פרדס יוסף בראשית קנט

במועד מענות אבל לא מטפחות, ובנשים שמתו אין מענות כלל משום דרוב נשים מתות זבות וצריך לקברן מיד, וכאן קשה איך המתינו מלקברה עד ביאת אברהם לביתו הא שופעת זיבה, לכן פרש"י למה נסמכה אלא שמחמת חרדה מתה שרה וחרדה מסלקת דמים, וא"כ מותר לשהות לשרה עד ביאת אברהם:

ובס' חידושי ר' שלמה כהן על מסכתות אי' בב"ק דצ"ט אר"ה המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנ' ותאמר שרה אל אברהם חמסי עליך וכ' ויבא אברהם לספוד לשרה, וה"מ דאית לי' דינא בארעא וע"ש בתוס', ובימי שרה הי' ב"ד של שם קיים, וק' איך מוכח מכאן, ואי משום דמתה שרה מקודם א"כ למה לא מביא מן המוקדם ותמת שרה, ועו"ק דילמא זמנה היה. וי"ל דיש עוד לדקדק דלמה לא אמר לספוד ולבכות לשרה, ולמה מפסיק במלת שרה בין לספוד ללבכותה, ועו"ק ל"ל כלל שרה הא כבר כ' ותמת שרה, אלא דאי' ביו"ד סי' שנ"ד ג' לבכי וז' להספד וכל הבוכה יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה, ובזה יתורץ הכל דר' חנן רוצה להוכיח דהמוסר נענש תחילה, ובאמת גם הנמסר נענש אח"כ, ולפי"ז ל"ה יכול להביא ראי' מקרא ותמת שרה דהו"א דילמא הגיע זמנה, ועוד מנ"ל דנענש גם הנמסר, כי ע"כ איירי בדאיכא דינא בארעא, א"כ ליזל בי דינא ולכך מביא ראי' מן ויבא אברהם כו' דכ' לספוד לשרה, וק' דלשרה מיותר א"ו בא להורות דשרה עצמה הי' גורמת הספד זה עלי', ומזה מוכח דנענש אברהם ג"כ, משום דק' דלמה לא כ' לספוד ולבכותה לשרה, אלא דה"פ לספוד לשרה ר"ל בשביל כבודה של שרה ולבכותה הי' בשביל אברהם בעצמו שהי' שרה נאבדה ממנו, ולא בשבילה רק בשבילו וזה מוכח דאל"כ היאך כ' לספוד והדר לבכותה הלא בכיה אינו אלא ג' והספד ז' אלא מוכח בשביל שהי' אברהם אוהב איתה, והי' אברהם בוכה על צרות נפשו, ולכך לא מצי למיכתב לבכות לשרה. ואי"ל מנ"ל לימוד זה ששרה הי' גורמת מיתת עצמה משום דכ' מלת שרה, דילמא לזה כ' שרה להורות דהספד הי' בשביל שרה, ובכיה בשביל אברהם ואברהם הי' נענש ולא שרה, דא"כ לא ליכתב כלל שרה ומדכ' הספד קודם בכי', ע"כ מוכח דבכי' הי' בשביל עצמו, אע"כ מוכח כנ"ל ע"ש באריכות:

ומענין הספד לנשים עי' באהבת ציון דרוש ז' עה"פ שה"ש א' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים. דהנה צדיק נתפס על עון הדור. וצ"ע אם גם אשה צדיקת נתפסת, דלכאו"ק מדוע צדיק נתפס והא כ' נפש החוטאת תמות, ורק התי' מטעם ערבות וכשלו איש באחיו, וכ' הרא"ש ברכות ד"כ דנשים אינם בכלל ערבות, וא"כ לא צריכה להיות נתפסת בעון הדור, אך תינוקות יוכיחו, דבשבת דל"ג ב' בזמן שאין צדיקים תינוקות שב"ר נתפסין, וז"פ אם לא תדעי לך היפה בנשים היינו אם לא תדע הטעם מה שצדיקת נתפסת, צאי כו' ורעי את גדותיך היינו התינוקת, אף שאינם בני עונשין ומכ"ש שאינם בכלל ערבות, וש"מ שאין הטעם משום ערבות ודרכי ה' נסתרין עש"ה, ודודי הגאבד"ק לאסק שליט"א הביא בהקדמה לשו"ת חדות יעקב תנינא בזה"ק כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון לא תירא לביתה משלג, מגיהנם כי כל ביתה לבוש שנים. א"ת שנים אלא שנים, דב' דברים מצילין מגיהנם, צדקה בב"ב ד"י, ובמדרש אם ה' אוהב עניים למה אין מפרנסן אלא כדי להציל אותנו מגיהנם, ותורה ג"כ מציל כמ"ש בסוף חגיגה כ"ז א', ת"ח אין גיהנם שולט בהם ק"ו מסלמנדרא, ואורך ימים בימינה היינו יום שכולו ארוך ובשכבך תשמור עליך:

שם באוה"ח. עיי"ש בפ' בראשית (ו' ה') בזה:

ג) ויקם אברהם מעל פני מתו. הלשון פני מיותר עי' בס' דברי גאונים בשם הגאון יע"ד. דאי' במדרש. דבמערת המכפלה ל"ה נקברין רק המתים בנשיקה, ואי' בע"ז ד"כ ע"ב ג' טיפין יש בחרבו של מה"מ ממנו פניו מוריקות כו' ואם הי' מתה שרה ע"י מה"מ. הי' פני' מוריקות מחמת הטיפה. וכיון שראה אברהם שפניה מאירות ומוכח דמתה בנשיקה וזה מעל פני מתו ע"כ ביקש לקברה במכפלה ע"ש, ובאמת כ"כ בתפארת יהונתן. ובס' ילקוט הגרשוני הק' מב"ב ששה מתו בנשיקה פ"ש וק' אמאי לא חשיב הנקברים במכפלה, אך באמת מדרשים חלוקים הם, ועמד"ר שה"ש בפ' ישקני כו' דכל הצדיקים מתים בנשיקה ע"ש, וגם ע"ע במו"ק כ"ח א' מת פתאום זה מיתה חטיפה. אבל בהגיע לגבורות הוא מיתת נשיקה ע"ש. ובכת"א כ' דיל"ד דלמה אמר מעל פני מתו ולא מעל פני חת. וכן ואקברה מתי, וי"ל דאי' בזהר בשביל שעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ובגין דלא עביד טיבו למסכנא בשביל זה הי' לו