פרדס יוסף בראשית קלג

בתלמי המלך ובמהרש"א שם, וביערות דבש ח"א דרוש ב' דבר נכון בזה:

יג) ואני זקנתי. ערש"י שינה הכ' מפני השלום, עי' מהרש"א יבמות ס"ה ב' וברא"ם, וביע"ד אי' דבאחת שרה לא נסתפקה כלל, אך דאחז"ל בים נגלה ה' לישראל כגבור שנ' ה' איש מלחמה, ובמתן תורה כזקן, ופי' האר"י ז"ל דכשעושה נס חוץ לדרך הטבע מראה עצמו כגבור ואיש מלחמה וכן הי' בים אבל בעשותו נם בדרך הטבע מראה עצמו כזקן, ושרה חשבה זאת לנס חוץ לדרך הטבע והי' צריך ה' להיות נגלה בנבואה כגבור ולא כזקן והיא ראתה בנבואה ה' כזקן ואמרה ואדני זקן כינוי להשי"ת. כלו' איך אפשר שאחר בלותי תהי' לי פדנה וזה חוץ לדרך הטבע ואני רואה את ה' כזקן ופ"ז השיב ה' ואני זקנתי למה צחקת בשביל שאני. זקנתי אצלי הוא נס בדרך הטבע לכך אני נגלה כזקן:

שם רמב"ן שלא שינה וכו'. ועי' בספר חסירים סי' תכ"ו שכ' דוקא בשכבר עבר הדבר מותר לשנות מפני השלום ולא בעתיד והוה וע"ש בפי' אזולאי שהק' מחו"מ סי' ל"ד ס"ט דהעובר על שבועה דלשעבר חמור מלהבא ע"ש וכן מב"מ כ"ג דעבידי רבנן דמשני במסכת דלא יאמר ששגור בפיו היינו משום ענוה ושלא להחזיק טובה לעצמו. ועי' מג"א סי' קנ"ו שהביא הס"ח, וע"ע בחת"ס ח"ו סי' נ"ט מ"ש בזה. ובדברי רמב"ן ויגש דכל זמן היות לנשים האורח תלדנה:

יד) היפלא ערש"י ורמב"ן, ופי' צל"ח ברכות ל"א ב':

יז) המכסה רש"י בתמי' אני נתתי לו הארץ וה' כרכים הללו שלו, פי' ס' שם משמואל להגאבד"ק לבוב ז"ל על הפ' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. וק' לחה דוקא למען יצוה זאת הלא קיים א"א אפי' ע"ת, וי"ל עפמ"ש באבות פ"ג מ"ח, תן לו משלו ופרש"י שגם אתה בעצמך של ה' ומה שקנה עבד קנה רבו, והצדקה הוא משל ה' אך כ' המפו' אם דן לאמתו דנעשה שותף במע"ב א"כ הוי הממון שלו, וכאן ג"כ לכאו"ק ח"ש ה' כרכים שלו הא מה שקנה עבד ק"ר לכך מסיים הפ' ושמרו כו' לעשות צדקה ומשפט ונעשה שותף והוי ה' כרכים שלו. ועי' לוית חן דרוש נעים:

ובמד' המכסה כו' אמר ה' ערובי חצרות גליתי לו. למחר הפוכה של סדום ולא אגלה לו, ותמוה, וראיתי לפרש דאי' בעירובין ל"ב בכל מערבין ומשתתפין חוץ ממים ומלח ובירו' מפרש משום דיש בהם קללה, מים מבול ומלח אשתו של לוט נציב מלח, וזה"פ פ"ח גליתי לו וא"כ מוכרח אני לגלות לו הפוכה של סדום משום שנולד פתה דין חדש לע"ח שמעתה אין מערבין במלח חשים אשתו של לוט. וע"ע בס' שערי תורה דקל"ז:

יח) ואברהם ערש"י הואיל והזכירו סיפר בשבחו, פי' ס' תולדות נח דרוש ה' שיל"ד עוד זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד תיבת "כי" מיותר, ולשון כי רק נתינת טעם על הקודם והקיצור מדברי' הוא שהצדיק כשרואה שחבירו נענש ואין בכחו להציל מצטער על זה פד שיבטיחו ה' שאין החסרון מצדו רק מגודל רשעת הדור, וז"ש המכסה כו' הלא הוא בצדקתו מושל בעליונים. ותחתונים שהרי הי' לגוי גדול אע"פ שמזל שלו הי' שלא יוליד, כן מושל בתחתונים שהרי נברכו בו כל משפחות האדמה, ובזכותו תבא הברכה לכל העולם, ואם אכסה הריסת סדום יצטער וידמה כי זכיותיו מעטים לכן גילה ה' זעקת סו"ע "כי'' רבה, ומסבת רוע וגודל מעשיהם אפי' אלף כיוצא בך אין די להצילם מן העונש, ומ"מ התפלל, ואם לא יועיל זכות צדיקים מבחוץ עכ"פ צדיקים שבקרבם ראוים להגין כיון שהם בתוך עיר רשעים ולא למדו ממעשיהם:

יט) כי ידעתיו רש"י לשון חבה, עי' שו"ת בית יצחק או"ח בהקדמה פתח הבית אות כ"ו. כחה גדול כחה של בעלי תורה, וביחוד ללמד הנערים צעירי ימים הוא מצוה רבה ויקרה והוא תפארת לישראל אשר בו נתפאר א"א כמ"ש רש"י ל' חבה, וחז"ל תקנו פ' פקדה לומר יום יום להזכירנו ללכת בעקבות הצור אשר ממנו חצבנו לקרב בנינו לפבודתו ית' ועצת רשעים המחנכים בניהם לפניני עוה"ז לבדו חבלי לחוש אם פ"י השתלמותו בענינים הנחוצים לזה העולם יחסר ממנו שלימות הנפש ללכת בדרכי ה', ותורתו יהי' רחוקה מאתנו כי חוב קדוש עלינו לגדל בנינו לתורה ולתעודה מנעוריהם, וגם כי יזקינו לא יטו מני דרך הזאת ובחגיגה דרש ראב"ע הקהל כו' טף למה באים ליתן שכר למביאיהם, ובמד' אשריך א"א שראב"ע יצא מחלציך ואינו מובן ולהנ"ל הוא מתאחד עם השבח שניתן לא"א לנחות בניו וב"ב בדרך הש"י וז"ש טף כו' שע"י עמלו וגידולו עמו מנוער לכנסו לביהמ"ד יחונך לעבודת ה'