פרדס יוסף בראשית קנג

יג) תחת בנו. ערש"י על כל דבר הי' מתפלל, עי' בס' ווי העמודים מבן השל"ה פרק ששי מ"ש בזה:

יד) ה' יראה. עי' רש"י ומהרש"א זבחים ס"ב א', והקשו המפו' על רש"י שיאמרו לדורות בהר הזה יראה ה' לעמו הימים העתידין, הא בפ' ויצא ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש אלקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי, הא הלך להתפלל על מקום אבותיו, וכבר קרא אברהם שם המקום ה' יראה ולמה לא ידע, וכ' בס' אמרי בינה דכ' וזה שער השמים פרש"י מקום תפלה, וביהמ"ק שלמעלה מכוון נגד ביהמ"ק של מטה, ואי' בחולין צ"א ב' וילך חרנה אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי, וקפצה לו הארץ, וי"ל דקבוצת בית אל הגיע לחרן, או י"ל מקום חרן הגיע לבית אל, וא"כ אי אמרינן דמקום בית אל הגיע לחרן א"כ לא הי' מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ויעקב סבר דמקום בית אל הגיע לחרן ואמר שפיר ואנכי לא ידעתי, אף שידע שזה המקום שהתפללו אבותיו אבל לא ידע שיכוון נגד מקדש של מעלה, אבל כשראה הסולם אמר וזה שער השמים דמכוון נגד מקדש של מעלה, דזה ידע מאברהם שאמר בהר ה' יראה:

ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' ר' כ' דהשי"ת אמר אל אחד ההרים אשר אימר אליך ולא גילה לו מקום המקודש, אבל אברהם הבין קדושת המקום שבו הקריב אדם קרבן כשנברא, וקין והבל הקריבו שם, ונח בנה שם מזבח כשיצא מתיבה, כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מבית הבחירה הלכה א' וב' ובכ"מ, וע"ז אמר ה' יראה היינו שיראה המקום הזה המקודש כפי' אונקלס אשר יאמר היום והיינו לעתיד שפרש"י שקאי על כל מי שיהי' בדורות הבאים ואז כבר יתגלה המקום ויהי' אמור בשם בהר ה' יראה שהוא הר ה' המקודש, ועי' בפ' חיי שרה (כ"ג ט'). ובספרו דברי שאול האריך בזה, וכ' עפמ"ש התוס' יו"ט פי"ב דיבמות על מה שאמרו חלוץ הנעל והא בתורה כ' ויקרא שמו בית חלוץ הנעל, וכ' המהר"ל מפראג דאחר שאמרו חלוץ הנעל ממילא נקרא הבית בית חלוץ הנעל, וגם כאן אחר שאברהם ביקש ה' יראה וכמ"ש בתרגום וצלי קדם ה' וכו' והיינו שאח"כ יקרא הר ה', וא"ש מ"ש ויקרא למקום אל בית אל, כי שם נגלה אליו אלקים בברחו מפני עשו אחיו, והיינו שאחר שנגלה אליו אלקים שם, ממילא קנה לו המקום שם ויקרא בית אל לאשר שם נגלה עליו אלקים:

כ) אחר ערש"י הי' מהרהר. עי' ברמתים צופים ח"ב די"ט ח"ש בשם הרה"צ מקאצק ז"ל, וע"ע בקובץ הבאר כרך ב' ח"ג סי' מ"ט בזה. ובמדרש אמר אברהם ליצחק מה אתה רואה, א"ל הר נאה ומשובח וענן קשור עליו, אמר אברהם לנעריו רואין אתם כלום, א"ל מדבריות, א"ל שבו לכם פה, וראיתי לפרש בזה, דמעת שקבל א"א לקיים מצות ה' מעת ההוא בחר ה' אותו וזרעו לעם קדוש כמ"ש (דברים ז') בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה לא מרובכם מכל העמים וגו' כי מאהבת ה' אתכם, ואף כי עמים רבים ימותו במשך העת ונשכח זכרם מעולם, אך זרע אברהם לא יאבדו, וסו"ס ירום קרנם בכבוד ויתקיים נבואת חוזי' כי ישוב ה' שבות עמו כו' ויאמרו לכו נרננה באור ה' ואמנם עד שתבא עת הזאת עננים שחורים יכסו שמים ויהי' נרדף מאוד, אך סוף הענן להתפזר ויזרח השמש על ישראל וציון, כה רואה המאמין וזהו שנותנת לו כח וחיל, ואוה"ע רואים נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל כי ידע שור קונהו, אך חמור לא ידע רק את האבוס של בעליו ולא הבעלים, ומכיון שהחמור רואה ענן וחושך חושב שכן יהיה תמיד ולא ישכיל כי אחר רעם בא גשם, ואחר לילה יום, כי לכן "חמור" הוא, וזה"פ במדרש כשהלך א"א להקריב בנו ומעשה אבות סימן לבנים שיקריבו בניו את חייהם על קידוש השם ונבחר המקום ההוא לעבודת ה' ועל ההר הזה יבנה עתידות ישראל ותקותי'. ושאל אברהם ליצחק רואה אתה מה שאני רואה מה יסתעף ממעשה הזה, וממקום המקודש הזה, וישא יצחק עיניו להביט למרחוק וירא ישראל יושב שקט ושאנן ויתקיים נבואת חוזי' על תקות העתיד ויאמר אני רואה הר נאה ומשובח, אך גם "ענן" קשור עליו כי יסבול עם ישראל עד עת ההוא צרות רבות ועננים שחורים יכסו את שמים כי ילך ישראל בגולה ויהי' משונא בעיני העמים, אך סוף סוף רק "ענן" הוא וסופו להתפזר ויזרח אור ה'. זה חזיונו של יצחק לעתיד. ורצה א"א לדעת מה רואים שאר האומות על עתידות ישראל, ושאל לנעריו על זה. והשיבו אין אנו רואים רק "מדבריות" אין שום תקוה לעם הנרדף הזה. כי ע"י קשי ערפו שירש ממעשה הזה העקדה לבלי לעזוב תורת ה'. עי"ז יהי' משונא ומנודה מכל העמים, ויסבול צרות עד כי יעבור מהעולם. ולא הר משובח אנו רואים רק מדבריות. ולכן אמר להם א"א שבו לכם פה עם החמור, כי רק חמור רואה מה שלפניו הוא האבוס, והעתיד לא יראה, אבל סוף סוף