פרדס יוסף בראשית יד

כן דחייב בפו"ר בתורה וז"ש ישרצו המים ואין מים אלא תורה, ויהיה עטרה לראשו, ואם אינו כותב יהי' לו בושה, ועי' שם בפכ"ב דעתיד ליתן דין וחשבון על זה מה שאינו כותב חידושיו, וכמו שכותב בפנקס כל הסחורות, וזה"פ כל השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו (באבות פ"ג מ"ח), ודייק ממשנתו מה שחידש, וכיצד לא ישכח שיכתב בספר, וכמו אבנים קטנים בבנין גורמים בקיום הגדולים כן אין לבזות אף חידוש קטן עכ"ל בקיצור, ועי' זה"ק ויחי ר"מ ע"ב שגדולי ישראל הי' מרכיבין לינוקי על כתפיהם לשמוע ד"ת ממנו, וע"ע בקב הישר פ"ב:

ובאבות פ"ד מ"א איזהו חכם הלומד מכל אדם, וגם בפ"ב מ"ט הרואה את דנולד, והוא רעיון אחר דמחדש ד"ת הוא המוליד והחידוש הוא הנולד, ונקרא חכם מי שיביט רק בהנולד אם הדבר טוב ולא איכפת לי' מי הוא המוליד וזה"פ איזהו חכם הלומד מכל אדם, וע"ש באלשיך, ואי' בס' אהבת עולם להגר"ש אלגאזי ז"ל על פסוק משלי (ב', ד',) אם תבקשנה ככסף דרשו חז"ל שכשם שצריך אדם ליזהר בסלעו שלא תאבד ממנו כך צריך ליזהר בתורתו, והקשה מי דחק להמדרש לשנות לשון הכתוב כסף ולומר סלע, ותי' דקשה מה תבקשנה ככסף, ככלי פז מבעי' לי' שהוא חשוב ביותר ולזה מתרין המד' כסף הוא סלע דוקא כשם שצריך אדם ליזהר בסלעו שלא תאבד ממנו שזה שימצאנו אין מחזיר לו בסימן שאין סימן במטבע, משא"כ כלי פז אין צריך ליזהר כל כך שמי שימצאנו יחזיר לו בסימן כך צריך אדם ליזהר בתורתו שלא יאבד ממנו, שלא יבואו אחרים ויגזלו ממנו ויאמרו שהוא שלהם, וכמו סלע שאין בו סימן ע"ש, ואמרתי לכו לחמו בלחמו של תורה, ככרות של נחתומין שיש בו דפוס והוי סימן מובהק להבהיק אור תורה:

וחז"ל הטילו חיוב לפרסם ד"ת ולהדפיסו, ובסנהדרין צ"ט א', אמר ר"מ הלומד תורה ואינה מלמדה הרי הוא בכלל דבר ה' בזה, וכ"ה במד"ר אחרי פכ"ב, ואתחנן פ"ב, הלומד ואיני מלמד אין לך הבל גדול מזה, וכן הוא במד"ר קהלת עה"פ (י"א ג') אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקי, ועי' ספר חסידים סי' תקנ"ט:

רבותי וחבירי! חיבורי אשר אני נותן לפניכם היום הוא חלק ראשון מחיבורי על כל התורה וחמש מגלות, אשר ברב עמל אספתי ולקטתי, נאומים נעימים, ניבים נאוים, ילקוט גדול ואנציקלופדיא שלמה, המאסף לכל המחנות שאלות ותשובות הראשונים וגדולי אחרונים, כל הדברים הנוגעים לדברי רש"י ורמב"ן ז"ל עה"ת ושאר גדולי המפורשים, כי הרבה פעמים בתוך דבריהם אשר איננם מיוסדים על התורה, עמדו על דברי רש"י ורמב"ן ז"ל כפירושם על התורה, אשר תמוה לכאורה, ואין בנמצא שיהיה ביד כל אחד כל הספרים הללו, ולו יחיה גבר שנין אלפין לא יוכל להעלות בזכרונו בעת שילמוד חומש מה שכבר ראה באותו ענין באיזה תשובה או פוסק, ולפעמים עמדו מפורשי התורה על דבר אחד, ויפנו אל כל הקצוות להשים את העקוב למישור ובאמת כבר נשאל על זה גאון קדמון ומיישבו בדברים נכוחים:

לזה אמרתי לילך בדרכי נמושות, סבי דאזלי אתיגרא, ללקוט מן השושנים, יותר מאלף ספרים יקירי הערך ומציאות, וצרפתי דבריהם כתפוחי זהב במשכיות כסף, אשר הם מאירים עיני הקורא במראה הלפידים, היקרים מפז ואדרכמונים, וסדרתי אחד אל אחד, וצררתי אותם בצרור המור, ועשיתי משטר ודבר, בכל פרשה וסדר, ורב התועלת יצא מזה, כי כל הלומר בסדר היום, ישתוקק לידע עתקי יומין הן המה דברים עתיקים אשר נמצא בספרים אשר אינם מיוסדים עה"ת, וממילא משכא לי' שמעתתא והוא מעיין בהם, וימצא דברים חדשים, ובמקום שראיתי שיבא לאריכות, או שהספר מצוי ושכיח לרוב האנשים, אמרתי לבוא אחרי הקוצרים, וקצירת האומר רשות, וציינתי רק מקום הספר או סימן התשובה, והרוצה יעיין דבר לאשורו' במקומו, ולא לבד לאנשים כערכי ערגתי יריעות המחברת הזאת, רק גם לחכמים וגדולי חקרי לב, ואף כי לא אבוא בכלי חרס ובמעט מים, לפני אנשים אשר כבר שתו מיין החכמה לרויה, ואם יוכל איש לשאוב מבאר מים חיים, מדוע יחצוב בור נשבר אך אקוה כי גם המה תוארנה עיניהם בטעמם מהם, כי רוב דברים הם מראשונים וגדולי אחרונים אשר מפיהם אנו חיים, ודפסתי מועט דפסתי כעת רק חלק ראשון מחמת הוצאות הדפוס כי רבה, והשי"ת יעזרני להוציא לאור כל החלקים:

ואם ימצא הקורא דבר שכבר נכתב בספר, אל יחשדוני שרציתי להתלבש בלבוש שאינו שלי, חלילה לזרעא דאבא לעשות כן, רק בחפשי בספרים ומקומות שי ות, ופעמים רבות לא היה בידי להעתיק הדברים וברעיוני משוטטים דברים הרבה, ובהגיעי לענין זה כתבתי מה שהיה בזכרוני