פרדס יוסף בראשית קס

קטרוג, ופקד ה' למקרב יצחק ואתגזר על שרה שתמות וזה רמז מעל פני מתו ר"ל שהמת הי' שלו שהוא גרם לה שתמות, וכן ואקברה מתי כאלו הוא המית אותה. ועי' בהקדמת הזהר ד"י ע"ב. ועי"ל דאי' בספ"ב דסנהדרין כ"ב ב' אין אשה מתה רק לבעלה שנ' ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל וז"ש מעל פני מתו ר"ל ששרה הי' מתו. וכן ואקברה מתי מלפני שלא מתה רק לו:

וכן י"ל הא דסנהד' דכ"ב כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב ביהמ"ק בימיו וכן עולם חשך בעדו שנ' אור חשוך באהלו כו', ולקשר ב' הדברים י"ל דאי' בריש ב"ב ד"ד א', דבבא בן בוטי נתן עצה להורדס לבנין ביהמ"ק משום דהוא כבה נרו של עולם דכ' כי נר מצוה ותורה אור ולכן יעסוק באורה של עולם דכ' ונהרו אלי' כל הגוים, הרי שמקדש אורו של עולם וסמיך למאמר דמי שמתה אשתו כאלו חרב בה"מ ודומה אשתו כמקדש, ומקדש נקרא אור ולכן אמר דעולם חשוך בעדו:

ד) גר ותושב. רש"י אם תרצו הריני גר וא"ל תושב ואטלנו מה"ד. שא"ל ה' (י"ב ז') לזרעך אתן את הארץ, ועשפ"ח ברש"י פ' לך בהכנעני יושב בארץ כ' דלא זכה אברהם בו עדיין ובס' משנת חכמים סי' ל"ט בצפנת פענח סקצ"ז כ' להיפך משפ"ח, ועי' בע"ז דנ"ג ב' מכדי ירושה להם מאבותיהם ואאדש"ש פרש"י שנ' לך אתננה, וע"כ אף דכ' והכנעני כו' היינו כי אמר לזרעך פדיין לא קנה אברהם לעצמו, וכי א"ל לך אתננה זכה והיינו אחר הפרד לוט מעמו ברכו בברכה זו (י"ג י"ז), והכנעני אז בארץ הי' בברכה ולזרעך, וא"כ ל"ק קראי אהדדי ושפיר פרש"י גר ותושב כו' ואף שרש"י הביא הפ' לזרעך כו' יש ליישב שאחר ברכה שני' הוחלט בידו עד סוף כל הדורות ע"ש, וע"ש שפי' כל הפרשה בדרך נעים דאברהם לא רצה לקנות קרקע עולם כ"א ע"פ תוה"ק, ועחו"מ סי' קצ"ד ס"א דישראל מעכו"ם ל"ק בחזקה כ"א בכסף ושטר, והכסף עיקר רק השטר שלא סמכא דעת ישראל, דעכו"ם אנס הוא ועבידו דמשני לכן צריך שטר, וכ' הרמ"א דאם התנה שיקנה כסף לחוד מהני, והב"ח חולק דל"מ, וזה שא"א פתח פיו בחכמה תנו לי אחוזת קבר בכסף מלא יתננו לי כלו' שהתנה שיקנה בכסף לחוד ואמר בתוככם כלו' שיהי' גלוי לכם אופן המכירה, אך מה דס"ל לב"ח דל"מ תנאי דלא סמכא דעתי' ע"ז אמר הכ' ועפרון ישב ופרש"י שמינוהו שופט עליהם דקיי"ל ערכאות לא מרעו נפשיי' וה"ה בשופט כיון שגלוי לכל אופן המכירה חזקתו לא מרעי אומנתו ויען עפרון כו' השדה נתתי לך פרש"י כמו שנתתי, ולפירושו אינו לשון מתנה. ולע"ד אף דנימא כמ"ש בגיטין ד"מ ע"ב דאומר נתתי כו' דבשטר קנה וע"ש ברש"י י"ל דאברהם לא רצה לקבל במתנה, וגם דאין שטר מקנה כ"א בקנין וי"ל דל"ש כן בישראל מעכו"ם, וחזר עפרון ואמר ארץ ד' מאות שקל כו' ואת מתך כלו' שיקבר תחילה ויקבל הכסף אח"כ, ולא רצה אברהם דקיי"ל אסה"נ אין לו דמים וקבר אסור בהנאה א"כ האיך יקנה אח"כ, (ותחילה אף שכבר נקברו שם אדם וחוה לא נעשה כולה אה"נ, כי סבר שאולי לא הקנהו לקברים ואמר שיקנה השדה והמערה כדי שיקנה הכל וכמ"ש דמבליע הדמים) גם לא רצה לקנות בחליפין דל"מ בדמים. ועי' פ' הזהב דמ"ו ב' דאי קפדי אדמים ע"כ לא בתורת חליפין יהיב לכן אמר וישמע וישקול כלו' ליתן לו הכסף בתורת דמים ולא בתורת חליפין, וע"ז חוזר הכ' ומשבחו ויקם השדה לאברהם למקנה ואח"כ קבר כו' כלו' שעשה הכל ע"פ דין ואמת ע"ש ובכת"א בזה. ובפרשת דרכים דרוש ט' הק' על מד"ר שכבר הגיד להם שמגיע לו מן הדין, וגם ע"כ שהי' יכולת בידו לקחת בחזקה. ק' למה חנף להם ונתן להם מתנת חנם והי' לו ליטול מה"ד, וגם ק' מרש"י לך גבי ויהי ריב בין רועי אברהם ולוט, דרועי לוט רשעים ה' ומרעים בשדות אחרים ואומרים לאברם ניתנה הארץ ולוט ירשו והכ' אומר והכנעני אז בארץ ולא זכה אברהם עדיין, משמע שכ"ז שכנעני בארץ אינו זוכה מדין, ותי' עפמ"ד בר"ה י"ג עומר שהכניסוהו ישראל מהיכן הקריבו א"ת דעייל שליש ביד גוי קצירכם א"ר כו', והק' תוס' אע"ג דירושה לנו ואאדש"ש מ"מ יש להם במה שזרעו פ"ש, נמצא דגוף ארץ ניתנה לאברהם מאותה שעה וזכו בה ישראל אף קודם שיעקר ז' עממין מ"מ יש להם במה שזרע, וא"ש דבפ' לך שהי' מרעים בשדות אחרים וסבורים דאין להם אף במה שזרעו אמר והכנעני אז בארץ ויש להם בזריעה, אבל באברהם שרצה לזכות בגוף הקרקע לאחוזת קבר שפיר קאמר ואטלנה מה"ד דמשעה שנתנה לו זכה, וראי' מב"ב ד"ק הלך בה לארכה ולרחבה כי לך אתננה הרי דמה דקאמר קים התהלך מטעם חזקה נגעי בה כנ"ל ע"ש, (ור"ל דכ' בשם היפ"ת דאברהם זכה בה מיד מעכשיו כאומר