פרדס יוסף בראשית קסט

מבת. זה רק למי שאין לו בן אבל מי שיש לו בן משתוקק ג"כ לבת גם מצות פ"ו דוקא בלידת שניהם, ואחרים מוסיפים דשמחה שלימה רק אם בניו הולכים בדרך הישר. ועל יצחק ידענו שכ' יצחק בן אברהם ואברהם הוליד את יצחק. שכל המעלות שהי' לאברהם הי' ליצחק. אך על מדות הבת לא כ' בתורה מעלותיו, וז"ש ובכל שמה כעין אשכולת, איש שהכל בו והי' שמחתם שלימה שהי' להם בת בכל המעלות, ועל הדרש בכל בגי' בן קשה מאד הכי גילה חדשות הלא כ' מקודם דהי' לו בן. וגם לרבות עקידה וי"ל דרצו לרמז על אב שיש לו בנים שאינם הולכים בדרך הישר וכל זמן שהם סמוכים על שלחנו ישמעו בקולו. אבל כשגדלו והלכו מאביהם. מהרו להשחית דרכם, באופן שגם האב אין מכיר אותם ואומר "אחר" הוא. והודיע כאן ברכת אברהם ושמחתו. שגם בהיותו זקן הי' לו בן הדומה לו בכל. ואין לך ברכה גדולה מזה לאב. וז"פ יבמות ס"ב עה"פ (קהלת י"א ו') בבוקר זרע את זרעך, הי' לך בנים בילדות יהי' לך בנים בזקנה, שיחנך בניו באופן שיהי' לו בנים גם בזקנותו ולא יהי' לב האב נוהם לעת זקנותו שאין לו בן. והגר"א מווילנא ז"ל בפי' על משלי כ"ט עה"פ יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך כ' אף שאב צדיק אם בנו רשע יקחו אותו מג"ע ויבילו אותו לגיהנם שיראה יסורי בנו, וז"פ יסר בנך ויניחך על מקומך, וגם יהי' לך תענוג ממנו. ועי' לעיל בפ' לך (י"ב ב') בשם ס' וחשב לו הכהן:

שם ברמב"ן שיש בהקב"ה מדה שנקראת כל שיסוד הכל וכו' ע"ש בדרך נסתר, ועי' בס' תורת חיים ב"ב דט"ז מ"ש בדבריו, וע"ע בהקדמה לשו"ת אגודת אזוב מדברי בזה באריכות:

ב) זקן ביתו ומושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ערש"י שבועה בנק"ח, ובזה תי' בחתם סופר גיטין דע"ה הא דאז תהי' נקי מאלתי לא תמצא כפל בדברי אברהם. רק בספור אליעזר (בפמ"א) ונ' דאליעזר לא סיפר השבועה בשים ידך תחת ירכי, ושבועה בלא חפץ לא חמיר מנדר עי' סוגיא דנודרות אשבע חוץ לב"ד וכו' ע"כ הוצרך לספר להם שכפל תנאו ושקר לא סיפר שהרי בשבועה דחמיר נשמע לאו מכלל הן, והוי כאשר אמרו בכפל, אבל אברהם דהשבע בנק"ר ל"צ לכפול תנאו ע"ש:

והנה ג"כ ק' למה כל הסימנים זקן ביתו וכו' וי"ל באם יבא שוחט למקום א' ואמר שהוא שו"ב לא יקפידו כ"כ ולא ישאלו עלי' אם הוא ירא אלקים, וכשרואים שזקנו מגודל יאמרו אם לא הי' שוחט טוב. ל"ה בא לשחוט, וכן בסופר. כשיפתח איש חנות בשר, אבל אם יבא א' ללות ממנו אינו נותן רק אם יחקור וידרוש היטב אם הוא בעל בטוח. וזה מטעם כי עיקר אצלו עוה"ז ומילי דשמי' לטפל, לא כן אברהם דמילי דשמי' עיקר הי' אצלו. וזש"ה את עבדו זקן ביתו אשר הכירו שנים הרבה והמושל בכל אשר לו, שכל כספו וזהבו הי' בידו ומ"מ בדבר מצוה לא האמינו רק בשבועה, ועי' בתשו' הרא"ש כלל פ"ד אם כתב בשטר צוואה שיהי' מושל בכל אשר לו לשון אפטרופוס הוא ולא מתנה גמורה. ועשו"ת חוט המשולש סי' כ"ג באומר הכל ביד אחי הו"ל מתנה ולא אפטרופוס ועי' ברבה"ז:

שם בכלי יקר. עי' יומא דכ"ח ובמהרש"א. וראיתי בזה דלכא"ק הא עבדים חשודים על עריות, ועי' בב"מ דפ"ו לית הימנותא בעבדי כו' ובירו' סוף הוריות, ואיך שלח אברהם עבד אחר אשה, אך לפמ"ש בב"ב דקס"ה א' רובן בגזל ומיעוטן בעריות. וא"כ אם הוא המושל בכל אשר לו, והבחין אותו דאינו נחשד על הגזל מכ"ש שאין לחשדו על עריות. ועי' דרו"פ אה"ע סי' כ"ה, ורמב"ם פכ"ב הי"ח מא"ב, ובס' דבש לפי מערכת ר' אות כ"ד. ושם בדבש לפי מער' ש' אות י"ב כ' דבר חדש הא דאנוסה אסורה לכהן דשמא הי' סופה ברצון. ובישראל שרי כל שהוי תחילתו באונס. ובידוע שהי' גם סופה באונס אף בכהן שרי ע"ש, וצ"ע בכתובות ד"ט בפ"פ וש"ד בש"ס וצע"ג:

ו) אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני באשר אנכי יושב בקרבו' הנך ד' תיבות מיותרים, כי אליעזר ידע כי הכנעני אז ישב בארץ ולמה חזר והודיע לו אשר אנכי יושב בקרבו, וראיתי לפרש דידוע דכל נסיעת אברהם הי' לטהר המקומות מחלאת זוהמת התאות ולהביא בלב אנשים רוח טהרה, ומובן הדבר דבכל מקום בואו הי' שוהה ויושב עד תם מלאכתו. ובמקום אשר עוד ל"ה הטומאה גדולה כ"כ הי' יושב שמה ימים מיעוטים אבל בבואו למקום שכבר טבעו שמה בבוץ חטאים. שהה שם ימים רבים ונמצא דכל מה ששהה אברהם במקום ראי' על השחתת המקום הזה וז"ש לא תקח אשה מבנות כנען. מפני שהוא עם נבזה מאד וזה לך האות אשר אנכי יושב בקרבו' כי זה ימים רבים