פרדס יוסף בראשית קעא

שיתן לבהמתו שנא' (עקב י"א ט"ו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת, ועי' ט"ז או"ח סי' קס"ז סק"ז דרק אכילה אסור ולא טעימה מדאמר אסור לאכול ולא אסור לטעום ע"ש ובמח"כ בגיטין דס"א א' איתא אסור לטעום וכן אי' ברי"ף ורא"ש, ובגליון מהגר"י פיק הביא רמב"ם פ"ט ה"ח מעבדים וסמ"ג עשין פ"ז מקדימין מזון הבהמות ועבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה וצע"ג עכ"ל, ועי' במג"א סקי"ח בשם ס' חסידים דשתי' מותר מדאמרה רבקה שתה וגם לגמליך אשקה ע"ש:

ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב מלאדז נ"י אמר לי שאין ראי' שרבקה לא אמרה לאליעזר שישתה ואח"כ ישקה להגמלים רק אמרה שתה, ובעוד שהוא ישתה באותו זמן גם לגמליך אשקה אנכי, א"כ הי' בב"א שתייתו ושתיית הגמלים. ובכה"ג מותר אף באכילה, והנה בס"ח סי' תקל"א הביא ראי' מכאן ומפ' חקת והשקית את העדה ואת בעירם. העדה קודם. אבל באכילה כ' ויתן תבן ומספא לגמלים ואח"כ ויושם לפניו לאכול, וכן לאדם ולכל חית הארץ כו' נתתי את כל ירק עשב לאכלה, ע"ש בפירוש על ס"ח ובאור החיים שם. ובס' מלא העומר כ' לפי ששתיית אדם מעט ולבהמה צריך שתי' רבה וצריך טירחא אבל באכילה להיפך שאכילת אדם צריכה הכנה רבה. ולא לבהמה ורבקה הבינה זאת בשכלה ע"ש וברביד הזהב, ובפי' אזולאי על ס"ח הביא ס' בית דוד או"ח סי' פ' טעם לזה. ובס' פני"ק כ' לפמ"ש בנזה"ק ובאמרי שפר בראשית דלכך הבהמה קודמה לאדם דלפעמים אין האדם נתפרנס רק בזכות בהמתו כדאיתא במ"ר אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה וכיון דהכל בזכותה ע"כ ראוי ליתן לה תחילה. ולפי"ז כאן ברבקה דפרש"י דהמים עלו לקראתה ע"כ הי' המים בזכותה שפיר האדם קודם, ולפי"ז א"ש הקו' מוהשקית את העדה ובעירם הרי דבשתי' האדם קודם. לפמ"ש הילקוט בפ' ותמת שם מרים ול"ה מים לעדה. לעדה ל"ה אבל לבהמות ולצאן ובקר הי'. ועשו"ת טוב טעם ודעת סי' רע"ט מהדו"ק דחז"ל סמכו לשפוך מים מן המת מקרא זה, ומרמז הפ' דוקא מים הראוים לעדה שפכו ולא מים שא"ר כ"א לשתיית בהמה א"צ לשפוך ע"ש ולפי"ז אז ל"ה המים בשביל הבהמה ושפיר האדם קודם:

וראיתי בשו"ת כתב סופר או"ח סי' ל"ב דהעלה ג"כ דגם טעימה אסור והביא בשם אביו הח"ס חילוק דוקא אדם בשלו בהמתו קודם לאשר מזונותי' עליו, אבל אחר הנותן לחבירו במתנה א"צ לתת לבהמות חבירו קודם והמקבל מותר לקבל ולאכול תחילה כיון דתלה בהנותן ולא ברשות עצמו, וא"כ אין ראי' דבשתי' מותר להקדים דברבקה היא השקתו לו והי' מותר לשתות קודם בהמתו. והק' עוד דבס"ח הי' יוכל להביא ראי' ביותר מפ' והשקית את העדה ואת בעירם והקדים העדה לבעירם וע"כ שאני אכילה משתי'. ובחילוק הח"ס א"ש כיון דאמר ה' והשקית כו' דהמים שיוציא משה מן הסלע נתונים המה לו, ומשלו הוא מזכה ונותן לעדה ואח"כ לבהמתם כיון דבנתינת אחר מותר להקדים אדם לבהמה, ותי' בזה הא דכתיב אח"כ ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ולא כ' וישק. דה' לא אמר מים רבים אלא שיצאו לאט לאט וע"י הכאת משה יצא מים רבים מאד כנחל, והי' יכולים העדה ובעירם לשתות ביחד ואין כאן קדימה ואיחור ע"ש. והנה משה"ק על ס"ח דהו"ל ללמוד מוהשקית כו' במחכ"ת לא ראה בס"ח עצמו שהוכיח חזה דבשתי' אדם קודם. ועי' ג"כ בפמ"ג בא"א סקי"ח דמה שפרש"י חס הקב"ה כו' ולא לאורויי דלשתיי' אדם קודם כבר נשמע מרבקה עכ"ל ובס"ח דייק ג"כ מוהשקית כנ"ל:

ובקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ו, נדפסו הערות מאדמו"ר הגה"ק מגור שליט"א על פ' בהר (כ"ה ו') לך ולבהמתך. ראיתי בס' י"ל מקשה הלא אסור לאכול עד שיתן לבהמתו ולמה מקדים לך, ולי אפשר רק במזון שלו אסור אבל שביעית הפקר הוא, וכן י"ל בקו' הראשונים באליעזר כי המים ל"ה שלו ובאחר נותן ל"ש זה, גם י"ל שהגמלים לא היו שלו ג"כ ל"ש זה, גם י"ל שמקדים לך, כי מאכל אדם אסור ליתן לבהמה אולם אם נותר ויתקלקל יכול ליתן גם לבהמה מזה, וכ"ה לשון הפ' בפ' משפטים (כ"ג י"א) והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ויתרם תאכל וגו' פי' יתרם כשנתותר ממאכל אדם, עכ"ל הקדוש. ומצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ג ג"כ הק' על הט"ז כנ"ל והעלה ג"כ דאף טעימה אסור, וע"ש דאף בהמה טמאה כן דאתיא בהמתך משבת. ועוד דבס"ח יליף מכ' ויתן תבן ומספא לגמלים והדר הושם לאכול לפניו הרי דגם בהמה טמאה חייב להאכיל קודם עש"ה, וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קכ"א. ועמ"ש בזה בפרי יוסף הנספח לספר חשרת מים על מס' גיטין דס"א. ופ"ע בשדי חמד אות ק' מזה. ונראה ג"כ להביא ראי' להמג"א מפ' חקת (כ' י"ט) ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי