פרדס יוסף בראשית קלב

מתברך אלא מפרי בטנו כל איש שנא' וברך פרי בטנך, ומה"ט לא שדר עילא כוס ברכה לילתא דהי' די מה שנתן לר' נחמן. וק' מכאן אי' שרה לשגר כוס של ברכה. ועי' בלקח טוב כלל ז' דכוס של ברכה משפיע גם השפעה רוחניות וגם בזה מתברכת מן האיש והכל נכלל בכלל אין פרי בטנה כו' הן השפעה גשמיית הן רוחניית, א"כ בהשפעה רוחניית ל"ש בשרה שאברהם הי' טפל לה בנביאות, וא"כ בהכרח שקיבלה שפע הנבואה בעצמה ולא באמצעית אברהם, וע"כ שפיר הוצרכו לשגר לה כוס של ברכה ע"ש באריכות. ועי' במעיני החכמה ב"ח. דק' מה להודיע שצנועה הי'. וכי לא ידע מזה מקודם ורק דאי' במגילה ט"ו א' האומר רחב רחב מיד נקרי, ומסיק ביודעה וחכירה, וא"כ בשרה שהי' יפה ביותר כמ"ש הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, וכבר אמרו שאברהם הכיר בהם אנשי מעלה אף שלא ידע שהם מלאכים, לכן י"ל דהא דהזכירו שמה ולא יתכן כן לאנשים גדולים, א"ו בשביל שצנועה ולא ראוה אותה מקודם, לכן שפיר הוי חיבוב לבעלה שצנועה הי', ובאינה מכירה שרי להזכיר שמה, וא"ש דק' מנ"ל כדי לחבבה הא אמרי' בגמ' דד"א לשאול באכסני' ולפי"ז ניחא דלהכי מזכיר שמה דאם בשביל שאלה על אכסניא ל"ה להזכיר שמה שכל מכירה נמנעין א"ו לחבבה ע"ש באריכות. ובקובץ אהל מועד שנה ב' סי' קל"ו הק' דמנין שצנועה בעבור שהי' בבית, דהא יש זמן שמטר סוחף או שחום גדול לא תצא מבית, וכאן נמי הי' החום גדול והי' בביתה ומה ראי' שהי' צנועה. וי"ל דיוק רש"י מדכ' הנה באהל והי' צ"ל באהלה כמ"ש בפ' לך (י"ב ח') ויט אהלה בתחלה נטע אהל אשתו ואח"כ את שלו, ושרה הי' אז באהל אברהם בירכתי האהל והצניעה עצמה שלא תתראה לפני האורחים ואברהם הרגיש זאת ואמר הנה באהל והסתירה עצמה:

עונ"ל לפרש דהמלאכים כשראו מדת גמ"ח של אברהם אמרו הן אשה עיני' צרה באורחים איך לא מעכבת בבעלה, ושפטו כי בטח אינה בביתה ואין מי שיעכב לעשות סעודה גדולה כזו, ושאלו אי' שרה אשתך והשיב הנה באהל כי שרה אינה כשאר נשים שיקמצו בצדקה כי הכסף נחוץ להם על מלבושים ומודעם, ורק הנה באהל יושבת בביתה וגם יודעת שעוה"ז רק כאהל ארעי ולא כבית. עי"ל כאשר נתברר לו מבן, שאלתו הי' הלבן מאה שנה יולד, לא הי' תמוה בעיניו, כי רק נגד שרה אמר המלאך למה זה צחקה שרה, ורק אברהם אמר מה בצע בבן כאשר אהי' בן ק' שנה ולא יהא ביכולתי לחנך אותו, וא"ל אי' כו' ואמר הנה באהל, והי' שמלאך רצה לשאלו כדי שישיב שהיא באהל ולרמז שיוכל לבטוח באשתו על חינוך בנו אם היא באהל ולא יצאנית ואינה בתיאטרין וכדומה, ויוכל לסמוך עלי' בחינוך בנה:

י) שוב. ערש"י וז"ל ס' פרדם הגדול לרש"י ז"ל בלקוטים דנ"ח, שוב אשוב אליך והלא לא מצינו בשום מקום ששב מלאך לאברהם לבשרו, אלא כאן בישרו שוב אשוב אליך שיהי' הנער צריך חיות, והי' זה בהר מורי' שעקדו אביו, שנ' ויקרא אליו מלאך ה' ויאמר אליו אל תשלח ידך אל הנער, וזה הי' אותו מלאך, ועתה שב להציל את יצחק וקיים שוב אשוב אליך עכ"ל ופי' בר"ה י"א ובתד"ה אליו ומהרש"א ובס' מגדנות אליעזר דף ג':

שם ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו רש"י הפתח הי' אחר המלאך, וק' מה בא ללמדנו אם הי' הפתח אחר המלאך או לפניו. וראיתי בס' אהל מועד סי' קל"ו. עפמ"ד ביומא ל"ה ב', והם עונין "אחריו'" בשכמל"ו. וברור כאשר ברכהו המלאך שוב כו' אז ענה אחריו אברהם אמן, וזה שרה שומעת פתח האהל מה שמעה ? והוא אחריו" שאברהם ענה אחריו אמן, ומובן עתה הצחוק של שרה, ולדוגמא אורח שאוכל אצל אחד ובעלת הבית אוחזת תינוק על חיקה והאורח חושב שהוא ילד זכר ויברך אותם שיזכו לגדלו לתפילין ובעה"ב עונה אמן, ובעלת הבית תצחק כי היא נקבה, ועל עניית אמן של בעלה תצחק, כן שרה מסתכלת במעי' ואמרה אפשר הקרבים הללו יטענו ולד ואברהם ידע זאת מדוע ענה אמן. ובס' ווי העמודים פכ"ו מבן השל"ה ז"ל כ' על המד' והוא אחריו זה ישמעאל מפני היחוד, וק' וכי ישמעאל צדיק הי' שישמור את שרה מפני היחוד, וי"ל עפמ"ש בברכות ל"א ב' בחנה שאמרה אלך ואסתור בפני אלקנה בעלי ויקנא לי וישקני מי סוטה ואין ה' עושה תורתו פלסתר ויקוים בי ונקתה ונזרעה זרע, וה"ה כאן המלאך הי' בדמות איש וכשראה ישמעאל ששרה תתייחד עם איש. ירא שמא יקנא לה אברהם ויקוים בה ונקתה ונזרעה זרע, והוא לא רצה שיהי' עוד בן לאברהם, ולכן נכנס ישמעאל אחריו שלא תתייחד עמו:

יב) ותצחק שרה בקרבה פרש"י, ובמגילה י"ב