פרדס יוסף בראשית קנב

ט) ויעקד. ערש"י ידיו ורגליו, עי' בלחם משנה פ"א ה"י מתמידין ומוספין בזה, ובכתבי דו"ז הגה"צ ר' צבי הכהן ז"ל האבד"ק זגיערזש ראיתי שהקשה הא דלעתיד יתקע בשופר של יצחק, הא בשופר של עולה לא יתקע ועי' ר"ה כ"ח.) ונראה דאיתא בכל בו והובא בב"י או"ח סי' תקפ"ו דמודר הנאה משופר אחר תוקע והוא שומע. אבל הוא בעצמו אסור לתקוע דאיכא הנאה בהדי מצוה דמתגאה מזה שהוא תוקע ע"ש וכ' המפו' משו"ה בשופר ש"ע לא יתקע דיש הנאה רוחניות דמתגאה ע"ש, וכ' אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ופירושו דמצוה צ"ל רק לעבודת ה' ולא להתערב ג"כ הנאת עצמו, וזה"פ אשר יעשה טוב ולא יחטא בהטוב המצוה ר"ל שלא יחטא בכוונה אחרת, אבל לעתיד יבוטל היצה"ר ויעשה מצות בשלימות ובכה"ג במצות לאו להנות נתנו כ"ע מודים דמותר לתקוע בשופר של עולה ובני הר"ר דוד נ"י הערני מאוה"ח ויקרא (א' ט') עה"פ את הכל וא"ש. וע"ע ברמב"ן ורא"ם יתרו (י"ט י"ג):

וכן ראיתי פי' על "באין מליץ יושר". אותם שעושים מצות בלי חשק וכוונה ומלאך הנברא מהם הוי חסר ובעל מום אינו יכול לעמוד "מול מגיד פשע" שהמלאכי רע שנבראו מעבירות הם שלמים, וז"פ באברהם עתה ידעתי כי יר"א אתה ולא חשכת את בנך את יחידך "ממני" וקשה הלא העקדה ל"ה עבורו, מה ממני ? ורק ר"ל יודע אני שכוונת לטובה "ממני" שנבראתי על ידך שלם ובריא. וזה"פ במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג כו' כי כל העבירות שעשה ונעשו כזכיות המה בשלימות, משא"כ בצדיקים נוכל למצוא איזה שמץ של כבוד או גיאות. וז"פ ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין, וקשה מה המלאכים יחפזון הא אצלם אין דין. רק המלאכים שנבראו ע"י המצות שהם הפרקליטין של אדם יחפזון יען שהמצות לא נעשו בשלימות. ועי' בקובץ דרושים חוברת ששית סי' כ"ב וכ"ו מ"ש מכל הפרשה עש"ה:

יב) עתה ידעתי. עי' קובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' כ"ט בשם זקיני הגאבד"ק לאסק ז"ל:

יג) והנה איל אחר נאחז בסבך. ערש"י ובספר פתגמין קדישין דכ"ב הביא בשם הרה"ק מהר"ש ז"ל מאסטראפאלי. דא"א קרא שם המקום ההוא יראה כי אמר בהר ה' יראה, ופי' חז"ל שצפה שיעשו ישראל העגל, ואמר אז יראה ה' זכות הפקדה וירחם עליהם, וז"ש וירא והנה איל אחר שראה שכמו שזה האיל עומד ונאחז בסבך כמו כן יש עוד איל אחר שעומד ונאחז בסבך, שראה שעתידין ישראל להקריב לס"א והיינו בעשיית העגל. ויש עוד איל שנאחז בתיבת סבך כי אצל אות ס' עומד ע' ואצל ב' עומד ג' ואצל כ' עומד ל' ונמצא אצל תיבת סבך עומד עגל וז"ש נאחז בסבך. עוד כוון בזה שאם תחלק תיבת סבך לב' חלקים הוא ממש גי' איל, וזה וירא והנה עוד איל אחר נאחז בסבך היינו שראה זה האיל וראה עוד ג"כ זה האיל האחר העתיד בסבך. ושניהם אחוזים בהר ה' יראה, ופי' חז"ל יראה אז זכות עקדה ע"ש:

ובמדרש פנ"ד אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בחצות וסופן ליגאל בקרנו של איל. הנה צרות ישראל בגלותו דבר והפוכו, במדינה אחת יאחרו שהוא חרדי אדוק (פאנאטיקער) ובמדינה אחרת יאמרו שהוא אי אמונה, ורעיון קאמוניזם לו, במקום אחד יראו עליו שהוא שפל ונבזה ומזמר מה יפית להאדון ומעבר השני יאמרו שהוא מתגאה באתה בחרתנו שלו וכמו שקרן איל, היפה, עיקר הסיבה שנסתבך, כן ישראל קרני ההוד שחנן ה' אותם, וכשרונם הגדול, היא הסבה לגלותם. והנה מה שנמשלו ישראל לצאן, י"ל דלכל בעלי חי ברא ה' כלי הגנה להגן את עצמם מפני אויב, קרנים לשור, פרסות לסוס, צפרנים לשאר בע"ח, ושה אין לה כלי הגנה ורק בב' אופנים תוכל להנצל, א' ע"י שתברח, וזה מעט, שחסרה כח לנוס מפני הזאב, הב' שהרועה ישמרנה, כן אנחנו דלים רפוי הכח חבלי הגנה מאויבינו ומיעוטא דמיעוטא יוכלו להנצל ע"י בריחה, שרוב הארצות סגורות לפנינו, והעיקר שרועה ישראל ישמרנו, ולולי ה' שהיה לנו יאחר נא ישראל בעצמו, מה היה חלילה מאתנו. וכ"כ בילקוט יחזקאל סי' ל"ד כשם שהרועה זהיר ביום ובלילה מפני הזאבים כן הקב"ה, וכ' נחית כצאן עמך. וכן כ' כי קטן יעקב ודל, אך אם שומר מצוותיו של הרועה ישראל, כמו השה לבעליו, אז ייראו ממנו, אבל אוי לו אם לא יחפץ למסור לה' פרי מעשיו ע"י שמירת תורה, ויהי' ככל הגוים, והוא כמו שה יבעט בבעליו וילך בין חיות טרף, וז"ש ויתיצבו בתחתית ההר, כי לעולם עם ישראל עומד בתחתית ההר בכחו ובחזקו, וכל הגוים עומדים למעלה ממנו בגבורתם אך אם מקבלים התורה מוטב, אז יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם, וייראו ממנו, ואם לאו שם תהי' קבורתכם, מצבם הטבעי שעומדים תחת ההר, יבוא קבורתכם ח"ו. וה' ירחם!