פרדס יוסף בראשית קמה

הדינים ואברכם. ופי' מ"ש שרה גרש כי לא יירש כו' וק' דנראה דהי' נותנת עיני' בממון. ונראה כי ישמעאל יקפח את יצחק בירושה אם יהי' בביתה ויטול חלק עמו ובקשה לגרשו, אך א"א הרע לו על זה, בשביל ממון יגרשנו מביתו אבל באמת צדקה שרה. כי עיקר הי' למנוע בנה מחברת ישמעאל. ולהוציא עצמה מחשד ביארה דברי' גרש כו' כלו' אף אם לא יירש ויעשה א"א את יצחק ליורש. בכל זה גרש שלא יתחבר עם בני, ובשביל שה' אמר שמע בקולה מובן שלש"ש נתכוונה:

וב) כי ביצחק יקרא לך זרע. עי' ריב"ש סי' ל"ח דנוהגין לומר בר"ה ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו אלא טועה, דזרע אברהם או יצחק רק בנ"י בלבד. ובנדרים ל"א קונם מזרעו של אברהם מותר באוה"ע, ונפסק כן באו"ח סי' תקצ"א והמג"א סק"ז כ' וז"ל וצ"ע דהא מילתא אמר ה' לאברהם שעשו לא יקרא על שמו אבל יקרא ע"ש יצחק, והנודר מזרע יצחק אסור בעשו. וי"ל מדקאמר ה' ליצחק לזרעך אתן את כל הארצות האלה ש"מ שהם אינם בכלל, וכ"כ בירו', וק' דהא נתן לעשו קיני וקניזי וקדמוני כמ"ש רש"י דברים (ב' ה') וי"ל דאין זה ירושה ממש כמו בבני לוט. ועי' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ג שהשיג עליו דבנזיר ס"א וקידושין י"ח אי' דהוי ירושה ממש אפ"ה לא מקרי זרעו של אברהם ויצחק רק בנ"י, וכן פרש"י נדרים ל"א, וערמב"ם פ"ט הכ"א מנדרים וז"ל והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם, ועכ"מ ולח"מ שנדחקו, וי"ל דרמב"ם נשמר מזה שלא תאמר אע"ג דלא נקראו זרע אברהם מ"מ נקראים זרע יצחק. להכי מייתי ויתן לך ברכת אברהם דלא מקרי נמי זרע יצחק. והא דלא נקט. במשנה ופו' הנודר מזרע יצחק היינו לרבותא דאפי' אברהם דהוא אב המון גוים אפ"ה לא מקרי זרעו רק בנ"י, גם ח"ש בשם ירו' לא משמע כן. ועי' מהרש"א פסחים קי"ט ב'. ועי' בהגהות מהר"ץ חיות נדרים ל"א דמל"מ פ"י ממלכים ושאג"א סי' מ"ט הקשו לשי' הרמב"ם דבני קטורה חייבים במילה, וע"כ דנקראו בני אברהם א"כ הנודר לזרע אברהם דמותר לכל האומות אסור בב"ק. ותי' דבנדרים דקיי"ל דלא נחית אינש לספיקא, וכיון שכ' הר"ם שהיום נתערבו ב"ק בישמעאל, ומותר בהם דאין דעתו על ספק. ועפי"ז א"ש הגירסא ועקדת יצחק לזרעו של יעקב תזכור דב"ק באמת בכלל זרע אברהם רק בנדרים לא נחית לספיקא אבל בנוסח התפילה כיון שישנו עכ"פ וליכא ספיקא אצל הקב"ה, וצריך להוציאם מכלל הברכה. וא"ל דב"ק רק בני אברהם ואיך שייך שזכות עקדת יצחק תגין עליהם, וי"ל דמצינו בתפלה וזכור לנו עקדה שעקד אברהם וכבש רחמיו, הרי דעקדת יצחק הוא ג"כ מצד מעשיו של אברהם. וגם ב"ק בכלל זה שאברהם זיכה להם, וא"ש קו' המג"א דמהיכן נשמע דאינם בכלל זרע יצחק דליכא הוכחה רק דבני עשו אינם בכלל זרע אברהם, ולפמ"ש ניחא דעיקר זכות עקדה משום מעשה של אברהם עש"ה:

וע"ע שו"ת מבי"ט ח"א סי' רע"ו וכנה"ג או"ח סי' תקצ"א בהגהות כ"י, ועי' בראב"ע פ' משפטים (כ"א ה') דכ' ג"כ אע"ג דכ' בישמעאל כי לזרעך הוא לא ניתן הארץ רק ליעקב ובניו ע"ש, ועי' יו"ד סי' רי"ז סעי' ז' ובפמ"ג או"ח שם, וע"ע בשו"ת מהר"י באסן סי' א', ובלוית חן פ' וילך, ושו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ו', ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קע"ד כ' כי לזרעו תזכור קאי על אברהם שהזכיר בתחלה שעקד א"א את יצחק בנו ועל זה אמר לזרעו של אברהם תזכור ואין עשו בכלל וע"ע בחת"ס או"ח סי' קס"ה דהביא ג"כ גמ' סוף פסחים עתיד ה' לעשות משתה ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק וידוע דאין עשו בכלל, ומוכח דזרעו של יצחק ישראל דוקא, וע"ע בחת"ס שם סי' ר"ח בשם הגרצ"ח דאברהם שמע מהקב"ה בעצמו, אבל יצחק חסר עצמו רק מה ששמע מאברהם, ואעפ"כ לא הרהר כלל שאע"פ שהי' חוץ משכל אנושי שיחפץ ה' בקרבן אדם, ואומרים ועקדת יצחק תזכור להשומעים לתורה שבע"פ ואינם מהרהרים אחרי דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם, אבל מי כאינו בכלל זה אין לו חלק בתפלה זו עש"ה:

ובמדרש תנחומא חקת, הורה יעקב בצור על בנה של נכרית שנימול בשבת ור' חגי דחי לי' משום דבנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה ומסיים משום שנ' וגם את בן האמה לגוי אשימנה ע"ש, הרי דישמעאל לא נקרא בנו של אברהם אלא בנה ע"ש. ועי' באוה"ח לך (ט"ז ה') מ"ש בזה, וע"ע בסוף ס' בנין יהושע דס"ב. ובשו"ת מנחת שמואל או"ח סי' ל"ה ל"ו ל"ז בזה, ויש בזה אריכות ולא יספיק כמה גליונות והרוצה לעמוד על הדבר יעיין בהמקומות שציינתי:

יד) ויקח לחם וחמת יין. רש"י ולא כסף וזהב שהי' שונאו, ובמד' פנ"ג מכאן שבני