פרדס יוסף בראשית קסח

כאשר אמר היינו שנפקדה ברחמים באמירה רכה. ויעש ה' לשרה כאשר דבר קשות. ואמרי מאבימלך ולהוציא מלב בנ"א ילדה אח"כ בת ויאמינו למפרע כי גם יצחק מאברהם. ואח"כ מתה הבת וכל דברי חכמים אמת. וה' ברך א"א בכל שהי' לו בן ע"י הבת שהי' לו נתאמת שיש לו בן, ומ"ד דל"ה לו בת היינו בת של קיימא ולא נצרכה אלא להעדפה לאמת שיצחק בנו, ועי' אלשיך שישמעאל מצחק על שעשה אברהם משתה גדול, דהא מאבימלך נתעברה וע"י ששילח ישמעאל מעל פניו נתברר דיצחק בנו. דאל"כ ל"ה שולח את ישמעאל בנו יחידו וז"פ כל אשר תאמר שרה שמע בקולה, ועי"כ יהי' כי ביצחק יקרא זרע ויאמינו שיצחק בנך, וזה המשך עקדה דמקודם שגירש ישמעאל הי' אומרים מדרצה לשחטו ש"מ דלאו בנו הוא ולכן המתין עד אחר ששלח ישמעאל ונתברר דיצחק בנו. ועתה ה' נסה כו' וכ"ז כדי שילמדו ממנו אע"פ שהוא בנו יחידו קיים מצות ה' ורצה לשחטו:

ובס' שער יהודא בפתיחה כ' עפי"ד האר"י ז"ל ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כי יצחק כשנולד הי' נשמתו מסטרא דנוקבא ול"ה ראוי להוליד, וע"כ אמרו המלאכים והנה בן לשרה אשתך לשרה דייקא ולא לאברהם כי הי' מסטרא דנוקבא, אבל בעקדה פרחה נשמתו ונתנו לו נשמה מסטרא דדכורא ומאז הי' ראוי להוליד. וז"ש וא"ת יצחק בן אברהם שנעשה בן לאברהם, וז"ש רש"י כי עד עכשיו הי' נקרא בן לשרה ומעכשיו בן אברהם ומאחר שהי' לו בן לו דייקא לאברהם והי' ראוי להוליד ע"כ הי' צריך להשיאו אשה. ועי' בהגהות חשק שלמה בש"ס ווילנא ב"ב דט"ז בפלוגתא אי הי' לו בת ויש נפק"מ בזה לדינא, דביבמות ס"ב שהה י' שנים ולא ילדה כופין להוציא ולישא אחרת, וילפי' מאברהם שנשא להגר מקץ עשר שנים, ונחלקו המפו' באם ילדה לו בנים אך דלא קיים פ"ו כגון זכר א' או נקבה א' אם כופין אותו לישא אחרת, ולכאו' למ"ד של"ה לו בת היינו של"ה בת כלל אפי' מהגר (דהא למ"ד שהי"ל בת כ' תוס' בדקמ"א א' שהוליד מהגר) יש ללמוד דעל פ"ו אין כופין לישא אחרת דאל"כ למה לא נשא אברהם עוד אשה אחרת לאחר ששהה י' שנים עם הגר ולא הולידה לו בת. אבל למ"ד שהי' לו בת תו אין ראי' מאברהם, וע"ע בס' בחירת אברהם על מד"ר בראשית מש"כ שם בריש הספר דבר נחמד דר"מ ור"י אזלו לשיטתייהו בסנהד' דנ"ח עש"ה, וע"ע בקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט ע"פ החת"ס שכ' שהצדיק שכבר השלים נפשו בעוה"ז ואין לו עוד עבודה להשלמת נפשו בעוה"ז ה' מאריך ימיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ע"ש:

ויל"פ בזה מ"ש אל תירא אברם וגו' שכרך הרבה מאד, אמר מה תתן לי וגו' דשכר מצוה בה"ע ליכא. והטעם דעדיין לא השלים מה שהוטל עליו ושכירות אינה משתלמת אלא בסוף אחר מיתה, וז"ש וא"ת כבר השלמתי חובתי ומה שאני חי למען אשר אצוה את בני אחרי. והרי אנכי הולך ערירי. וע"כ עדיין לא השלמתי פעולתי ואיך אתה מבטיח לי שכר וא"ל ה' אשר יצא ממעיך וגו' ובאמת כבר השלמת פעולתך והנך חי בשביל בנך, והנה אחז"ל והדרת פני זקן זה שקנה חכמה וכ' החת"ס לכאורה זקן ר"ת זה קנה אבל חכמה היכן נרמז (ועי' לעיל בשם פנ"י) אך דקאי אשיבה דרישא דקרא, דהיינו שהגיע לשיבה כי חי הרבה שנים והרבה הרפתקאי דעדו עלי' ובישישים חכמה. ויש שיגע בכ"ח שנים מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה וזה קנה חכמה בקנין אף כי לא הגיע אלי' בעצם. מ"מ כבר הגיע לדעת זקנים ע"ש, ולפי"ז זקן היינו שכבר פעל ועשה אשר יעשה האדם ע"י שיבה וז"ש ואברהם זקן היינו שכבר פעל בשנותיו אשר חי עד הנה כל אשר עליו לעשות ועכ"ז עוד בא בימים וחי עוד ימים רבים כי וה' ברך א"א בכל שהי' לו בן וחי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו:

ובהפלוגתא בב"ב דט"ז דרמ"א של"ה לו בת, ור' יהודה אומר שהי' לו בת, ואחרים אומרים בת הי' לאברהם ובכל שמה, ותמו' דלר"מ הברכה מה של"ה לו בת, ולר"י בהיפך ולאחרים מה נפק"מ שמה. וי"ל דתיבת כל ריבוי וכמו בכל השפות בחפצינו שיבין הקורא מה שלא כותב בפירוש כותב נקודות אשר מרמז שהקורא יבין. כן בלה"ק מלת כל במקום נקודות. ור"מ העמיק והבין כי לאברהם הזקן אחרי היאוש מבנים אם נולדה לו אפי' בת בטח הי' אין קץ לשמחתם, אך השמחה הי' רק לפי הערך שזקנים כמותם הי' להם אפי' בת אבל לצעירים יותר שמחה בזכרים כמ"ש אשרי מי שבניו זכרים. וה' חפץ לזכות אברהם בשמחה אשר גם לצעירים יש שמחה לא רק לפי הערך ונתן לו בן יצחק, וז"ש רש"י של"ה לו בת במקום הבן. ור"י הוסיף אף שבן יותר ברכה