פרדס יוסף בראשית קמו

ביתו של אברהם ותרנים הי', ותמוה, ובס' לב אריה עה"ת כ' לפמ"ש רש"י שהי' שונאו והי' קשה להמד' דהא הי' לו כמה עבדים ולמה לא צוה להם שיתנו להגר הלחם וחמת מים רק עשה בעצמו ושם על שכחה, ומוכח שב"ב הי' ותרנים ואם הי' צוה להם ליתן אפשר הי' נותנים לה גם כסף וזהב ואברהם הי' שונאו לכך נתן בעצמו רק לחם וחמת מים ולא יותר. עי"ל דהא דהשכים אברהם בבוקר לשלוח ישמעאל הוא חדין זריזין וכמו וישכם אברהם בבוקר בעקדה. וראיתי באהל מועד סי' פ"ו, דבשלמא בעקדה הטעם דאין ת"ח יוצא יחידי בלילה עתו"ס פסחים ד"ד אבל כאן שה' צוה לשלוח ישמעאל הו"ל לשלוח תיכף וי"ל דלא נאמר לו בפירוש לשלחו רק א"ל כל אשר תאמר שרה שמע בקולה, חלה על א"א המצות שלוח רק כפי רצונה וציווי של שרה, וכיון דידע א"א אף דשרה שונא ישמעאל ורוצית לשלחו כמ"ש גרש כו' בכ"ז אין רצונה לשלחה בלילה ואין עליו החיוב של המצוה רק ביום חלה המצוה והשכים לקיים מצות זריזין. וא"ש דמוכח דביתו זה אשתו ותרנים הי' שאף שכעסה על ישמעאל בכ"ז לא רצתה לשלחה בלילה:

עי"ל דהובא במשניות סוף זרעים בשנות אלי' מהגר"א ז"ל במגילה י"ב והשתי' כדת אין אונס כדת של תורה אכילה מרובה משתי', ופרש"י אכילת מזבח מרובה משתי' פר וג' עשרונים סלת לאכילה ונסך חצי ההין ע"ש וק' מה דת של תורה הול"ל דת של קרבנות, וי"ל דאי' באבות כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ומשורה הוא א' מל"ג בלוג והוא קטן מאוד נמצא דעל אכילה לא אמר שיעור דפת חריבה יוכל לאכול כמה שירצה אבל מים בשיעור משורה ולא יותר, וחזינן דדרך התורה אכילה מרובה משתי', וז"פ כדת של תורה דאף סעודת אחשורוש הי' אכילה מרובה משתי', וזה"פ דכ' חמת מים והא דרך שתי' בכד, ועכצ"ל שביתו של אברהם ותרנים הי':

שם רש"י שאחזתו חמה ולא יכול לילך, והערני בני שיחי' הא עד יעקב ל"ה חולשא כמ"ש בב"מ דפ"ז, ורק בתוס' ב"ב דט"ז ב' ד"ה שכל כ' דחולי של מיתה לא הי' אבל חולי בלא מיתה הי' גם קודם וא"ש דרק חולשא הי' לו שלא הי' יכול לילך ברגליו. וע"ש בב"מ בהגהות הגרע"א שציין לתוס' ורש"י כאן:

שם וישלחה עי' תרגום יונתן דפטרה בגט, וכ"ה בפרקי דר"א פ"ל, ובירושלמי ריש קידושין נסתפק אי ב"נ יש להם גירושין. או לא. וראיתי בבית האוצר ח"א כלל א' אות ה'. שהק' מדוע לא פשט מכאן דהי' גט וע"כ דאבות יצאו מכלל ב"נ אף לקולא, אכן למ"ד בירו' שם דב"נ יש להם גירושין אלא דל"צ להיות בכתב רק כשמשלחה מביתו די וערמב"ם פ"ט ה"ח ממלכים הי' הגט רק להחמיר ולהחמיר קיים א"א כה"ת, אבל קשה דאי' דאברהם החזיר את הגר דקטורה היינו הגר הא אברהם הי' כהן פי' נדרים ל"ב ב' דנטל כהונה משם ונתנה לאברהם ואיך הי' מותר בגרושה, וי"ל דאתי' למ"ד דל"ה לו בת עדיין עי' ב"ב ט"ז ב' ומצות פו"ר עדל"ת, ונהי דאפשר באחרת י"ל דלא מצא הגונה ועל אינה הגונה ליכא מצוה כלל, עי' סוטה ד"ה ע"ב, ועי"ל דלא מצא אשה שרצונה להתגייר (וי"ל ג"כ עפמ"ש בגו"א ויגש (מ"ו י') דרק מ"ע שמרו האבות דמ"ע הוי קנין מעשה ואם לא יעשה יהי' חסר מצוה, אבל מל"ת שאינו קנין המעשה רק שלא יעשה, וכל זמן שלא אסר השי"ת מותר לו לעשות ע"ש וא"ש) אך ק' דאברהם הי' כה"ג לא כהן הדיוט וכמ"ש בב"ר פמ"ו סי' ה', ונ"ה סי' ו', וויק"ר פכ"ה סי' ו' ואיכא גם עשה דבתולה יקח ע"ש שהאריך, ועי' לקמן (כ"ב ז'), וע"ע בהשמטה להגהות חשק שלמה בקידושין דפ"ב מ"ש בזה:

שם ותתע פי' אונקלס וטעת בטי"ת ובפ' וישב (ל"ז ט"ו) תועה בשדה פי' ותעו בחקלא בת', ורק למ"ש חז"ל ורש"י שחזרה לגלולי בית אבי' ובכ"מ שכ' אלהי נכר פי' אונקלס טעות עממיא א"כ על גלולי עכו"ם מפרש טעת בט', וא"ש דרמז למחז"ל שחזרה לפ"ז, אך ק' עה"פ כי תפגע שור אויבך תועה בשדה (משפטים כ"ב ד') פי' אונקלס דטפי בט' וי"ל דשם ג"כ מרומז על חמור של עכו"ם דטעו העכו"ם בע"ז אפ"ה מחויב להחזיר לו כמו של ישראל כדמפורש בילקוט משפטים פסוק כ', וה"פ אי חמרא דטעי חמור של עכו"ם דטעי בפ"ז חייב להחזיר:

טז) ותשב מנגד. תרגום יב"ע לסטרא חדא עשו"ת נודע ביהודא תנינא חו"מ סי' ל"ז מ"ש בזה לענין הלכה, ועי' בפ' וישלח (ל"ג י"ב) מ"ש בזה:

יז) באשר הוא שם. עמ"ש בפ' ויחי (מ"ח ט'):

כג) השבעה לי. עי' בבינה לעתים דרוש ס"ז מפנין שבועה דרוש נעים:

שם אם תשקר לי ולניני ולנכדי. רש"י וכ"ה בילקוט עד ג' דורות רחמי אב על