פרדס יוסף בראשית קנד

יקיים ה' נבואת חוזי' והר ה' יבנה כמו רמים, ועלינו יזרח כבוד ה':

כו) ופגלשו עי' בס' אזור אלי' אות רכ"ז דלמה צריך לכתוב זה. אך זה לעומת זה עשה ה', וכשם שמצד הקדושה יש י"ב שבטי י"ה, והי' ראוים לצאת מאברים, ועבור שצחקה שרה נמנעו ממנה, וגם מרבקה לא יצאו שאמרה למה זה אנכי ויצאו מיעקב, נקראים מאברהם, ואברהם הי' מצד הקדושה, ונחור מצד הטומאה, וכשם שמאברהם יצאו י"ב עמודי עולם. והבדיל ה' בכורות מד' אמהות, ג"כ מצד הטומאה יצאו כן ואמר שמונה אלה ילדה מלכה לנחור שהוא מצד הטומאה, זה לעומת זה שהיה אחי אברהם. וא"ת מנין עוד ד' לתשלום י"ב וכנגד ד' בכורות שבקדושה לזה אמר ופלגשו וגו' הרי ד' כנגד ד' בכורות, אך לא היה בהן בכורות ממש שנוטלים חלק בראש, כי בטומאה לא יש ראש כמ"ש האר"י ז"ל, אך לעשות דמיון אל ראש, הפריש הארבעה לבד:

ובזוה"ק תרומה דקמ"ז ב' איתא דאברהם הי' אוליד באינתא אחרא תחש כד"א ואת תחש ואלין אינון באומה דישמעאל אחוריין דישמעאל כמה דאית דרגא בעשו הכ"נ בישמעאל. אימא דישמעאל אולידת לתחש ומסטרא דאברהם קאתי וכו' משמע דהפסוק אינו חוזר על בתואל רק על אברהם. ומפרש ופלגשו על אברהם וראומה היא קטורה, והוא הפלא פלא דפשטא דקרא משמע שראומה היתה פלגשו של בתואל, ועי' בנצוצי אורות על הזהר דפוס ווילנא ע"ד קבלה. וראיתי לפרש דאחז"ל רות רבה פ"ד צדיקים שמם קודם להם ושמו בועז, ורשעים הם קודמים לשמם כמ"ש נבל שמו כו' וכאן כ' ושמה ראומה הרי ששמה קודם לה. ולהנ"ל היתה צדיקת, וא"כ איך דבקה את עצמה בגוף בתואל הרשע להיות לו לפלגש, ולכן פירש הזהר שהפסוק חוזר לאברהם ודבקה א"ע לגוף קדוש וממנו הולידה את הבנים אלו וגם תחש ביניהם. וע"ע בס' תולדות אדם ח"ב להגר"ז מווילנא ז"ל:

פרשת חיי שרה כג א) חיי שרה רש"י בת ק' כבת כ' לחטא. עי' רא"ם וגו"א. ובמ"ר א"ר ברכי' ב"ד של מעלה עונשין מכ' ושל מטה מי"ג, ובמחלוקה אפי' קטנים. וכ"כ רש"י בפ' קרח (ט"ז כ"ז). ובשבת דפ"ט ב' דל עשרין דלא ענשית עלייהו, ופרש"י שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש ה' אלא מכ' ולמעלה, ובירושלמי פ"ב דבכורים ימי שנותינו שבעים שנה. צא מהן כ' שאין ב"ד שלמעלה עונשין וכורתין. ובאבות פ"ה בן עשרים לרדוף פי' רע"ב להענישו על מעשיו שאין ב"ד שלמעלה מענשין פחות מכ' ועתי"ט. ובמדרש משלי א' מעשרים שנה מחשבין לו עונותיו כד"א מבן עשרים שנה ו ועלה, ובפי' משניות להרמב"ם פ"ז מסנהדרין מפי השמועה למדנו שה' לא יעניש החייב כרת אלא אחר כ' ואין הפרש בין זכרים לנקבות, ועי' תוס' מו"ק כ"ח א' ד"ה מת ובזה"ק פקודי דרמ"ח ב'. ובאור החמה על זה"ק שם. ובזה"ק וירא דקי"ח ב' באשר הוא שם, הא אוקמוה דלאו בר עונשי' הוא דבי דינא דלתתא ענשין מתליסר שנין וב"ד דלעילא מכ' ואע"ג דחייבא הוה לאו בר עונשים הוא, וע"ש בנצוצי אורות מהאזולאי בשם ז"ח דלכך מלקות ל"ט ג"פ י"ג כמנין שנותיו לוקה, ובב"ד דלמעלה ג"פ כ' לכך מלקות שתין פולסי דנורא, ועתו"ס חגיגה ט"ו א' וכ"כ רבינו בחיי פ' תצא. ובפ' עקב ע"פ כימי שמים כתב דלעתיד לא יהי' מענשין עד ק' ה' פעמים כ' ע"ש, וע"ע מדרש שלח אם יבואו אנשים מבן כ' ולמעלה בן כ' בין שהיה עמהם בעצה וכו' ע"ש. והרא"ם הקשה דהא קודם מ"ת לא נענשו עד ק'. ותירץ דקמ"ל קרא דאפי' לפי הזמן שלאחר מ"ת לא חטאה ע"ש:

ובס' בכור שור שבת דפ"ט. כ' דיל"ד עוד דהמדרש הפך סדר הכ' והקדים בת כ' כבת ז' ואח"כ בת ק' כבת כ' ורש"י תיקן והיפך הסדר. עוה"ק היפ"ת על כבת ז' ליופי הא שקר החן והבל היופי, וגם בדרך הטבע עיקר היופי בבת כ', וי"ל דלא כוון המד' לגמרא זו כלל, רק לגמ' יבמות דס"ד שרה איילונית היתה, ובד"פ איזה איילונית בת כ' ולא הביאה שערות מחזקי' לה לקטנה. אבל אח"כ מחזקי' לה לגדולה ואיילונית, ושמואל ס"ל דאפי' נתברר אח"כ דאיילונית הי', לא נעשה גדולה למפרע רק קטנה עד כ'. וא"כ שרה ל"ה בת עונשין כשהיתה בת כ' לא בבית דין שלמעלה ולא בשלמטה דקטנה הי'. ורצה המדרש להוכיח זה מקרא דאיילונית הי' ולא הביאה שערות