פרדס יוסף בראשית קנ

גם ביום השלישי. אך דבפדר"א והובא בתוס' ר"ה י"א א' כ' דעקדה הי' ביוה"כ. וכיון דקיים א"א כל התורה ואף מצות דרבנן א"כ הרי אסור לרכוב ביו"ט ולכן לא רכב ביום ההוא, אך ק' דלדבר מצוה מותר לרכוב אם יש אחר עמו וכאן הי' יצחק עמו. אך לפמ"ש בשאגת אריה סי' ע"ב דאף אי ביו"ט אין מצווה על שביתת בהמתו מ"מ ביוה"כ מצווה כמו בשבת, א"ש דאף בב' אסורין לרכוב ביו"כ:

ועי' בארץ חמדה ז"ל אי העקדה הי' ביו"כ אי יש עירוב והוצאה ביו"כ איך נשא יצחק האש והעצים, וי"ל דבזמן שאין ישראל שרוין במדבר הוי רק כרמלית (בשבת ד"ו ב'), אך ק' לחה לא לקח עמו החמור, ולהטעם דלא יחתוך זמורה בשנים מותר ועוד דהוי לצורך מצוה. ואי"ל שמא יצא חוץ לתחום וחשש אברהם למ"ד תחומין דאו' עי' ביצה ל"ו, הלא כ' וירא את המקום מרחוק והוא מיל כמ"ש במדרש, ולהירו' שאיסור משום שביתת בהמתו. ויל"פ וילכו שניהם יחדיו שלא עמדו לפוש ול"ה לא עקירה ולא הנחה ואח"כ זרקה חידו כלאחר יד, ומ"ש ואיה השה ר"ל שאם היה השה בל"ז הי' מותר לתת על השה דהוי מחמר כלאחר יד כמ"ש בפסחים ס"ו ב' דאין דרך השה לטעון משא, עי"ל כמ"ש שם בפסחים. דהלל היה מביא לעזרה ואח"כ מקדיש, ועז"א אלקים יראה לו השה וא"כ עדיין אין מקדש, אך ק' הא אין מקדשין ביו"ט, לזה אמר אלקים יראה לו השה ואין אני המקדיש:

ה) רש"י נתנבא שישיבו שניהם, עי' ס' שמע שלמה להגר"ש אלגזי, שכ' דאינו יודע היאך מצא זה, דבמו"ק י"ח א' איתא רק ברית כרותה לשפתים, ואי בנבואה ל"ש ברית כרותה וצ"ע:

שם נלכה עד כה ערש"י. ובס' זרע יצחק פ"ג מ"ד דקידושין על הגמ' שפחה מנלן אר"ה שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפס קידושין, ולדה כמותה מנלן, א"ק כי תהיינה כו', ויש ליתן טעם דמפרשת עקדה רמז דולד שפחה כמותה עפמ"ש רש"י אראה היכן הוא מה שאמר לי ה' כה יהיה זרעך, וביפ"ת הק' האיך יכול אברהם לומר כן נגד ה' אשר לו נגלה כל תעלומות דפן בא יצחק על אשה, וכבר נתעברה ממנו ונתקיים כה יהיה זרעך, ותי' דהא דאותו פעם לא הי' רק שפחה, ונכרית וולדן כמותן ואינו נחשב זרעו, וזה רמז שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור דוולדן כמותן:

ו) המאכלת. רש"י סכין ד"א ע"ש שישראל אוכלין מתן שכרה עי' חתם סופר חולין דט"ז זריזותא דאברהם קמ"ל, שלא סמך שימצא שם סכין ולקח מביתו, וצ"ע דהא כבר כ' בקרא דלעיל ויקח בידו את האש ואת המאכלת, וא"כ חזינן דלקח מאכלת מביתו, וי"ל לפמ"ש במד' ורש"י דמאכלת ע"ש שאוכלים שכרה בעוה"ז וא"כ לאו דוקא הסכין נקרא כן אלא כל צרכי העקדה נקראים כן, נמצא מקרא ויקח את האש ואת המאכלת אין להוכיח שלקח סכין מביתו דאפשר שהאש בעצמו נקרא מאכלת, ואע"ג דכ' ואת המאכלת בוי"ו. מצינו כמה פעמים ווי"ן מיותרים בקרא ואיה וענה, ורכב וסוס ומשו"ה איצטריך הך דויקח את המאכלת להשמיענו זריזותא דאברהם, ואולי מכח הך וי"ו ואת המאכלת מוכיח רבי דינו דבעי תלוש וז"ש וי"ו דכ' אאופתי':

שם וילכו שניהם יחדיו, עי' בס' קול יחודה על כתובות דס"ב האי ישראל וגוי אזלי באורחא לא אימצי לסגויי בהדי ישראל וכו' אנחה שוברת חצי גופו של אדם הנ"מ מלתא חדתא כו' וזה פי' הגאון ר' נפתלי כ"ץ ז"ל וילכו שניהם יחדיו ולמה כ' ב' פעמים ולהנ"ל א"ש בתחלה ידע אברהם שבנו יהיה לעולה ויצחק לא ידע וכ' וילכו שניהם יחדיו, שאברהם הלך בזריזות כיצחק, ואח"כ אמר אברהם ליצחק אלקים יראה לו השה לעולה בני. והיה גבי יצחק מילתא חדתא וגבי אברהם מילתא ישינה ואעפ"כ כ' וילכו שניהם יחדיו שיצחק הלך בזריזותא כאברהם. ובראב"ע כ' יחדיו שלא יברח יצחק ותמוה. ובס' זכר צדיק כ' דענין עקדה היה כדי שיהי' התכללות המדות מדתו של אברהם במדתו של יצחק וירא אברהם פן יברח ויקיים בעצמו המצוה בלי שיתוף, וזה ויאמר לו אביו היינו ששאל לו בל' בתמיה הלא אבי אתה מדת החסד, ואיך נהפכת לגבור כזה לשחוט בנך יחידך מפני רצון ה' שהוא מדרגה גבורה דקדושה, ויאמר לו הנני בני הוא שנעשיתי עתה במדרגת בני:

ז) ויאמר יצחק עי' בס' קרבן שבת פ"א דק' למ"ל ב"פ אביו. וגם מה השיב לו הנני בני ועוד דקדוקים, וי"ל דק' הלא ע"י עקידה נולד ריעותא גדולה דיתעורר מ"ש ליצני הדור דמאבימלך נתעברה, דאם היה בנו אב לא יוכל להיות אכזר לשחוט בנו יחידו, ותי'