פרדס יוסף בראשית קסד

א"י, ואף אי נימא דאברהם זכה מיד הארץ משעה שא"ל קום התהלך בה וכמ"ש בב"ב ד"ק שקנה אברהם בחזקה, מ"מ אז שלא נתפרסם בין האומות אמונה שלימה הי' נראה כגוזל וממדת טובו של א"א ונוהג בחסדו עם כל איש הי' שיקנה בכסף מלא שלא יהי' נראה כגוזל, וגם הי' מתיירא שלא ישחית עפרון השדה וישליך המת ע"פ חוצות ומי יהי' יודע זאת, וגדולה מזה מצינו שה' לא גלה מקום המקודש ואמר בכל מקום כי אם אל המקום אשר יבחר ה' שלא יקלקלו האומות המקום המקודש כמ"ש במו"נ, (ועי' מ"ש בזה בפ' וירא כ"ב י"ד) וא"כ אין ראי' מאברהם, וגם יעקב קנה חלקת השדה במאה קשיטה אף כי מוחזק הי' כי אז לא נתפרסם עדיין. אמנם נלפע"ד כיון שערב לאדם להיות נקבר אצל אבותיו וכשתחזר השדה ביובל יהי' בני המשפחה של חי שהשדה הי' שלו מחזיקים בקברות בני משפחתם ואז לא יהי' מניחים לקבור בני הצדיק להיות נקברים שם וכדי בזיון, וניהו דלהצדיק בעצמו נתן בעל השדה רשות כמ"ש המשל"מ פי"א משמיטה אבל לבניו אחריו לא יניחו לקבור, וז"ב בכוונת השים, ובנידן דיון שהאשה מבקשת ד"ת מחויבים אתם לשמוע ואם לא תאבו לשמוע לדין בדיני ישראל אז תהי' מוכרחת לדין בערכאות, ומאד בקשתי לבל תניחו לבא לזה כי לא תצליחו ותדעו כי רעתם רבה ועשו שלא כתורה עש"ה:

יג,) נתתי כסף השדה. רש"י מוכן הוא אצלי והלואי נתתי, ובתרגום אתן כספא וערשב"ם פי"א השדה נתתי לך נותן אני עכשיו לך, וברש"י הרי הוא כמו שנתתי לך ועשפ"ח, וער"ן קידושין דכ"ו וב"י חו"מ סי' ק"צ הביאו, דנתתי ל' עבר שנ' נתתי כסף השדה קח ממני וכ"ה סמ"ע סי' קצ"א סק"ו. ועב"י חו"מ סי' ס' אות ט"ו בשם ריטב"א דנתתי כולל עבר ולהבא, ובב"י חו"מ סי' רמ"ה, ובתשו' הרמ"א סי' צ"ב האריך בזה, וכ"כ רשב"א קידושין כ"ו ועשו"ת נודע ביהודא קמא יו"ד סי' ס"ו וס"ח דאף דשבועה בכתב מהני היינו בכותב ל' הווה הנני בל עלי, אבל בלשון עבר נשבעתי או קבלתי עלי בחרם לא עדיף מדיבור שהודיע שנשבע אם האמת שלא נשבע אין עליו עונש כמ"ש ביו"ד סי' רל"ב סי"ב ברמ"א ע"ש שהרחיב הדיבור בזה:

ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' ס"ג הק' עליו דגם נשבעתי ל' הווה כמו נתתי, והשיב דבשטר שכ' מכרתי או נתתי וידוע שלא נתן מקדם כדי שלא יהי' פעולתו לריק מפרשין דנותן עתה, אבל בשבועה אף דל"ה רק הודאה לשעבר מ"מ שווי' אנפשי' חד"א, ועכ"פ צריך אמתלא למה עשה כן וא"כ אין פעולתו לריק דעשה במכוון כן והי' לו בזה איזה כוונה, שפיר לא אמרי' דהוי לשון הווה פ"ש באריכות, ובסי' ס"ד אות ב', ובסי' ס"ה או"ח, הק' מרש"י פ' לך (י"ד כ"ד) הרימותי ידי ל' שבועה מרים אני את ידי וכן נתתי כסף השדה הרי דאף בשבועה מתפרש ל' להבא וסותר לדברי הראשונים, ותי' דש"ה דא"א על ל' עבר כמ"ש מזרחי כי עדיין לא הרים, עד שאמר לו מלך סדום והרכוש קח לך עכ"ל, והיינו דבהכרח אנו מוציאין מלשון עבר לל' הווה, א"כ אדרבה מזה ראי' דהיכי דאין הכרח הוי ל' עבר ורש"י הביא ראי' מנתתי כסף השדה דלשון זה סובל ל' הווה דעדיין לא נתן לו, והוא ראי' מוכרחת יותר מן השדה נתתי לך שכ' קודם, דיש לדחות דעפרון נתן לאברהם מקודם השדה אבל מן נתתי כסף השדה שכ' אח"כ מוכרח מקרא וישקול אברהם לעפרון דרק עתה נתן הכסף, ובע"כ דל' זה סובל פירושו גם על עתה, והרשב"ם דפי' השדה נתתי נותן אני הוא לפי האמת כפשוטו של קרא, וא"ש שכל הראשונים הנ"ל הביאו ראי' מקרא המאוחר נתתי כסף ולא מקרא הקודם, והא דהוציא בל' עבר כבר פרש"י (כ"ג י"ג) והלואי נתתי לך כבר דא"א לפרש לחזק הקני' דהשדה הוא עיקר הקנין ולא הכסף כמובן, אך בפי"א השדה נתתי לך פרש"י ה"ה כמו שנתתי לך ועל קנין השדה שייך לומר דלחזק בא. ול' נתתי גופא אף רש"י מודה דהוי ל' דלהבא כרשב"ם, רק רש"י מתרץ הא דנקט ל' המורה על לשעבר דהוא לחיזוק. וא"ש מה שהק' בשפ"ח דרש"י סותר עצמו ודו"ק עכ"ד בקיצור, וע"ע בזה בשו"ת ברית אברהם יו"ד סי' ס' באר כותי ושו"ת בית יצחק יו"ד סי' ה' ע"ש להלכה בענין זה:

והנה בריש קידושין ילפי' דאשה נקנית בכסף מגז"ש קיחה קיחה משדה עפרון. ועי' תשו' בית יעקב סי' ל"א אם השוחט אמר על היתר שהוא אסור מעבירין אותו דיצא מכשול, דאם קידש א' בחתיכה זו אם הי' כשרה הי' שוה פרוטה וכעת אין שו"פ ולא תהי' מקודשת ושרי' א"א לעלמא, אך הק' הא אי' בקידושין י"ב דאף דאין שו"פ חיישינן שמא שו"פ במדי א"כ לא הוי מכשול, ואיו לומר דהוי דבר שאינו מתקיים ז"א