פרדס יוסף בראשית קמח

עד סוף לעשות בשמחה וזריזות חצות קונו ולהכי אמרי' ועקדת יצחק שהוא עקד את יצחק בנו יחידו זה תזכור לזרעו שאף ה' יכבוש רחמיו את כעסו כשם שאברהם כבש רחמיו וכו' וע"פ בישועות יעקב או"ח סי' א' ותקצ"א אריכות מענין עקדה, ובהקדמה לס' אהבת אברהם:

וגם הק' המפו' מה חידוש מאברהם הלא אלפים צדיקים סבלו פנוים קשים ושחטו בניהם בידיהם, וגם אברהם נצטוה על זה, ורק הענין דבכל דבר המתחיל הוא העיקר וקין הי' הרוצח הראשון, ונמרוד אפיקורס ראשון, ועל ידו נשאר אפיקורסות בעולם, וכן במדות טובות אברהם היה המתחיל במדה טובה ועשה רושם לדורות. ועי' בקומץ המנחה פ' אחור בזה, והא דלא נחשב נסיון גם ליצחק שהי' אז בן ל"ז שנה פי' ס' פי צדיק דרוש מ"ז דעיקר מה שאברהם ל"ה מהרהר, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, אבל יצחק ל"ה יכול להרהר כי לא שמע מפי ה'. ובס' כפליים לתושי' הביא מעשה מגנב א' שנתפס והכו אותו שיודה, וימאן להודות. ואח"כ הביאו בנו ויתחילו להכותו. ולא יכול הגנב להתאפק לצעקת בנו והודה. הרי דכאב בנו יותר מרגיש מכאב עצמו. ועי' בב"ב דקל"ו ב' דברי' עדיפא לי' מדנפשי', ועי' ראב"ן סי' ל"ז:

ב) המורי', וברמב"ן כי ימצא מור ואהלי' בו, ועי' ירושלמי ברכות פ"ד וביפה מראה שם בסי' כ"ב שהק' דארץ לא נקרא על שם מין אחד שימצא בו, ורק כמ"ש בירו' שממנה יצאה יראה לעולם או שאר טעמים עש"ה:

ועי' בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ר"ח ויו"ד סי' רל"ג בשם הג"ר נתן אדלר, דבע"ז דמ"ה כל מקום שאתה מוצא הר גבוה בידוע שיש שם ע"ז, וכ' תוס' בשם ירו' דמקדש היכי נבנה. למ"ד שנעבד במחובר אסור לגבוה, ותי' פ"פ נביא נבנה שמה. ובמדרש אי' וירא את המקום מרחוק שראה אותו ממקום עמק ולא הר והתפלל ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק ונעשה הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, והשתא י"ל דכל ההרים שהפחידו עליהם ע"ז קודם שהחזיק א"א בארץ נאסרו לגבוה אך הר המוריה שהיה עמק ולא העמידו עליו ע"ז שם לעבדו עד אחר שנעשה הר ע"י תפילתו של א"א ואז כבר ניתן לו את הארץ. וא"א אוסר דשא"ש. והנה ידע דהע"ה שאין לך הר גבוה כו' וא"א לבנות ביהמ"ק בהר ואין כבודו של מלך לשכון בעמק היינו מקום וע"כ אמר אם שנת לעיני כו' עד אמצא מקום לה' ויהי' משכנות לאביר יעקב שלזה צריך הר ולא מקום ולזה צריך נביא שגילה להם שזה ההר הי' מקום תחלה ונעשה הר אח"כ. ועי' בפ' ויגש (מ"ה ט'). וכ"ה בס' משנת דר' אליעזר, וחנוה"ב בשם הר"ר העשיל ז"ל ובתפארת יהונתן וזה"פ ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. וק' הא קיי"ל אין לך הר וגבוה שלא נעבד שם ע"ז במס' פ"ז דמ"ה. ומתרץ הפסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה היום דייקא ר"ל היום נעשה הר ע"י שרמז לו ה' ונעשה הר גבוה. דאלו קודם לכן היו בקעה ולא נעבד שם ע"ז:

ואחי הרה"ג ר' שלמה וואלף נ"י מלאדז כתב לי ששאל להגה"ק אדמו"ר שליט"א מגור על דברי הגרנ"א ז"ל מירו' הביאו תוס' ע"ז דלגבוה יכול לאסור אף שאינו שלו, והשיב לו וז"ל צריכין לדחוק דזה לא הנחיל אאע"ה לבנ"י. רק הקדישהו מיד ולכן אינם יכולים הגוים לאסרו עכ"ל הקדוש. וכתבתי לאחי נ"י דמ"ש בשם תוס' לא נמצא זה בתוס', אדרבה בע"ז דמ"ו א' בסד"ה בהמה אי' דגם לגבוה אאאדש"ש. ורק זה הוא שיטת הרמב"ם בפ"ד ה"ו מאיסורי מזבח דנעבד אף בשל חבירו או לאחר הקדש נאסר לגבוה. והוא מתוספתא פ"ד דתמורה, (ועי' ירושלמי פ"ז ה"ג מכלאים. ופ"ג דע"ז שמביא פלוגתא בזה) וע"ש בראב"ד וכ"מ, ובלח"מ תמה דדברי הר"מ הם נגד גמ' דע"ז נ"ד וזבחים קי"ד. וא"כ להר"מ הדק"ל דנעבד יכול לאסור דשא"ש אף בשכבר היה הקדש, ולא הבינותי תי' כ"ק שליט"א, ואולי כוונתו לפמ"ש שם בלח"מ וז"ל ועי"ל דאפי' בנעבד לא משמע לי' להגמ' לאסור במעשה אחר הקדש דאע"ג דבשל חבירו מהני מעשה לאסור בשל הקדש שהוא של גבוה ל"מ עכ"ל, ובטח כוונת כ"ק הי' לשיטת הראב"ד דאף דאדם אוסר דשא"ש במעשה אבל לגבוה אינו אוסר אפי' במעשה. ושפיר אאע"ה הקדיש אותו תיכף כשנעשה הר. ושוב אין יכולים הגוים לאסרו ונכון תי' אדמו"ר שליט"א אך דברי הלח"מ תמוהים דשל אחרים יכול לאסור ושל הקדש אינו יכול, וגם ק' דמה פריך ר"ג על ר"ה בחולין ד"מ משוחט בשבת כו' להראב"ד הא שם גבוה של הקדש לא נאסר אף במעשה ואולי יש לחלק דרק בנעבד אי אחרי' דא"י לאסור גבוה יהי' הקדש וראוי לגבוה אח"כ, אבל בשוחט בלא"ה לא יהי' עוד ראוי לגבוה יכול לאסור, אבל תמוה מכלי אחז דנלמד דאסור אפילו לגבוה ע"ש בע"ז דנ"ד ב' ורש"י חולין מ' ע"א וצע"ג: