פרדס יוסף בראשית קנא

ע"ז ע"פ מד"ר וישב שיוסף לא רצה לזנות עם אשת אדוניו שאמר אולי יצוה ה' להקריב אותי ואהיה פסול מכח הטומאה שאטמא עמה ע"ש, וא"כ מכ"ש ממזר שנולד בטומאה שפסול, וא"כ אדרבה מכח זה שצוה לי להקריב יצחק ראיה שאינו ממזר, דממזר פסול להקרבה, וז"ש ויאמר "אבי" אם אתה אבי באמת מנין לך אכזריות כזה וראיה שאינך אבי, והשיב הנני בני שזה אמת שהנך בני ולא מאבימלך מיד ויאמר יצחק איה השה ואם תקריב אותי יאמרו מאבימלך, ויאמר אלקים יראה כו' ר"ל שמכח זה שאלקים יראה לו השה לו דייקא להקריב רק אותך יהיה ראיה שאתה בני שכשר אתה להקרבה ע"ש וע"ע בקומץ המנחה פ' שמיני. וכן ראיתי בס' אזור אלי' סי' קפ"ג דמ"ש הנני בני משום שזיו איקונין שלך דומה לשלי אינני ירא שיאמרו שאתה ממזר ע"ש אריכות ובס' נפלאות מתורת השי"ת פרק פ'. ובשם הר"ר העשיל ז"ל הובא, דהפי' ויאמר יצחק אל אברהם אביו ר"ל דהאמירה היה רק בשביל שהי' אביו, ויאמר אבי, ואם תשחט אותי אתה תהיה אונן ותפסל בעבודה כי אני רואה האש ועצים שאתה רוצה להקריב קרבן ואסור באנינות, אלא ודאי שאין ברצונך לשחוט אותי רק דעתך להקריב קרבן אחר וא"כ איה השה לעולה. ובס' משנת דר' אליעזר תי' קו' יצחק, ע"פ מד' נח ויהי לשבעת הימים והמבול הי', אותן ז' ימים התנהג ה' אבלות על עולמו שבו"ד אינו יודע מה שעתיד להיות לכך נוהג אבלות לאחר מיתה אבל ה' יודע עתידות התנהג אבילות מקודם וזש"ה "אלקים" הוא אשר בחר בך לעולה וידעתי מקודם להתנהג באנינות ואבילות. ויכול אני להקריב אותך אף לאחר שאשחוט אותך ולא חל עלי שום אנינות כלל:

ובירחון קול תורה היו"ל פה פאביאניץ שנה א' סי' י"א הביא בשם הגאון מדווינסק עפמ"ש בפדר"א פל"א וז"ל וככה"ג הגיש מנחתו ע"ש, (וכ"ה בפיוט ליום ב' דר"ה בשחרית בסליחה המתחלת אשר מי יעשה כמעשיך) ואינו מובן דלמה צ"ל כ"ג הא כהן הדיוט כשר לעבודה, ורק דאונן פסול לעבודה אבל כה"ג מקריב אונן וכמ"ש בזבחים דפ"ב (ועי' לעיל כ"א י"ד). ובהגהות מהעורך כ' דבזבחים ט"ז דבבמה גם אונן כשר ובעקדה הי' בגדר במה, אך במד"ר אי' וכי אפשר לקרבן בלא כהן א"ל ה' אתה כהן וע"ש בפנים יפות הרי מבואר דהר מוריה הי' עליו גדר מזבח דצריך כהן והגאון אב"ד דפה שליט"א ציין פ"ז עיקר הדברים כ"כ המג"א בזית רענן, ורד"ל בביאור לפדר"א העיר דהוי במה גם מה שייך אנינות בכגון זה. ע"ש. ובסימן כ' העיר ג"כ דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם. כמ"ש בזבחים דפ"ב והו"ל זרים, וא"כ דלא חצינו דא"א הי' לבוש בגדי כהונה, ועדיין ק' כלום יש קרבן בלא כהן וי"ל כיון דשחיטה כשרה בזר ומחו"ב, א"כ אסור ללבוש בגד"כ בשחיטה משום כלאים ועי' חת"ס יו"ד סי' ס"ט וכאן הוי קודם שחיטה פ"כ לא לבש בגד"כ. ועי"ל דאי' ביומא מ"ה דזר אסור ליקרב למזבח, ועי' משל"מ פ"ט מביה"מ, וא"כ ה"ה מחו"ב דהו"ל כזר, א"כ בעקדה דהי' פ"ג מזבח איך היה רשאי בלי בגד"כ, וי"ל עפ"ד תוס' קידושן ל"ו דנשים שאינן מוזהרות על בגד"כ ל"ה מחו"ב ע"ש א"כ גם קודם מ"ת נהי דאבות קיימו כה"ת מ"מ בגד"כ לא נצטוו הו"ל כנשים דל"ח מחו"ב כלל:

ח) יחדיו. עי' בס' אמרי בינה דהק' למ"ל ב"פ וילכו שניהם יחדיו ועמ"ש לעיל ותי' דאי' ביומא ל"ז א' המהלך כנגד רבו ה"ז בור פרש"י כנגד בשוה וכן הדין באביו. ובתוס' פ' שלשה שאכלו ושבת. הק' הא קיי"ל דאין מכבדין בדרכים. ותי' דרק במקום סכנה אסור לכבד אביו ורבו וכ"כ במרדכי, ועוד תי' דדוקא כשהולך לדבר מצוה א"צ לכבד שצריך למהר, ואי' במד' ובעה"ט שהשטן עשה נהר לפניהם שלא יוכלו לילך והי' רוצה לסכן אותם ע"ש, וזה"פ דבראשון אמר וירא את המקום מרחוק והי' במקום סכנה, וכ' וילכו יחדיו דל"ה מכבד אביו, ואח"כ שאל איה השה? והשיב אלקים יראה לו השה לעולה בני, והי' דרך מצוה וג"כ אין לכבד וכ' עוד הפעם וילכו שניהם יחדיו. ובס' יבין שמועה כ' דיל"ד דמנא ידע דיהי' שה, דילמא א' משאר דברים הנקרבים ובאחת הי' איל, ועוד דמנ"ל דיהי' עולה, ובאמת בזבחים דקט"ז עד שהוקם המשכן הי' קרבו עולות ואי' שם דהוא פלוגתא דתנאי אי קרבי שלמים ב"נ, ולמ"ד קרבו קו' זו בתקפה, ונר' דיצחק הבין הואיל דהשכים בבוקר ורוצה להקריב קרבן סבר שיקריב קרבן תמיד של שחר שפיר שאל ואיה השה דתמיד של שחר הוא כבש ואל תתמה על שינוי הלשון. מכבש לשה דהרי במ"ר פ' נשא איכא מ"ד דהכבשים שהקריבו נשיאים הי' כנגד יצחק ע"ש שאמר ואיה השה לעולה, ותמיד של שחר הוי עולה. ועי' בספרו סמא דחיי דרוש ט' בזה: