פרדס יוסף בראשית קלו

ואפר ע"י נמרוד ובחולין פ"ח דרשו בשכר זה זכו לב' מצות אפר פרה ועפר סוטה ועי' בינה לעתים דרוש מ"א. שכ' הפשט אף שאינו עוסק עמך בהצלת נפשות לא בעבור זה גבה לבי ואני מחשיב עצמי לעפר ואפר אפי' בעת כזאת והוא ענוה גדולה מאד, וז"פ בפ' בהעלותך (י"ב ג') והאיש משה פנו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, דעל פני האדמה מיותר. דאף דהי' דור דעה ודאי הי' מ"ר ענו מאד יותר מכולם. אבל מהאדם שאינו על פני האדמה שכבר מת והוא אאע"ה, לא הי' משה גדול, כי אברהם גדלה ענותנותו באמרו ואנכי עפר ואפר ע"ש:

וי"ל עוד מד"ר ברכה דמ"ר אחר מיתתו בשמים הי' לו ויכוח עם אדה"ר, שאחר אדם אני גדול ממך שאני יציר כפיו של הקב"ה ואתה יליד אשה, השיב מ"ר אתה לא יכולת לשמור אפי' מצוה א' וכן הי' לו ויכוח עם כל האבות הה"ד רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה עש"ה ולכאו"ק על משה הענו שיאחר שהוא גדול בויכוח עם כל אחד, אך שורש ענוה דבחיים לא יאמינו לעצמם אם יהי' ביכלתם לעמוד בצדקתם כל ימי חייהם, אבל לאחר מיתה דאין לו מורא מחומר אזי מחמת דמשה אמת ותורתו אמת. לכן בשמים הי' לו ויכוח עם האבות דהוא גדול וזה"פ דהי' ענו רק מכל אדם אשר פ"פ האדמה אבל לא בשמים. ופי' בתפארת ישראל פ"ג מי"ג דאבות מ"ש בזה:

ועיי"ש בחולין מצינו לאפר שקרוי עפר שנ' ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, ובמ"ר בלק מי מנה עפר יעקב מי יכול למנות מצות שעושין בעפר לא תחרוש בשור וחמור לא תזרע כלאים ואסף איש טהור את אפר הפרה, הנה המדרש חושב הא דואסף את אפר והיינו כנ"ל דאפר קרוי עפר, ועי' בס' בית האוצר ח"א כלל ר"א שהביא הרעיא מהימנא פנחס (רכ"ה א') שג"כ כ' כן, וגם להיפך מצינו עפר קרוי אפר בשבת (י"ח א') א' נותן את האפר כו' ודילמא מאי אפר עפר וע"ש ברש"י, וכן במ"ר כאן וירא כ' הוא עפר הוא אפר וערש"י תענית (ט"ו א') ד"ה אפר דכ' אפר סתם הוא עפר דכשם שאפר קרוי עפר דכ' מעפר שריפת החטאת כך עפר נקרא אפר סתם ע"ש, ועי' בזה בס' עמק יהושע להגאון מסלאנים ח"ב דרוש י"ד:

לב) אולי ימצאון שם עשרה. ערש"י פי' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנ"ז שאלת אמ"ש רש"י על פחות לא ביקש אמר דור המבול הי' ח' כו' ומ"ש הרא"ם לא נתחוור אצלך, תשובה גם אצלי לא נתיישבו דברי', והנ"ל כי דברי רש"י בנוים על הקדחה ידוע דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, והדבר ברור כי מלת הפעם הוא מיעוט פעם זו ולא עוד, ומלת אך הוא מיעוט דאמרי' אכין מיעוטין נינהו הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות בקשה אחרת. ומה הוא תשעה ע"י צירוף ולא מצא שהרי חתניו של לוט רשעים הי' דכ' ויהי כמצחק בעיני חתניו וזה נ"ל ברור עכ"ל:

ועי' באוה"ח, ואומרו אך מיעוט כו' עי' בס' אתוון דאורייתא כלל כ"ב, האריך בכלל זה אי אחד אין נחשב חסרון, והביא מהא דפ"ק דקידושין ל"ד ב' דפ"ו הוי מ"ע שלא הז"ג והא אינה נוהגת ביוה"כ וע"כ דיום אחד לא חשיב חסרון, ופי' תוס' יבמות ד"ה א' באלמנה לכ"ג אין עשה דיבום דוחה ל"ת ועשה, ואמאי הא אין שוה בכל ע"ש, וק' הא פשה אש"ב דאינו נוהג במלך כמ"ש בסנהד' י"ח, וע"כ כיון דחסר רק א' מן האומה ל"ח חסרון, וע"ש בערוך לנר יבמות, וכן בפרה אדומה דכ' תמימה ושער א' אינו פוסל, וע"ע ב"מ ע"ז ב' ופש לי' חד זוזא, ובנדרים ל"ז ב' לבר מההוא יומא יתירא, ומנחות ק"ז ב' במנה חסר א', וכתובות נ"ז. חסר יום א'. וקידושין ח' א' וח"ז א', וב"ב פ"ו ב' וק"ה א' וב"מ צ"ב ב' ותיו"ט פ' כלל גדול באבות מלאכות ח' חסר א' עש"ה:

וע"ע בית האוצר ח"א כלל מ"ח שהאריך בזה והביא גמ' זבחים קי"ח ב' יחי אהל מועד מ' שנה חסר א' דמשחע לא כתיו"ט, דמ"ש בתורה תספרו חמשים יום וסופרין מ"ט מטעם זה דא' אין חסרון פ"ש אריכות, ומהאו"ח כאן משמע בפירוש כן דא' ל"ח חסרון וע"כ אחר שיועיל עשרה יש סברא שיספיק גם ט' מפאת דא' ל"ח חסרון:

יט א) ויבאו ערש"י, ובב"מ פ"ו ב' מיכאל לבשר את שרה. רפאל לרפא גבריאל להפוך סדום. והק' תוס' דאין מלאך א' עושה ב' שליחות, וכ' הרא"ם כיון דבב' מקומות עושה ב' שליחות א"כ בב' סגי וצ"ע, ובמהרש"א כ' דלפעמים בב' מקומות פ"י שליח א' ולפעמים פ"י ב' שליחים. ועי' בר' בחיי דרק א' לרחמים וא' לדין אין עושה ב' שליחות, אבל כשב' השליחות שווים עושה ב' שליחות, ועי' רקאנטי, ובס' יד מלאכי כללי דינים סי' קכ"ה:

שם רש"י אברהם שהי' כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים ולוט כמלאכים. עי' בשפת