פרדס יוסף בראשית קלד

ושכר גדול יהי' למביאו פי"ז כי זה חוב קדוש עלינו וז"ש אשריך א"א כו' שהלימוד היקר שדרש ראב"ע ממך א"א יצא שנתפארת בזה מאבינו שבשמים עש"ה. ועי' בינה לעתים דרוש ע"ה מזה. ולעיל פ' נח (ו' ס') בשם הח"ס ובפ' לך (י"ז כ"ז). ובילקוט הגרשוני כ' דרבים מע"ה חושבים דבשביל מצות צדקה מותר לעשות בית ועד של שמחה ובאו לידי ריקודין ומחולות בתערובות אנשים ונשים, אמנם צדקה כזאת תועבה הוא וצדקה וגמ"ח צ"ל באופן ודת ישראלי, וז"ש ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ועי' בתרגום אונקלוס ויונתן ויטרון אורחן דתקנין קדם ה':

שם למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. פרש"י ומשמע דקאי ליתן לו ארץ כנען, והק' דאמרי' בפ"א דאבות שלא יהי' עובד עמלק"פ. ועי' בספורנו שכ' אשר דבר קאי להיות לו לאלקים ולזרעך אחריך. לפי"ז ל"ה לקבל פרס רק ביקש להיות בעזרו לקיים מצותיו לכן צוה ושמרו דרך ה' לילך בדרכיו ועי"ל דל"ה לקבל פרס דחפץ לבוא לא"י לקיים מצות התלויות בארץ כמ"ש בסוטה י"ב וכי לאכול מפריה הוא צריך כו' ובני יקירי הרה"ח ובקי מו"ה. דוד נ"י אמר פפמשה"ק האברבנאל בס' נחלת אבות איך פסול עבודה עמלק"פ ובתורה עצמה כ' למען יאריכון ימיך ולמען ייטיב לך, ובמדרש שמואל כ' דפתח בלשון עבדים ומסיים בל' משמשין, דהול"ל כעבדים העובדים או כשמשים המשמשין, וי"ל דההפרש כי ל' עבודה על דבר הקשה כעבודת הארץ חרישה וזריעה ול' שמוש הוא קל, ואנחנו עבדים לה' וראוי לנו לעבוד עבודת משא כל תרי"ג מצות יום ולילה, ואנחנו לא כן עושים רק מה שהוא קל עושים, וז"ש אל תהי' כעבדים המשמשין שעושים רק שימוש קל, ומהראוי ששימוש קל לא יהי' עמלק"פ אבל חי שמקיים כל התורה בעבודה רבה אפשר שרשאי לקבל פרס עכ"ל בקיצור, וא"א קיים כל התורה ומותר לו שכר, וא"ש קו' הריב"א עה"ת ויצא (כ"ח כ"ב) עה"פ עשר אעשרנו לך וק' הא הוי עמלק"פ ולהנ"ל א"ש, ועי' בינה לעתים דרוש י"ב:

כ) זעקת כו'. רש"י למד לדיינים שלא יפסקו ד"נ רק בראי' פי' ס' שמן ששון בזי"ר על הילקוט ממג"א, הק' הא גם בעדות נדון בד"נ אך בסנהד' פ"א א' מי שנתחייב ב' מיתות נידן בחמורה, הק' תוס' דהוי עדות שאאילה"ז. ותי' שראו דיינים בעצמם. ויאמר הכ' זעקת סו"פ כי רבה וחטאתם כבדה מאד ומחויבין כחה מיתות והוי עשאאילה"ז. לכן אמר ארדה ואראה כתי' התוס'. אך ק' הלא ה' א"צ לירד ולראות שידע הכל אלא שלימד לדיינים שלא יפסקו עד שיראו ע"ש פלפול נכון, ועי' בל"ע דרוש י"ב ובס' כתר תורה דל"ז. ומ"ש וחטאתם כי כבדה מאד בלשון חטא. אף שזה השני הוא חמור מראשונות היינו לפי דעבירה גוררת עבירה לכן אף שחמור מ"מ יקרא ל' חטא דדמי קצת לשוגג, וע"ע בערבי נחל ש' שובה מ"ש בזה. ועמ"ש בפ' בראשית (ו' ה'):

כג) תספה. עי' ס' ארצות השלום מהמלבי"ם דרוש ז' מ"ש בזה:

כד) אולי יש חמשים. ערש"י ורמב"ן דבכל פטם הי' מבקש על ה' מקומות ועי' תורת חיים ב"מ דנ"ט הא דלא ביקש על פחות חי' דהעולם מתקיים ע"י ג' צדיקים או ב' והקב"ה מצרף לשלישי ומשו"ה בעת ששמתוהו לר"א לקה העולם שליש בזתים שליש בחטים כו' דהוא הי' א' מג' צדיקים דהעולם קיים עליהם. וכן בסדום אם יהי' י' יהי' לכל עיר ב' וה' יצרף ויהי' ג':

כה) חלילה לך רש"י חולין, עי' מהרש"א ע"ז ד"ד א', ובאמת ליעקב על ע"י שם לאא"ז הרב מליסא ז"ל ובס' סנהדרי קטנה על סנהד' ד"ח. ומהאריכות לא עתקתי:

כו) לכל המקום. ערש"י ועי' שו"ת מהרי"ק שורש קע"א ענף ה' מה שרצה א' לחלק בין ל' עיר למקום, וראי' מפ' ולא תשא למקום וזולתו אדרבה משם יש ראי' דמקום ועיר חד שיעורא הוא דכ' אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר עד ולא תשא למקום וגם השיבו אם אמצא בסדום נ' צדיקים ונשאתי לכל המקום עבורם אלמא אידי ואידי חד היא. ופי' זה שכ' ולא תשא כו' אינו פסוק בשום מקום אלא הכא כ' ולא תשא למקום למען חמשים צדיקים אשר בקרבה ועפרש"י ורמב"ן שא"א הי' מבקש שה' כרכים ינצלו ולכך אחר נ' שיהי' י' לכאו"א והאיך יוכל לומר דהאי דקאמר ולא תשא למקום דעל עיר קאי א"כ ל"ה מבקש להציל כ"א עיר א' ופשוט דביקש שאפי' ימצאו הצדיקים בעיר א' דוקא ולא בשאר עירות אפ"ה יצילו כל עשרה מהם עיר א', וה"פ אולי ימצאון נ' צדיקים בתוך העיר אפי' לא יהי' אלא בעיר אחת כולן. האף תספה, שלא תשא למקום שהוא החמשה כרכים בעבור הנ' צדיקים אשר בקרבה דהיינו בקרב עיר א', וכ"ש אם ימצא בכל עיר ועיר או בקצתם, והשיב ה' אם ימצא נ' בסדום שהוא עיר א' דלא מבעי' שישא לחמשה