פרדס יוסף בראשית קעד

אמרו מאבימלך נתעברה ובאמת לא עביד ה' ניסא לשיקרא. עי' ע"ז נ"ד:

בא על א"א בדין שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג אבל בזקנה לא יהי' נס שיוולד ממזר בעולם וכיון דילדה בזקנותה ראי' דלאו מאבימלך. ואליעזר ג"כ ירא שלא יאמרו אליו כליצני הדור ולכן הקדים סתירה לדבריהם שילדה בזקנותה וראי' דהוא מאברהם. וע' בתפארת יהונתן:

שם ויתן לו. ערש"י ועי' ס' שי למורא על מס' בכורות די"א אריכות גדול:

לט) אלי לא תלך. רש"י חסר בת הי' לאליעזר, והק' המפו' למה לא פי' רש"י זה לעיל בפסוק ה'. ועשפ"ח ובס' הפלאה על כתובות שידע בתוד"ה ה"ג, כ' שכוונת אליעזר למצא עילה שידע שלא ישא בתו שהיא שפחה וע"כ צריך לשחררה, והמשחרר עבדו עובר בעשה ולכך אמר ההשב אשיב את בנך שמה נמצא שיוצא מא"י לחו"ל, וכ' ויתן לו פרש"י שנתן ליצחק שטר מתנה על כל אשר לו נמצא גם העבד בכלל וראי' דאמר אליעזר אל רבקה הוא אדוני ונמצא כשיצא לחו"ל יצטרך לכתוב גט שחרור לאליעזר ובתו, כי לא ירצו לצאת וא"י למכרם וכמ"ש לעיל, דממילא יוצאים לחירות וא"כ בל"ו לא מתקיים עשה דלעולם בהם תעבודו מוטב שישתחרר בא"י וישאנה וזה שסיפר העבד להם להחזיק הדבר בהחלט שלא יבא יצחק לחו"ל דהא משום טעם זה לא רצה לישא בתו עש"ה. ועי' ג"כ בישועות יעקב דכ' ג"כ כזה דלכתחילה ל"ה אפשר ליצחק לדבק בנת אליעזר דשפחה היא, והמשחרר עובר בעשה. אך בא"א בענין אחר מותר כמו חצי עבד וחצי ב"ח משום מ"ע דלשבת, אך אין אומרים חטא שיזכה חבירך ולא יוכל אברהם לשחרר, אמנם כשהלך אליעזר נתן לו שטר מתנה כפרש"י והעבד בכלל ושפיר אמר אלי דעתה יוכל לישא אותה וכ"כ הח"ס בחו"מ. ועשו"ת מי באר סי' ל"ח מהגאון ר' אייזק ק שור ז"ל אבד"ק בוקארעשט, דהקשה על זה מתוס' פסחים דפ"ח ב' ד"ה כופין וד"ה כשהוא, וגם ידוע דברי הר"ן פ' השולח דכשמשחרר לשם מצוה אינו עובר בעשה דלא אסרה תורה רק כשעשה לשם מתנת חנם, וגם דבדידה ליכא עשה, וע"ע בתוס' קידושין ל"ד א' ד"ה מעקה ובמקנה שם, ובתוס' ע"ז די"ג דמותר לטמא בטומאה דרבנן כדי לישא אשה, בשם שאלתות דמצוה קלה הוא ע"ש באריכות:

והגר"א מווילנא ז"ל אמר דיל"ד מהיכן הוציאו חז"ל לחשוד לאליעזר בזה הלא היה מוכרח להתנות מה יעשה אם לא תאבה ללכת אתו ורק דלשין ספק בלה"ק יש שני שמות נרדפים בל' פן ובל' אולי, והחילוק אם האומר חפץ שלא יתקיים הספק נאמר בל' פן כמו פן יפתה לבבכם פן יהי' עם לבבך בליעל, וכמו שאחז"ל השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, ואם האומר יחפץ שיתקיים הדבר אז אומר בל' אולי, כמו אולי אבנה ממנה אולי ישא פני, אולי יש חמשים צדיקים, אולי אכפרה בעד חטאתכם, וכשאליעזר אמר בלשון אולי לא תלך ולא בל' פן מוכח דרצה שהתנאי יתקיים ובאמת חפץ שלא תאבה ללכת וע"ז דרשו בת הי' לו, ועי' ג"כ בס' לוית חן שכ"כ, ובס' אפוקי יהודה דרוש י"ח. ועי' בס' דברי שאול מ"ת שהק' דמצינו לשון אולי גם במה שאינו רוצה שיהי' כן כמו אולי יחסרון חמשה, וכן אולי ימשני אבי, (ובאיוב א' אולי חטאו בני). ועי' בעה"ט כתב דכוונת יעקב הי' אולי ימשיהו אביו לנשקו. אבל אין הפשט הפשוט כן, וכ' דההבדל שאולי יאמר כשהדעת נוטה שיהי' כן, ופן יאמר כשאין הדעת נוטה שיהי' כן ע"ש שמפרש בזה כל הפסוקים. ובהגהות על ס' קול אלי' תי' הקו' מאולי ימשני אבי דצדקתו ותמימותו של יעקב הי' כ"כ גדולה עד אף שאמו אמרה לו לעשות כן עפ"י נבואתה אעפ"כ לבו נקפו, ויש בזה צד שמתנגדת לצד האמת ותמימות שהי' יקר בעיניו, ומשום זה הי' בלבו כעין בקשה ותפלה שאביו ימשיהו. ועי"ז יעלה האמת מי מבניו עומד לפניו וה"פ הלואי ימשני אבי, ובאיוב ג"כ פחד פן חטאו בניו במשתה ומחשבה טובה מצרפת למעשה ולא מחשבה רעה. וז"ש אולי חטאו בני ברכו אלקים בלבבם ר"ל אני אקוה ואחפץ שלא יהי' החטא שחטאו רק בלבבם ולא יצא אל הפועל במעשה. ועי' בחי' מהר"ץ חיות מכות דכ"ד, ועי' ברש"י ויחי (ז' ט"ו) לו ישטמני יוסף שכ' לו ואולי אחד הוא לשון שמא, ולהנ"ל ג"כ קשה דהול"ל פן ישטמני דהא זאת הי' נגד רצונם, אך בבעה"ט שם כ' והלואי ישטמיני יוסף בלבו ולא יעשה לנו מעשה וכו' א"כ לפ"ד לק"מ. ובנחל קדומים כ' על הקו' למה לא פי' רש"י כן לעיל. דאברהם השיבו דהוא ארור ואינו מדבק בברוך, ועתה שאמר לו בא ברוך ה' ויצא מכלל ארור כמשחז"ל ששם בפי לבן שיאמר כן כדי שיצא מארור ושפיר קאמר אלי עכשיו שהוא ברוך יוכל לישא בתו:

ובהיותי בגור בפ' חיי שנת תרע"ב שמעתי מאדמו"ר שליט"א בשם הרה"ק מקאצק ז"ל שאדם אינו מרגיש נגיעה בעת שיש