פרדס יוסף בראשית קמז

בנו, וכ"כ ביואל (א' ג') לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, והוצא חזה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קע"ג דמג' דורות חשוב דור אחר ולא בני בנים, וכבר נסתפק בזה המבי"ט ח"א סי' כ"א והובא בש"ך חו"מ סי' רנ"ז סק"ג אי דור ד' בכלל בני בנים, והביא מ"ש בירידת יעקב לחצרים בניו ובני בניו אתו, וכ' ויהי בני פרץ חצרון וחמול והם דור ד', ע"ש דאין ראי' מזה דכ' נמי כל נפש וכל זרעו וקאי עליהם ע"ש, וכ"ה השבו"י ראי' מירוש' פאה דחסד הוא לעולם וצדקה עד ג' דורות דכ' וצדקתו לבני בנים ואל תקשה מפ' בא (י' ב') למען תספר באזני בנך ובן בנך דקאי לכל הדורות, די"ל דהתם לאו ליוצאי מצרים לבד קאמר כן רק לכל הדורות הבאים שכאו"א יספר לבנים ובני בנים ע"ש אריכות, ועי' פתחי תשובה חו"מ סי' רמ"ז סק"ב, ובחת"ס חו"מ סי' קי"ב:

כה) והוכח. עי' ס' חמדת ישראל בקונ' נר מצוה בדיני ב"נ אות כ"א, לפ"ד הפו' דבקרקע ג"כ איכא לא תגזול מה הדין בגוזל מעכו"ם קרקע אי חייב מיתה, ולכאורה ממה דהוכיח אברהם את אבימלך אודות הבארות אשר גזלו עבדי אבימלך ואי גזל קרקע אסור אמאי לא המיתם, ובפרט להרמב"ם דבני שכם נתחייבו חיתה על שלא עשו דין בחמור א"כ אם אבימלך לא עשה דין חייב מיתה ולא מצינו כלל שהמיתם אבימלך ונר' לפמ"ש בע"ז דפ"א ב' דאינו נהרג רק משום דצער לישראל כמו כן גזל קרקע מישראל חייב משום דצערי', אבל לא אם גזל מעכו"ם, וא"ש בזה רש"י סוכה ד"ל באוונכרי גזלי קרקע מישראל, ועמ"ש בקונטרסי פרי יוסף הנספח לחשרת מים על גיטין דנ"ה דבר נכון:

לא) באר שבע, עי' בדב"ש דק' דמתחלה כ' דבשביל השבע כבשות קרא לו כן וכאן כ' מטעם אחר, וי"ל דבאמת מכר לו הבארות בשביל הכבשות, ורק דבור ריקן שנתמלא מים אח"כ הוא דבר שלא בא לעולם כמ"ש בב"ב דע"ט בהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים ול"מ מכירה, אך דאי' בחו"מ סי' ר"ט דאם נשבע מועיל אף בדשלבל"ע וע"כ נשבעו שניהן, ולפי"ז עיקר המכירה נגמר רק מחמת השבועה וע"כ נקרא שבע בשביל השבועה, ועמ"ש בזה בפ' תולדות (כ"ה ל"ב):

לג) אשל ערש"י פ"י אשל הוקרא שמו של ה', עי' שו"ת כנף רננה יו"ד ח"ב בהקדמה בזה ובמד' תהלים והובא ברש"י כתובות ד"ח ב' אשל ר"ת אכילה שתי' לווי', והגר"א מווילנא אמר דכוונת א"א היה בזה לתקן מה שעוותו הראשונים אדה"ר באכילה. נח בשתיה אנשי סדום בלוי'. ובס' מי שלמה הביא שהי' מעשה באיש אחד שהי' מכניס אורח ולבסוף נשרף ביתו ר"ל ושאלו להגר"א ז"ל מדוע לא הגינה עליו זכות מצותו שהיה זריז מאוד במצות הכנסת אורחים, והשיב שמנהגו הי' לקיים חצות אכילה ושתיה לבד ולא מצות לוי' ונשאר מתיבת אשל רק "אש" לכן ל"ה כח בהמצוה להגין עליו כי לא השלימה כדבעי:

לד) ימים רבים. ערש"י חשבון, וע"ס נפלאות מתורת השי"ת פרק א' ח' ופ' ח"ש בזה ומענין באר שבע וכל החשבונות ע"ש אריכות:

כב א) ויהי אחר. רש"י אחר דבריו של שטן. עי' מהרש"א סנהד' דפ"ט ב' ובדברי הרא"ם ובכל"ח כאן. וכל המפו' הק' מה שמייחסים הפקדה רק לאברהם ולא ליצחק, ובס' בית יעקב הביא בשם המגיד מוואדיסלאוו ז"ל דק' מה הרעש בעקדה הלא אף לפחות שבפחותים אם א"ל ה' בודאי היה מקיים, דהלא בידו נפש כל חי, ואם לא ישמע לו, יקח בלא"ה את נפשו, ותי' ע"פ משל לב' אנשים שנוסעים לעיר מלוכה א' נוסע רק למען לראות יופי העיר, והב' הוליכו אותו בכבלי ברזל לבית האסורים, והחילוק בינו לבין הא', דהא' כחה פרסאות מקודם מתאוה לראות העיר וכשרואה מגדל העיר שמח וההיפך בהשני, וכן בשאר אדם אף דהי' מוכרח לשמוע מ"מ כל הלילה הי' בוכה, לא כן א"א היה בשמחה רבה כל הלילה ובבוקר השכים בזריזות ושפיר נתייחס נסיון רק לאברהם דהיה בשמחה כל הזמן אבל יצחק לא ידע מקודם רק בדרך נודע לו ע"ש ובערבי נחל, ועי' בס' עשרה למאה להמגיד מוואדיסלאוו דרוש ה' ו' בזה:

ועי' ג"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א או"ח סי' ו' שהק' ג"כ כן כמ"ש בסו"פ הנחנקין פ"ט ב' גבי הא דאמרי' דהוחזק לגבי' שאני, דאלת"ה אברהם בהר מורי' היכי שמע לי' יצחק אלמא ביצחק תליא דשמע לי' לפי שהי' מוחזק גבי' ואי' עוד שם אחר הדברים האלה אחר דבריו של ישמעאל כו' והשיב יצחק באבר אחד אתה מגרה בי כו' מ"מ עיקר הנסיון על אברהם כ' והאלקים נסה את אברהם, וי"ל הטעם לפי שיצחק אפשר לו ליעקד עד שלא יראה חרב על צוארו ואז א"א לו לעכב אבל אברהם הי' צריך לכבוש רחמי' מתחלה