לבתואל. ומה שקדשה בקטנותה אף דאסור לקדש עד שתגדיל הא תוס' כ' דבזה"ז דאנו מתי מעט חותר. ולפי"ז יצחק דלא רצה לשוב לחו"ל והי' עולה וגם ל"ה יכול לישא רק מבני משפחתו והוי כמתי מעט ומותר לקדש:

שם ימים או עשור. רש"י ימים שנה דאין דרך המבקשים כו' עי' קובץ המאסף היו"ל בירושלים תרע"ג סי' ב'. וק' מפ' וישב (מ' ד') ויהי ימים במשמר ופרש"י שנה, ומנ"ל דאין לנו הכרח כמו ברבקה, ולומר דילפי' מהך דימים תהיה גאולתו בפ' בהר א"כ למ"ל הוכחה שכ' רש"י דרך המבקשים. וערש"י בהר (כ"ח כ"ט) ימים שנה שלימה וכמו תשב הנערה אתנו ימים וצ"ע:

נז) נקרא לנערה, ערש"י הקשו המפו' למה המתין לבן עד לבסוף לשאלה. ובס' קהלת משה כ' דהאלשיך תי' דרש"י פי' התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך אפי' אם אינכם רוצים ומנ"ל זה, וי"ל דלבן רצה שדכנות ואליעזר פסק לו, לפיכך שתק לבן ואח"כ כשראה לבן ויוצא העבד כלי כסף וזהב ונתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולא נתן לו שדכנות ממון רצה לקלקל השידוך, ואמרה רבקה אפילו אינכם רוצים ע"ש:

עי"ל דבקידושין ס"ב בתנאי כפול פריך בשלמא לר"מ היינו דכ' ואם לא תאבה האשה ללכת אז תנקה אלא לר"ח למ"ל לאהדורי, ומשני אפי' היכי דניחא לכל המשפחה ולא ניחא לדידה ג"כ תנקה ע"ש, והנה ק' דבכמה פעמים אחר אליעזר ותהי אשה לבן אדוני, נמצא הי' יצחק בן אדוניו וכששאלה אותו מי האיש הלזה השיב הוא אדוני. וי"ל דאמר וה' הצליח דרכי ע"י קפיצת הדרך והם לא האמינו לו עד שהראה להם שטר מתנה באיזה זמן נכתב, ובטח נכתב שם אם יקח יצחק אשה אז שטר מתנה טובה ואם לא כל הנכסים ברשות אברהם. והנה קודם שנתרצית רבקה ללכת ולא נתקיימה שטר מתנה עדיין הי' אברהם אדון ורק כשנתרצית אזי יצחק האדון, ובאה"ע סי' ל"ח אם נכתב בשטר זמן או מעכשיו ל"צ תנאי כפול, ובשטר הי' כ' זמן כנ"ל ול"צ ת"כ וא"כ למה אהדר אברהם אחר ת"כ ועכצ"ל כתי' הגמ' היכי דניחא לדידהו כו' שמא היא לא תרצה לכן אחרו לבן ואמו נקרא לנטרה ונשאלה את פיה:

ס) את היי לאלפי רבבה. רש"י ומדרש מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עלי' יצחק של"י עכו"ם תפלתינו עשתה פירות. דו"ז הרה"ג ר' צבי הכהן ז"ל אבד"ק זגיערזש תי' בזה מ"ש ברש"י בלק (כ"ב י"ב) א"ל אברכם א"ל אינם צריכים לברכתך, כוונתו שברכתו יגרום רע שיאמרו שברכותיו נתקיימו ולא יצא מזה טובה רק רעה, א"ל ברוך הוא כי הקב"ה הבין כוונתו:

סא) ותקם רבקה ונערותיה וגו' ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך, וקשה דבפסוק א' קראו בשמות איש ועבד, וגם מ"ש ויקח העבד מה קמ"ל בזה, עי' בס' אמרי שפר להראנ"ח עפמ"ש בכתובות דמ"ח א'. לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל עדיין היא ברשות האב, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל היא ברשות הבעל, ומעתה כ"ז שרבקה הי' ברשות אביה אף שאליעזר עבד יצחק דאברהם נתן כל אשר לו ליצחק, בכ"ז ל"ה עבד אצלה, וז"ש ותקם רבקה ונערותיה כי בהיות נערות רבקה עמה באופן שהי' שלוחי האב אז הלכו אחרי האיש דל"ה עבדה, אמנם אח"כ מסרוהו נערותיה שלוחי האב לאליעזר ולקח אותה והלך לו, וכיון שמסרוהו שלוחי האב ונכנסת לרשות הבעל הי' אליעזר עבד אצלה לכן אה"כ ויקח העבד את רבקה:

סג) לשוח בשדה. ערש"י ורא"ם ושפ"ח, ועתו"ס