פרדס יוסף בראשית קסו

הכרעות, ולגלות זה פתח בת' וסיים ביחיד, וסיים הפסוק כי מדה זאת עובר ממנהיג הסוחרים ששוקלים בב"א ובהכרעה א' ע"ש:

ובפשוט י"ל דדרך העושה מטבע להרויח במה שעושה מטבע. ולשבור המטבע ולמכרה אינו שוה כל כך, והרוצה לקנות כסף כדי לעשות ממנו כלי כמו הצורף לא יקנה מטבעות רק כסף מהותך, ואשמעי' כי א"א נתן לעפרון שקלים גדולים שיהי' שווים גם להסוחר בכסף וגם להתיך אותם בתוך הכור ג"כ הי' שווים ת' שקל:

יז) ויקם שדה עפרון. רש"י תקומה הי' לו, ונתחבטו המפו' שפשט הפ' מלשון קני' כמו וקם השדה, וכתבו דיש בכ' ייתור ויקם השדה לאברהם. ובס' אמרי שפר להראנ"ח ז"ל פ' שופטים כ' ולא נר' דא"כ הי' לדרוש על פ' האחרון, ועוד צ"ב שרש"י אח"כ הביא פשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם למקנה, דלמה הניח מאמר שדה עפרון הפשוט יותר ולקח מאמר השדה והמערה שהוא באמצע הפ' ומאן דכר שמי' וזה דקדוק עצום, ע"כ נלע"ד שרז"ל הוק' להם שא' ויקם שדה עפרון אשר במכפלה השדה והמערה אשר בו לאברהם למקנה שמלת השדה מיותרת שאחר שאמר ויקם שדה עפרון אשר במכפלה לא היה צ"ל רק והמערה אשר בו לאברהם למקנה ע"כ חילקו לב' דרשות ויקם שדה עפרון לומר תקומה הי' לו, ואח"כ אמר ענין אחר שהשדה והמערה כו' הי' לאברהם למקנה. ע"כ כ' רש"י ופשוטו ויקם השדה והמערה לאברהם למקנה, וכל א' נדרש לעצמו עכ"ל:

כד א) ואברהם זקן בא בימים ערש"י, ובמדרש א"ר יצחק באותן הימים שכ' (קהלת י"ב) עד אשר לא יבואו ימי הרעה וי"ל דעושר הוא ברכה לאדם כמ"ש יברכך בממון, אולם קודם ימי מיתה אין לו חפץ בהם, ול"ה ברכה אצלו, ורק אם עשה טוב בחייו נהנה אז ג"כ בזה, ולכן אברהם שהכניס אורחים בילדותו העונג הי' לו גם בימי הזקנה, וז"ש ואברהם וגו' וה' ברך כו' וגם בזקנותו כאשר בא בימים הי' לו העושר לברכה, ומפרש המד' אותם הימים שכ' בהם עד אשר לא יבואו ימי הרעה דאז יבטל כל התענוגים הי' אצל אברהם לברכה. וכן כ' בפ' וירא (כ"ב ג') וישכם אברהם בבוקר, בוקר נקרא ימי ילדות ערב ימי זקנה. אדם בילדותו יאמר יש לי עוד זמן לעשות טוב בעולם. וכשיזקין יחרט על מה שלא עשה טוב בילדותו, אבל אברהם השכים תיכף בילדותו לעשות טוב, וז"פ ויקח את שני נעריו אתו" את השנים מנערותו לקח אתו לעוה"ב, וכמ"ש ואברהם זקן בא בימים כי יש אדם כשיבא אחר מותו לעולם האמת בא בשנים מעטים ויש שבא בימים מיעוטים, כי מכל ימיו הי' רק מעט טובים והשאר עשה עבירות אבל אברהם זקן בא בימים, היה בא בכל הימים שחי. ועמ"ש בפ' מקץ (מ"א א') בשם הר"מ מפרעמישלאן ז"ל:

ואא"ז ז"ל בנחלת יעקב כ' כל החושים נחלשו בעת זקנה, רק שכל מתגבר דזקני ת"ח וכו' ששכל חלק ממעל, ואברים מורכבים בחומר וכשנחלש החומר נחלשו האברים אבל השכל נתחזק וז"ש אין זקן אלא מי שקנה חכמה ע"ש, וזה י"ל הפשט אל תאמר שימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מחכמה כו', כי לעת זקנתו דרכו לומר ימים ראשונים הי' טובים, אמנם חכמה תעיד שימי זקנה יותר טובים מימים ראשונים. ועי' בפני יהושע בקידושין דל"ב זקן זה שקנה חכמה. אף דמנוטריקון לא שמעי' רק זה קנה אבל חכמה מנ"ל, רק דאמרי' דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית עכצ"ל שקנה חכמה ע"ש, ולפי"ז י"ל ברך את אברהם בכל שלא הי' חסר לו מאומה. דעה קנית מה חסרת ל ועי' לקמן בפ' ויחי (מ"ז כ"ט):

עי"ל עפמ"ש בקידושין ד"ל ע"ב אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד כו' אי לאו יזכיר לו יום המיתה. והנה נער שבכחו ללמוד וגם ימי מיתה רחוקים אצלו. יוכל בקל לכבוש יצרו ע"י ליחוד התורה. משא"כ זקן וחלש שאינו יכול ליגע ולעמול בתורה. אבל אם המיתה קרובה לו יכול לכבוש יצרו ע"י הזכרת מיתה, וז"ש יש דרך ישר לפני איש' ר"ל כל זמן שנקרא איש בילדותו בדרך הישר" תורה שנקראת ספר הישר, וכן ישרים דרכי ה', אבל "ואחריתה" פי' בזקנותו דרך מות' הזכרת יום המיתה, וכן באברהם אף שבא בימים שהי' זקן והי' יכול לכבוש יצרו בימים של מיתה, לא בזה כבשו אלא זקן זה שקנה חכמה ובתורה נצח ליצה"ר:

ובב"מ דפ"ז אי' עד אברהם ל"ה זקנה כו', הנה אם יבא א' לעיר ורוצה לדעת טבעם אם הם דורשים חכמה או רק בכסף כסלם. צריך להתבונן איך הם מתייחסים אל הזקנים אם נותנים כבוד להם. ראיה שדעת וחכמה העיקר אצלם. כי ברוב שנים יוודע חכמה וזקני