פרדס יוסף בראשית קלח

מדרגתך אינה כלום ועי' בהגדה ריח דודאים דף מ' מ"ש בזה:

יח) רש"י ד"א שם זה קדש פי' מהרש"א שבועות ל"ה ד"ה חי, ועי' הגהות חשק שלמה על הגמ' שם כל שמות האמורים בלוט חול פי' השמות באל"ף דל"ת וכ"כ הריטב"א. והובא בכ"מ בפ"ו מיסוה"ת, ואע"ג דליכא אלא חד הנה נא אדוני כבר כ' הריטב"א דאגב ריהטא דאידך נקט גם הכא כל שמות, ואמנם בס' עיון יעקב רצה לומר דגם שמות של י"ה ג"כ חול כמו כי משחית ה' את העיר וכבר השיגו הגר"א פלשקעלם בספרו פ' וירא ודחה דבריו. וע"ש שור שתי' קו' המהרש"א וריטב"א ע"פ המד"ר וירא על הפ' רק להאנשים האל כו' ד"א אלהות הרבה ולכן בא הגמ' כאן להוציא מזה דכל השמות של אלף דלת הוא חול ואף פסוק זה דרק להאנשים האל ג"כ חול:

כ) קרובה ערש"י החשבון, ועי' מהרש"א שבת ד"י ע"ב. ובקריאת אמלטה נא משו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ט אריכות:

כב) כי לא אוכל לעשות. רש"י עונש על אמרם כי משחיתים אנחנו, עי' קובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט דבמנחות מ"א א"ל מלאכא לר' קטינא בעידן רותחא ענשינן על עשה, וצ"ב איך תלה המלאך בעצמו ולא אמר ענש הקב"ה אעשה, וי"ל עפמ"ש הגרש"ק מבראד בטעם דאין עונשין על עשה רק ברותחא. משום דמדותיו של ה' מדה כנגד מדה, והמבטל עשה בלא חטא רק בשוא"ת. לא יתכן להענישו במעשה אך ברותחא דניתן רשות למשחית משלמין לו כמדתו בשוא"ת, שאין אומרים למלאך הרף ידך, ודפח"ח, וידוע דמשפט הבא ע"י ה' בעצמו מבחין, כמ"ש האיש אחד יחטא כו' רק במשפט הבא ע"י ב"ד של מעלה לא יובחן, ולכן שפיר דייק המלאך ואמר, ענשינן אעשה היינו אנן ב"ד של מפלה:

כג) השמש יצא עי' פני יהושע ברכות ז' דהקרא קמ"ל דלוט מצד עצמו לא הי' ראוי לעונש, רק מחמת דבאותו יום מנוהו שופט עליהם כמו שפרש"י בפ' ולוט יושב, והי' לו להוכיח אותם אלא דמצות תוכחה אינה אלא מ"ע דהוכח תוכיח, ואיתא במנחות מ"א, דבעידן רותחא ענשינן אעשה, וידוע מחז"ל ברכות ז' בשעה שהחמה זורחת ומלכי אוה"ע משתחוין מיד ה' כועס, ואח"כ השמש יצא על הארץ והוי עידן רותחא, אבל אז כבר בא לוט צוערה. ועי' בתיבת גמא להפמ"ג תמה עליו דהא בתוס' מנחות כ' דדוקא בעשה שאינה חיובת הוא שמענשין רק בעידן רותחא, אבל בעשה החיובת לעולם מענשינן. ובאמת א"ש דקודם מ"ת לא נצטוו בעשה זו, ול"ה בכלל עשה החיובת ועמ"ש לעיל בפ' לך (י"ג ז') אי חיוב תוכחה הוא גם בכותי העובר על ז' מצות. וגם בקודם מ"ת אי שייך המ"ע דתוכחה, ועי' בכל"ח שהביא ריטב"א ר"ה ט"ז ב' דאפי' במ"ע חיובת ג"כ אין ב"ד של מעלה מענשין רק בעידן רותחא. ועי' בכור שור ב"ב ט' ב' הא דנותן צדקה מתברך בו' ברכות דאיכא ו' לאווין בצדקה ואע"ג דאיכא גם עשה, אך בעשה דליכא עונש בעוה"ז גם שכר מצוה ליכא בעוה"ז. אבל לאווין דאיכא עונש בעוה"ז גם שכר איכא בעוה"ז, ולכן אינו מתברך רק בשכר ו' לאוין שאין עובר פ"ש. ואין להקשות הא לאוי דצדקה הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליהם. וא"כ ליכא עונש בעוה"ז, אך ז"א דהיא הנותנת כיון דאם עובר על לאו שיש בו מעשה נענש בעוה"ז, א"כ מכ"ש דמדה טובה חרובה המקיים את הלאו במעשה צריך להיות שכרו בעוה"ז:

כד) גפרית אש. פי' שו"ת אגודת אזוב מדברי בחי' שבת ד"י מ"ש בענין זה ובפ' נצבים (כ"ט ב') גפרית ומלח, ואשת לוט ג"כ הי' לנציב מלח, ובדור המבול אי' שהי' התיבה מעצי גפר שאם לא ישובו ידונו בגפרית וכ' דעונשין הם בבחי' מלח, כשם שמלח נצרך לכל המאכלים ומבלעדו לא יערבו שום מאכל, כן א"א להתקיים העולם מבלי מדת הדין כי אם הי' רק רחמים הי' האדם מסיר יראתו ית' מעל פניו כי לא הי' ירא מעונש, לא כן ע"י פחד העונש החי יתן אל לבו שלא לחטא. וכ"ה בברכות ד"ה נאמר ברית במלח וברית ביסורין מה מלח ממתקת בשר כן יסורים ממרקין עונותיו, ובסנהדרין ק"ז איתא דדור המבול ואנשי סדום אין להם חלעה"ב, משו"ה נדונו בגפרית ורותחין להורות שעונם לא נתכפר, ואשתו של לוט שבזכות אברהם נצולה. והניצל בזכות אחרים אינו רואה במפלתן של רשפים, באה עליה המיתה פ"י מלח המורה על עונשי הגוף ע"ש אריכות מזה:

כו) מאחריו, רש"י מאחריו של לוט, וק' מה בעי רש"י בזה, וכ' בשם הג' ר"ש מאסמראפאלי ז"ל דאי' ברש"י מה ראה קרח לחלוק עינו הטעתו, וכאן באשת לוט ג"כ ק' הא אמר לה אל תביט אחריך ולמה לא השגיחה על דברי המלאך, ורק שראתה ברוה"ק שמשיח יוצא ממנה רות ודוד, וזה שפרש"י מאחריו של לוט שהסתכלה מה שעתיד לצאת מלוט: