פרדס יוסף בראשית קע

לא אוכל ללכת ממנה הלאה, כי שם טומאה גדלה מאד ולכן לא תקח אשה משם:

ה) אולי לת"ה ללכת אחרי. עי' בירחון אהל תורה תרפ"ח סי' כ"ב דתיבת אחרי מיותרת דהול"ל רק אולי ל"ת ללכת אל הארץ הזאת, וכן בפ"ח ואם לא תאבה ללכת אחריך מיותרת, ועו"ק במ"ש הנה רבקה "לפניך" מה לפניך. וי"ל דעי"ק מדוע חזר לבן כרגע ממ"ש הנה רבקה לפניך וטען אח"כ תשב הנערה אתנו ימים כו' וי"ל עפמ"ש חז"ל (ברכות ס"א א'), אחורי ארי ולא אחורי אשה. ואחז"ל שם מנוח ע"ה הי' שהלך אחר אשתו. וידוע מנהג המכוער בזמנים הללו ליתן לנשים משפט הקדימה. וזה ששאל אליעזר אולי תהי' האשה מודרנית ולא תאבה ללכת "אחרי" דוקא כ"א לפני. ואחרי אשר אסור לי לילך אחריה אולי אשיב את בנך שמה ויקחנה משם, והשיב לו אם תהי' האשה חצופה ונקית משבועה, והשמר לך להשיב בני שמה לישא חצופה כזאת, וכשלבן התחכם וא"ל הנה רבקה לפניך ר"ל אני אתן לך את רבקה בתנאי זה שתלך לפניך. וחשב שיניח אליעזר את רבקה בידו וילך לדרכו. אבל אליעזר שהכיר רבקה לצנועה ולא תלך לפני' כלל התרצה לו. וכשנתודע ללבן שערמומיתו לא הועיל כלום שוב התחכם ואמר תשב הנערה כו', וכשאליעזר הוכיח לו שאינו רשאי לחזור מדבריו התחכם עוד ואמר נקרא לנערה ונשאלה את פיה. התלך עם איש הזה בלשון בתמי' כלו' הלא לא נאה לך לילך עם האיש הזה שהוא יהי' העיקר לילך ראשון ואתה טפל לו לילך אחריו, ותאמר אלך ונעשה לבן נדהם ולדאבונו הי' מוכרח להסכים ובאמת קיימה דבריה כמ"ש ותקם רבקה ונערותי' ותלכנה אחרי האיש:

ז) רש"י כל לי ולו ולהם הסמוכים וכו' עי' מהרש"א סוטה די"א והביאותי' בפ' שמות וע"ע בפ' נשא (ז' פ"ט) מ"ש בשם ס' איי הים יומא ד"ד. ותאוה לעינים סי' קע"ב ע"ש ושייך לכאן:

י) רש"י שטר מתנה כ' ליצחק. ראיתי בשם ס' פני ארי' דק' איך שלח לעבד אליעזר הא קיי"ל אין העבד נעשה שליח על קידושי אשה. עי' קידושין מ"א ב'. (ורמב"ם פ"ג הי"ז מאישות, ואה"ע סי' ל"ה ס"ו). אך באמת אי' במקנה דדוקא בשביל איש אחר שאינו רבו. אבל לרבו יכול לקדש דלא מטעם שליחות הוא רק משום דיד עבד כיד רבו. אך ק' דקידש עבור יצחק ולא הי' רבו, וז"ש דשטר מתנה כ' ליצחק. את כל אשר לו וגם עבדו בכלל ונעשה אליעזר עבדו של יצחק, וכמ"ש בסוף הפרשה הוא אדוני על יצחק. וע"ע בכנה"ג חו"מ סי' רכ"ב בהגהות הטור אות י"ד:

יד) הוכחת עי' בכל"י, ועמ"ש בפ' תולדות (כ"ה כ"ז):

טו) ויהי הוא טרם כלה לדבר, עי' בהוריות די"ב האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתא כו', וכ' המהרש"א דדוקא אם אומר אם יהי' כן יצליח ואם לא יהי' כן לא יצליח שנתן סימן לטוב ולרע אז מקרי ניחוש אבל בלי כפל לא נקרא ניחוש. ועי' ס' קול יהודה שם במ"ש המד' אנכי הנה נצב על עין המים מלמד שהי' לו עוד לדבר. ואמר דדיוקו של המד' דאל"כ הי' ניחוש רק שהי' לו עוד לדבר ההפך ולא דיבר ולכן ל"ה נחש. ועי' בס' דב"ש שזה"פ ויהי הוא טרם כלה לדבר. שה' רצה להראות לו סימן טוב בלי שיהי' ניחוש, וכ"כ המהרש"א חולין צ"ה כל ניחוש שאינו כאליעזר ויהונתן אינו נחוש. וכ' דזה ודאי לא ס"ד דרב יעבור על לא תנחשו רק דרב לא אמר רק צד אחד. ובזה ל"ש ניחוש ור"י ס"ל דאף בכה"ג הוי קצת ניחוש אם סמך ע"ז, וע"ז פריך והא כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן ל"מ נחש, והיינו דביונתן אמר שני הצדדין ואליעזר אף דלא מפורש בתורה מ"מ ע"כ אמר שני הצדדים דהרי נתן לה הצמידים ע"ש ולהנ"ל י"ל דאליעזר בקש לנחש וה' לא הניחו וטרם כלה דבריו ורבקה יוצאת:

וע"ע בס' פינות הבית בהקדמה הר הבית בדרך צחות, מה שנבחר זווגו של יצחק ע"י מים וכי מפני זה ראוי' לבוא לבית א"א המכניס אורח הגדול, וי"ל עפמ"ש בשבת דקנ"ב א' עד מ' שנין מיכלא מעלא מכאן ואילך משתה מעלא, ויצחק הי' בן מ ולא יקחו עבורו נערה בת י', דא"כ דעותיהם לא יהי' שוות, דאצלו יהי' משתה מעלי ואצלה יהי' מיכלא מעלי, ע"כ הנערה אשר לא תרע בעיני' השתי' יהי' הוכחה כי דעותיהם יהי' שוות ולא יהי' קטטה ביניהם:

יט) שתה וגם לגמליך אשקה, ובפ' חקת (כ' ח') והשקית את העדה ואת בעירם, וברש"י מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל, הנה בברכות ד"מ ע"א אסור לאדם לאכול קודם