פרדס יוסף בראשית קמג

מדכ' כאשר אמר, וא"ל דק"ל דכאשר אמר לאו יתורא, דהפשט כאשר אמר ה' כבר לאברהם ע"י בשורת המלאכים, דמ"מ מהכפל כאשר אמר וכאשר דבר ע"כ דתרי מילי נינהו על הריון וקאי על ה', ועל הלידה ברווח אמר כאשר אמר אברהם אל אבימלך וכמ"ש תוס', וי"ל דלעולם עיקר הלימוד מכפל לשון אלא דק' לרש"י דהול"ל דקרא קמא כאשר אמר נדרש לפשוטו על ה', וכאשר דיבר שמיותר אתי' לדרשא דתפלת אברהם על אבימלך ולמה אי' בגמ' להיפך כאשר אמר על אבימלך, לכן כ' רש"י דמדכ' פקד משמע דקרא קמא קאי על אבימלך, ובאמת למה כ' כן דהזכיר פקידה על שהוא ענין מאוחר לכך צריכין לפרש"י בחומש מסמיכת והקדים פקידה כאשר אמר דקאי על ענין הלידה דהי' בשביל אבימלך דהוי סמוכים ממש, דמחמת התפילה הי' הפקידה ולא רצה להפסיק בקרא דויעש וא"ש קו' הרא"מ אמאי דרשי' סמוכי' ת"ל דקראי כ' כסדרן לפי סיפור המעשים, ולפמ"ש א"ש דאפ"ה דרשי' סמוכים מדהקדים קרא דפקד לכאשר אמר, ואע"ג דרש"י בחומש פי' דאמר ודיבר על ה' היינו לפי שדרך רש"י ליישב כפי פשוטן עכ"ל בקיצור. ובס' לקט שמואל בשם הר"ר העשיל ז"ל כ' עפ"מ דכל מקום שנ' וה' הוא ובית דינו לכך אמר וה' פקד כאשר אמר בהריון שזה הי' בצירוף מלאכים שעשו שליחותו ובישרו לשרה, אכן ויעש ה' לבדו בלידה בזה הוא רק ביד ה' בעצמו כדאי' בתענית ג' מפתחות ביד ה' וא' מהם של לידה:

ובס' ישועות מלכו להג' מקוטנא ז"ל הק' ג"כ דכאן הי' חסד לשרה א"כ מה וה' דהוא ובית דינו. אך בזוה"ק אי' דסיבת שרה שהיתה עקרה יען שהי' מעלמא דדכורא שרי אינה יולדת, א"כ קודם שנפקדה היתה צריכה לירד ממעלת עלמא דדכורא למדרגת עלמא דנוקבא זה הי' דין לשרה, לכן כ' וה' הוא ובית דינו וז"פ וה' פקד החסיר מחנה מעלתה מלשון ויפקוד מקום דוד, ועי' באוה"ח מ"ש בענין זה. ובידי משה על מד"ר כאן ג"כ כאוה"ח, ובנח"י וכת"א ובס' אמרי הצבי על ב"ק ומהאריכות לא העתקתי ובס' שיח שרפי קודש ח"א אות ד' הביא בשם הרר"ב מפשיסחא ז"ל דהק' הא דהמתפלל ע"ח והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ומשמע דאם אינו צריך לאותו דבר אינו נענה, ואמאי הא עכ"פ צריך שיהי' לו שכר דהתפלל על חבירו, ואמר כוונתו המתפלל ע"ח והוא צריך לאותו דכר. שמה שחבירו הוא עכשיו בצרה הוא טוב לזה שהתפלל, ואעפ"כ מתפלל פ"ח הוא נענה, וזה ראי' מא"א דהוא הי' צריך שאבימלך יהי' עקר שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה, כמו שהי' האמת שאמרו אח"כ ואעפ"כ התפלל עליו משום זה נענה תחילה:

שם ברש"י. דבור היה דבר ה' אל אברם ונאמר לא יירשך זה. עי' קובץ דרושים חוב' יו"ד סי' כ' שהק' למה הביא מפסוק הי' דבר ה' (ט"ו א') ולצרף אליו הפסוק ד' לא יירשך זה, והרי בפסוק ד' עצמו נאמר והנה דבר ה' אליו לא יירשך. ופסוקא פסוקי בתרתי למ"ל וצע"ג:

ב) ותהר. עי' אוה"ח וישמעאל לא יקרא בן אברהם. והנה בסו"פ תולדות (כ"ח ט') כ' ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם וצ"ע ובס' אור הגנוז כ' כי זרע סתם או בן אברהם סתם לא נאמר כי אם על יצחק, מבלי הזכרת שמו, משא"כ בישמעאל הוכרח להזכירו בשמו. ועי' באוה"ח (וירא כ"א י"א) עה"פ על אודות בנו:

ד) בן שמונת ימים, דרשו חז"ל שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב זה מצות מילה וקשה השייכות, ואי' הפשט דעל כל המצות צריך להוציא ממון או טרחה, ואם מצות מילה הי' משיגדיל או מי"ג שנים שנעשה חיוב למצות אז הי' קטטות ומריבות כי לפעמים הבן לא הי' רוצה לתת למול עצמו, אך כשימולו אותו בן ח', כשיקנה דעת יביע תודות כי נמצא איש יהודי מהול, ולמשל אם איש יעשר לאט לאט שמחתו מהולה בתוגה כי רב מכאובות עמל עד שישיג עשירות, אבל אם מצא שלל רב גדלה שמחתו מאד שנתעשר בלא יגיעה, ז"ש דוד שש וגו' זה מצות מילה כשנעשה גדול היה כבר מהול:

ו) צחוק ערש"י ובס' ישועות מלכו בחד"ת כ' דרז"ל הרבה עקרות נפקדו עמה כי בעת שנתעורר הנהגה הנסיית אז גם חק הטבעיי נתפעל לעשות פרי ביותר עוז וחיל, ועי' תענית ז' ב' ברש"י ד"ה ישועה פרה שפי' מליצי יושר נכנסין לפני' ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון. ובס' דרוש שמואל כ' דאי' במד' דיצחק ע"ש י' דברות, צ' שנות שרה, ח' ימים שנימול דביום מילתי קראו שמו יצחק, ק' שנות אברהם וזה צחק עשה לי אלקים ר"ל כבר עשה הג' דברים צחק אבל י' דברות זה יהי' רק כל השומע אח"כ י' דברות, יצחק לי ידע מפני מה קראתיו יצחק. ובס' כנפי נשרים כ' דברש"י ומד'