פרדס יוסף בראשית קלז

אמת על מס' ברכות ד"ד. לאדמו"ר הגה"ק מגור זצ"ל בהג"ה דבאמת י"ל דפעמים נקראים מלאכים ג"כ בשם אנשים אף היכי דחצי למקרי להו מלאכים טפי עדיף לי'. ובלוט כבר הלך מיכאל, עי' בזה"ק וירא ק"ו ב' שנשאר עם השכינה אבל באברהם לא כ' מלאכים הואיל שהי' גם מיכאל עמהם שנקרא שרף להכי עדיף טפי לקרא בשם אנשים אך לפמ"ש במדרש דמיכאל הלך להציל לוט אי אפ"ל כן וצ"ל כמ"ש רש"י עיי"ש מ"ש בזה):

וע"ד מליצה י"ל. ישנם עשירים הניתנים צדקה רק בצלצלי שמע, אשר תפרסם בעתונים וכדומה, צדקה כזאת נגרעה דכל כבודה בת מלך פנימה מתן בסתר, ולמשל אם יבא איש דגול מרבבה לביהכ"נ בשבת מיד ימצאו קופצים הרבה שיזמינוהו לאכול עמהם. אבל כשיבא איש פשוט ויעמוד אצל הדלת הוא בבחינת אינו נראה. ושמעתי הפשט על המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו ביצה ל"ב ב') דביהכ"נ שלנו מאירים באור החשמל ומחט אם יפול על הארץ יראה. אבל עני הגדול העומד בפתח ומצפה שיקחוהו לביתם אין איש רואהו ואין איש מרגיש בו כאלו הי' בבהכ"נ חשך אפלה, מעט אבק על אחד הספסלים יראה, ועולם חשך "בעדו" בשביל העני וזה"פ באברהם קורא אנשים דלא עשה למען הגיאות ונתן מלחמו לדל באין הבדל לאיש פשוט כמו למיוחס לאנשים כמלאכים" אבל לוט, אם הצדקה לא יעשה לו פרסום ואיננו בפומבי אז גם אם יגוע איש לעיניו לא ירחם עליו. נדמו לו אלו בדמות מלאכים ולכן האכילם:

שם וירא לוט ויקם. באוה"ח וירא לוט וירץ וצ"ע ועי' בתרגום ירושלמי שכ' ג"כ ורהיט ושאל בשלומיהן ועי' ביד מלאכי אות ה' כלל רפ"ג ובשו"ת חות יאיר סי' רל"ה:

שם וישתחו אפים ארצה. עי' בפ' וישב (ל"ז י') מ"ש בשם מנ"ח:

ב) אדני. בענין שמות קדושים עי' במס' סופרים פ"ד הלכה ז' ובנחלת יעקב שם:

ג) ומצות אפה. ערש"י פסח הי' עי' בהגדה ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל דנ"ה. דצ"ב אטו לוט קיים המצות קידם שניתנו. ונראה דפסח מלשון דלוג וקפיצה או חמלה כמ"ש רש"י פ' בא (י"ב כ"ג) שחמל ה' על ישראל ופסח על בתיהם, ומצות הי' ע"י חפזון שלא יכלו להתמהמה. וכן בלוט הי' חמלה עליו והי' כעין פסח שעתיד להיות, וכן מיהרו עליו המלט על נפשך, והי' התעוררת הלילה מעין גאולת חצרים, ונתגלה ללוט הארה מן השמים ואפה להם מצות, כעין משחז"ל בסוטה י"ב ב', ניבא ולא ידע מה ניבא:

ט) שתי בנות. ערמב"ן מתוך שבחו באנו לגנותו. ולכאו"ק שלא למד זכות עליו שכוון להציל מחטא משכב זכר שב"נ מוזהר עליו. משא"כ בזה שתפקיר בנותיו לזנות לא יהי' עוברים כלום. וכ' בכל"ח כיון דבב"נ ל"ש ערבית ומצות תוכחה, ול"ה לו להפקיר בניתיו בשביל שלא יעברו על משכב זכר. ומדוקדק הל' אשר לא ידעו אים, ואע"ג, שאינו שוה מעם בתולה לבעולה, מ"מ הכא ל"ש זה דלאחר הראשון שוב תהי' בעולה והי' שם כל העיר, ורק כוונתו הי' שעדיין פנויות ויתנצלו מחטא, אכן בכ"ז הוא גנות שאדם הרחיק מזימה יפקיר בנותיו. ועמ"ש בפ' לך (י"ג ז') בשם אגודות אזוב מדברי ולקמן (י"ט כ"ג):

י) וישלחו. הערני בני שיחי' דלמה הביאו את לוט אליהם הביתה, אחר שהכו בסנוורים. ואף שהיה לוט בחוץ הי' יכול להציל עצמו מהם דלא ראו אותו. ורק לרש"י כיין שניתן רשות למשחית אינו מבחין א"ש:

יא) הכו בסנורים וילאו למצוא הפתח. בספר ישועית מלכו להגאון מקימנא הקשה מה וילאו. לא יכלו למצא הפתח הול"ל, אלא מכות סנורים הוא מין עורון המרבה את דבר הנראה, פתח אחד נראה ונדחה שרואה פתחים הרבה, לכן נלאו למצוא את הפתח האמתי באשר חפשו הרבה פתחים בדמיונם:

יב) מי לך פה. עי' בעה"ט בגי' בועז רמז לבועז שיצא ממנו. ופליאה דבועז יצא מפרץ בן והודה בסוף רות וצע"ג:

טו) ויאיצו. עי' פסחים צ"ג ב' ובמהרש"א בזה:

יז) אל תביט. ערש"י ועמ"ש בפ' נח (ו' ט"ז) בשם ס' עדות ביוסף, ויש לפרש דכ' המפו' על הפ' בשמים ממעל, דאדם אם ירצה דמות כי הוא צדיק ידע כי בשמים פי' בעניני שמים ממעל יש ממעל לי, ועל הארץ אם יצטער לרוע מזלו ידע מתחת, שיש עוד הרבה פחותים ממנו במזל, וזה"פ בלוט כשהי' בסדום ראה עצמו לצדיק גדול נגד אנשי סדום, לזאת אמר המלאך אל תבט אחריך, פי' בהפחיתים ממך באנשי סדום ולמען לא יאמין בעצמו שכבר הגיע אל התכלית ואין לו צורך עוד להשתדל מעלה. אמרו לו המלט על נפשך אם ניגע להנפש אל תבט אחריך כי אם ההרה החלט ר"ל תלך תמיד למעלה ותראה כי