פרדס יוסף בראשית יג

כי נסתרה דרכי, מי יאיר מחשכי, כי ערום אנכי, וראוי היה לי, להסתחר בסתר אהלי, ולא לשלוח דברים, בכל פנות ועברים. אך אמרתי למען זכר כל הימים, כמ"ש ואגורה באהלך עולמים, דמה יתרון לחומר כל ימי חיותו, וסופו ישוב לאדמתו, ונדמה מחמדי העולם, לאיש חולם חלום שמצא הון יקר, עד אין חקר, ובהקיצו מתרדימו, אין בידו מאומה, כן מחמדי ההבל, לאין והכל הבל, כי האדם במותו, לא יקח תאותי, גם בעודו בחיים, ממנה יבקש מאתים, ולא ישיג בקשתו, עד תפרד נשמתי, אבל אם בתורת ה' חפצו, טוב בהגיע קצו. לכן קמתי ונשענתי בהצור, לאלפים חסד נוצר, וזכות אבותי יסייעיני מכל מכשול להצילני, ובפרט כי לא עשיתי מעשה גדול, כי בבקיאות אני דל, אך כמראה מקום, בתשובות ופוסקים, וגודל החיפוש והיגיעה, היה לי לישועה:

ונתחייבתי הודאה, ולזה קצרה היריעה, ועי' בס' מור וקציעה לדו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל סי' רכ"ג, דמי שחובר ספר, וכן כשנותן לדפוס לתת הודאה לשמו ית' ויברך גם ברכת שהחיינו ובשם ומלכות ע"ש, והגאון חיד"א ז"ל בפי' ערל ספר חסידים סי' אלף כ'. כתב ג"כ דיברך רק בלא שם ומלכות ע"ש, ועי' בינה לעתים דרוש ל"ג שדרש ברבים בעת שזכה ליתן לדפוס ספרו גדולי תרומה, ועי' מה שכתבתי בפ' בראשית (א' כ"ב), ולכן חובתי, כל ימי היותי, בפי ולבבי להודות, לשלם אלף תודות, וגם אבקש, שלא אהיה למוקש, ואשר כתבתי לנכון, בלב הקורא יכון, ואם טעיתי במרוצה, פגול הוא לא ירצה, הקורא מאוס ימאסנו, לא לרצון יקבלנו, ורוממות אל בגרוני, להקדים ברכת קוני, הוא אשר בראני, ובתורתו האיר עיני:

ואל יחשדוני שום אדם, שמחמת רמות רוחא עשיתי החיבור הזה, כי אין בזה משום יוהרא, וכמ"ש הברכי יוסף הובא בשערי חשובה או"ח סי' ל"ד סק"ו בתפילין דר"ת ע"ש, כן בזמננו ככר הוסר נזר עטרה מראש מחבר, ובפרט כי הנני רק כמלקט מאחרי הקוצרים, ומאסף בין העומרים, ואין אתי, כי אם עטי, עם סופר מלקט אחת הנה ואחת הנה, וכמחזיר מנורה של חוליות המפוזרים, במקומות מפורדים:

ובס' פלא יועץ ערך אספה כתב. כמה טובות גדולות עשו לנו בעלי אסיפות אשר בכל דור ודור שזיכו את הרבים, כי אלמלא הם נשתכחה תורה מישראל בדורות הללו אשר טרדת הזמן רבו ואין הפנאי ללמוד מספרים הרבה. וגם מי הוא אשר יהיה בידו הרבה ספרים ע"ש, ועי' שרי חמד בהקדמתו למערכת למ"ד שאשרי מי שחננו ה' בספרים מהראוי לו ללקט פנינים מדבריהם להיות אילן הנטוע לרבים להנות מהם בני אדם ע"ש בארוכה:

ואיתא בשם הר"י מוסקאטי ז"ל שאם היה אפשר לאדם לעלות לשמים לראות בצבאות מעלה, סדרם וישרם, לא היה מתענג, עד שיבא בחזרה לספר לחביריו מה שראה, ומאד גדלה התשוקה בקרב לב איש, להודיע לזולתו, כל מגומתו, ותוכן מטרתו, ומחדושי תורתו. ובס' המורה ח"ב פל"ז, כ' לא יחבר אדם לעצמו רק שישפיע לעולם ע"ע, וביבמות דצ"ו ב' אגורה כו' כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו וכו', וכ"כ בירושלמי פ"ב ה"א מברכות, וע"ש ביפה מראה, ובאהבת ציון מהנוב"י דרוש ט'. ובס' חסידים סי' חק"ל מי שגילה לו ה' דבר ואינו כותבה, הרי גוזל מי שגלה לו, דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, וע"ע בסי' רכ"ד, ובס' קב הישר פנ"ג כ' קנה לך חבר, קנה' הוא הקולמוס, יהיה לך חבר שתכתוב מה שתחדש ותוציא לאור, ועי' ירושלמי פרק חלק ה"א, אם שמעת דבר מפי קטן כו' יהיה בעיניך כשומע מפי הגבורה ע"ע, ועי' נדרים דפ"א ע"א, ובזה"ק יתרו ס"ח כ', אחרי ע"ט א', ושלח קנ"ז ב', דלזמנין באפרקסתי' דעניא תשכח מרגניתא, ועי' מד"ר בשלח פכ"ג, ותנחומא ויקהל, וע"ע בס' אורחות חיים והוא צוואת ר' אליעזר בן הורקנס פרק כ', על הא דאבות (פ"ד מ"ז) ואל תהיה בז לכל אדם ע"ש, ואא"ז ז"ל בהקדמת חות דעת כ' דמשו"ה נקרא ת"ח ולא חכם דאדם צריך תמיד להשלמת זולתו ולא לבד לגדול ממנו אלא אף לקטן ממנו ע"ש:

ועי' בס' דבש לפי להאזולאי ז"ל ערך חידש, שהאחרונים יכולים לחדש אף שלא חידשו הראשונים, כי עדיין לא הגיע זמן החידוש ההוא, ובפ' אמור כ' להזהיר גדולים על הקטנים, שלא יתגאו בגדולים לשמוע מפי הקטנים, ואין אדם יכול לחדש דבר שחבירו מזומן לחדשו ע"ש, ובראשית חכמה בשער הקדושה פרק ד' כתב, כמו שצריך לפרות ולרבות במין הגשמי כן צריך לפו"ר ברוחניי ולא יהיה שכלו עקר שאינו מוצא פירות, וכמ"ש מוסיף יסיף והוא כעץ יבש שאין בו תועלת רק לאור כו' וע"ע בס' דרך פקודיך מ"ע א' אות ב"ו ע"ש, וע"ע בשבט מוסר פכ"ו שכ' ג"כ