פרדס יוסף בראשית קסז

ת"ח דעתם מתישבת, אולם אי רק ממון העיקר אצלם. אז יבוזו לזקנים כי רק נערים שיש כח במתנם לעבוד ולסחור ינחלו כבוד ולא זקנים וחלשים. וכמ"ש בקהלת (ז' י') אל תאמר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת. וכן אם בא איש לבית המסחר ומצא הסוחר הזקן ויתחיל לדבר עמו מעניני המסחר וענה:

אדוני ! המתן ואקרא לבני כי הוא צעיר ויודע יותר בעניני המסחר ממני בימים האלה, אבל אם יבא איש מלומד לאיזה חכם ויתחיל לדבר עמו מעניני חכמות אז יענה:

המתן ויבא אבי הזקן והוא ישיב על כל שאלותיך כי הוא יודע יותר ממני, והנה הדורות בימי אברהם לא ידעו תורה וחכמה כי חיו רק חיי הוללות וטפשות וממילא לא חשבו לכלום להזקנים, וז"ש עד אברהם ל"ה זקנה של"ה נחשבת כלום אצלם ורק אברהם חפץ בחכמה ומאז הי' זקנים חשובים:

שם בכל רש"י בכל עולה בגימטרי' בן. עי' בב"ב דט"ו ב' ובמהרש"א ובס' ווי העמודים פרק כ"ו הביא מאביו השל"ה ז"ל דק' על רש"י שאמר ב' לשונות שעולה בגימ':

היינו עולה, היינו בגימ', וכ' שהוא כעין קשיא ותירוץ ע"י שתחילה רצה לגלות בכל עולה בן והוקשה לו א"כ לפ"ז הול"ל וה' ברך א"א בבכל, ויהי' פירושו שה' ברך אותו בבן, ובא כמתרץ ואמר בגי' בן כלומר אלו לא הי' לו פירוש אחר רק הגימ' אז הוי קשיא. אבל יש עוד פירושים אחרים זולת הגימ' ולפירושים ההם יוצדק הל' בכל לכן אמר עולה בן עש"ה ובס' מלין דרבנן אות א' באי אפשר בלי בנים. ובס' באר שלמה מערכת ב' אות ס"ז. ובס' שמע שלמה כ' כיון דיש מחלוקת ר"מ ור"י אי הי' לו בת הכריע רש"י מגימ' של"ה לו בת, תדע דהגימ' דבכל הוא בן שזו הוא הברכה שאין לו בת, וכ' עוד ואחר שהי"ל בן צריך להשיאו אשה, ר"ל דהדין ביבמות ס"ב דלקיים פ"ו צריך בן ובת, ואי' מיתיבי' בני בנים ה"ה כבנים ומשני ההוא להשלים ופרש"י של"ה לו אלא בן ונשא הבן אשה והוליד בת קיים אביו פ"ו, וזה הוקשה בפ' דלמ"ל להקדים של"ה לו רק בן ושעי"ז יוצרך לשליחות להשיא אשה ליצחק דסמיך לי' לזה תי' ומאחר דהי' לו בן ולא בת, וראה הזקן שלא קיים פ"ו הי' צריך להשיא ליצחק אולי יוליד בת וקיים גם הזקן פ"ו, ולכן נקט הל' הי' צריך להשיאו אשה ולא חייב כלשון הגמ' משום דאם הי' לאברהם בן ובת הי' חייב להשיאו אשה, אבל משום של"ה לו בת נוסיף על החיוב הי' צריך להשיא אשה לבנו שיקיים גם אברהם פ"ו, ובס' טעם מן מבעל זרע ברוך הביא מ"ש תוס' ב"ב. קמ"א א' אהא דבת הי"ל ובכל שמה וא"ת למ"ד ב"נ מותר באחותו הי' לו להשיאה ליצחק ותי' שמא קטנה היתה, ומקשין העולם הא רבקה נולדת אחר מיתת שרה וג"כ הי' קטנה. וי"ל דאי' בקידושין מ"א א' אסור לאדם להשיא בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, ונ' הא דל"א סתם אסור להשיא את הקטנה ורק אסור להשיא בתו קטנה, משום דיתומה שמשיאין אותה אחי' מותר להשיאה בקטנותה דתוכל למאן וע"כ דייק בלישנא בתו דהיינו כשהוא מקבל קידושין דל"ש מיאון, ושפיר לבכל ל"ה יכול להשיאה בקטנותה דאברהם הי' משיאה. אבל רבקה הי' יתומה כמ"ש במדרש ניחא אף דהי' בת ג' שנים הי' יכול להשיאה. ובס' קהלת משה תי' דרש"י כ' בפ' וירא (כ"ב כ') בשובו מהר המורי' אברהם מהרהר אלו הי' בני שחוט כבר הייתי הולך בלא בנים הי' לי להשיאו מבנות ענר אשכול וממרא. ובאותו פעם נמי קשה למה לא השיא ליצחק את אחותו ותי' שפיר שמא אז הי' קטנה, ועל הפי' דהי' לו בת ובכל שמה ג"כ הק' המפו' דמה שייכות לזה שאמר לאליעזר שישא אשה ליצחק, וכ' בס' אמרי בינה דהדין אם הוא צריך לאשה ובנו צריך בנו קודם. בד"א כשקיים האב פ"ו אבל אם לא קיים, האב קודם, ומצות פ"ו זכר ונקבה כב"ה, וק' דהא אברהם ל"ה לו אשה ולמה צוה שיקח אשה ליצחק ולא לעצמו כי ל"ה לו בת ולא קיים פ"ו, לזה מס ים וה' ברך א"א בכל בת הי' לו ובנו קודם. ועי' בתוספתא פ"ז דבכורות וקידושין דכ"ט ב' ובחי' רד"ל במד"ר פ"ס סי' ט"ז בשם ס' חסידים. ובס' קרבן שבת פ"א אות ד' אריכות גדול:

ועשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קט"ו די"ל שה' נתן לו בת מפני שהי' אומרים מאבימלך נתעברה וגם שרה צחקה, וכ' רמב"ן שתמהה שהי' שניהם זקנים, ועד עתה לא הצמיחו פרי רק עתה, ונ"ל משו"ה נענשה שרה ואמרו דמאבימלך נתעברה, וז"ש ה' למועד אשיב אליך כעת חיה ולשרה בן, ובתחלה אמר המלאך והנה בן לשרה אשתך שיהי' נקרא על שמו ושחה, לשרה שהוא אשתך בן כדרך איש ואשה ואחר שצחקה נענשה ולשרה בן. שיאמרו שבנה לבד הוא ולא ממך, וי"ל וה' פקד את שרה