פרדס יוסף בראשית קסה

דהא יש לו ברירה לייבש החתיכה ע"ש, ובאמת ל"ק לפמ"ש הפתחי תשובה אה"ט סי' ל"א סק"ז בשם קה"י דדוקא בתמרה שיש לה שער קצוב והכל יודעין שאינו שו"פ וקבלה לכן בודאי נתרצית, אבל בדבר שצריך שומא ואין הכל יודעין שאינו שו"פ אין חוששין לקידושין משום ספק ספיקא שמא אינו שו"פ במדי, ושמא אינה נתרצית רק משום שסברה ששו"פ ע"ש, א"כ בשר ג"כ צריך שומא וא"ש וא"ש קו' הפנ"י בתוס' ד"ו ד"ה ב"ש וקצרתי בזה, ועי' בס' כהונת אלימלך, ובחידושי למס' קידושין הארכתי בענין זה:

טו) ארץ ארבע מאות שקל. ופי' בתרגם ארעא שוי' ארבע מאה סלעין, וכ' הגר"א מווילנא ז"ל דידוע שבית סאתים הוא כחצר המשכן ק' על נ', וכאשר נחלק לאמה על אמה. ועלה חמש אלף אמות מרובעות, ושמונה כורים יעלו לת"ר אלף אמה על אמה, ובכתובות די"ז נטילתה כנתינתה מה נתינה בס' ריבוא ע"ש, א"כ מהצורך שיעמדו שמה בהספד שרה ת"ר אלף שומעים, ובסוכה ד"ז גברא באמתא יתיב, א"כ הי' כאן בהכרח להיות שטח של ח' כורים שיעמדו המספר אנשים שמה, ובערכין דכ"ה המקדיש בית כור נפדה בנ' שקל כסף, וא"ש דח' כורים עולה בשוים ד' מאות שקל כסף:

שם שקל. רש"י קנטרים וכו' עי' בס' בנין יהושע על מס' אדר"נ פרק י"ג דע"פ גמ' בנורות ד"ו לפי הכלל שבידינו שה' סלעים של פדיון הבן עולה ד' ר"ט וחצי שהוא א' אדום זהב וחצי, ועולה אותן ד' מאות שקל לסך י"ב אלף אדומים, כי בכל שקל הוא ק' סלעים ערש"י שם, נמצא הי' שקל א' למ"ד אדומים, וד' מאות פעמים ל' הוא י"ב אלף אדומים, ומתחילה אמר עפרון רק ד' מאות פשוטים, ואח"כ הוכרח ליתן עובר לסוחר סך הנ"ל:

שם ביני ובינך מה הוא. רש"י בין שני אוהבים כמונו, וצ"ב למה ל"פ כפשוטו בין גדולי ערך כמינו וכפי' הראב"ע ובס' בנין אריאל כ' דידוע שאין מדרך המוסר שהקטן יקדים שמו למי שגדול ממנו, וכן מצינו לרבינו הקדוש בכתיבתו אגרת לקיסר אנטונינוס ע"י ר' אפם, שכ' ר' אפס מני יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס. וקרע רבינו האגרת וצוה לכתוב למרן מלכא אנטינינוס מן יהודא נשיאה, והוקשה לרש"י מאחר שא"א הי' נשיא אלקים בתוכם, ועפרון קראו אדוני, למה אמר ביני ובינך הול"ל בינך וביני. אלא לענין אהבה נאמר, ובזה בודאי ראוי להקדים את עצמו כי הוא יודע בנפשו כמה גדלה אהבתו לאברהם. אבל אהבת אברהם אליו אין ידוע לו אלא מצד כמים פא"פ ובדין הוא שהקדים את עצמו לאברהם בענין אהבה. וכ"כ בס' מנחה בלולה, ועמד"ר אמור דנענש אבנר דכ' מאבנר לדוד וכו' מוכח שלא להזכיר שמו לפני שמו של הגדול ממנו:

והנה יש מסורה. כאן ד' מאות שקל ביני ובינך מה הוא. וראיתם את הארץ מה הוא (במדבר י"ג י"ח), הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא (תהלים ל"ט ה'), אדם בנעוריו רודף אחר תענוגים, וחושב:

אחר חתונתי אז אלך להתפלל ג' פעמים ביום, אקבע עתים לתורה, אבל כשנשא בא היצה"ר ויאמר לו:

ד' מאות שקל מה הוא? הנדן שקבלת מה הוא ומהר ילך מאתך. היום העת לעסוק במסחר. דמאין יהי' לך לפרנס בני ביתך ? כשתעשר אז תעסוק בתורה, והנה כאשר נעשה עושר בא אליו היצה"ר וא"ל:

הנה עמלת רבות בשנים, לא נתת שינה לעיניך, כשאספת הון, עתה תוכל לחיות חיי נחת ולנסוע לחו"ל ולטייל ולראות העולם, "וראיתם את הארץ מה הוא", וכשיבא ימי הזקנה אז תוכל לקבוע עתים לתורה, יע"ז בא היצ"ט ויאמר לו:

עצתו רע כי רוצה להדיחך לבאר שחת ולא תשמע לו, ימיך ספורים וז"ש ומדת ימי מה הוא? רק תיכף תעסוק בתורה ומצות ואל תבלה הזמן לבטלה:

טו) וישמע אברהם, ברשב"ם די לחכימא ברמיזא. מח"ש בזה בנחמד למראה על מד"ר דחכם יודע מה שרמז לו חכם כמותו אך חכם אינו מבין רמזי שוטה, וכחו כן רמזי בן כרך ובן כפר אף ששניהם חכמים אינם מבינים רמזיהם זה מזה, וכן מלך והדיוט, ולכן אותו יום מנוהו שוטר עליהם ועלה לגדולה, לפי שאברהם הי' צריך לו ועתה יכול להבין רמזיו. ע"ש באריכות:

שם וישקל גו' לעפרון גו' עובר לסוחר ערש"י ובס' שמע שלמה כ' דק' שקלי הו"ל למיכתב בל' רבים כיון שהם ת', ועוד מה עובר לסוחר, וי"ל דהדין בהל' אונאה דצריך הכרעה, ואם לקח ממנו עשרה ליטרין לא יאמר לו שקול כל ליטרא בפ"ע כדי ליקח י' הכרעות רק ישקול כולם בב"א והכרעה א', לזה אמר שעפרון הרשע לקח ת' שקלים ועשה להם כדין שקל א' ששקל כאו"א בפ"ע כדי ליקח ת'