פרדס יוסף בראשית קלא

כן, ועשו"ת פנ"י יו"ד סי' ג' ובמנ"ח וקומץ מנחה מ' רל"ב ורל"ח מ"ש בזה. ועשו"ת בית יהודה יו"ד סי' י"ז, ובית יצחק יו"ד סי' ז' הקשה מסוטה ד"כ ברשע ערום ע"ש. ובלימודי ה' סי' נ"ז נסתפק אי מונע חבירו מעשה אי שייך לפ"ע ועי' בקובץ כנסת חכמי ישראל הי"ל באדעסא סי' ס"ב. ועי' משל"ם פ"ד ממלוה שחידש אף דלפ"ע רק בתרי עברי דנהרא מ"מ בריבית אף דהמלוה בלא"ה ילוה לאחר ישראל שייך לפ"ע. דסי"ס ישראל אחר יעבור אלפ"ע, וע' בגנת וורדים כלל מ"ג. ופמ"ג יו"ד סי' ס"ב, ובעמק יהושע סי' י"ח וברית יעקב או"ח סי' כ' מזה:

ועי' מג"א סי' קס"ט סק"ו בשם הב"ח דלפ"ע ל"ש רק היכי שבא האיסור תיכף ומיד כשנתן לו אבל לא בבא אח"כ ע"ש. ובזה י"ל דברי תוס' בכורות כ"א ד"ה התם עי"ש. וצ"ע על המג"א שלא ציין לתוס' הנ"ל. ועי' בחלקת יואב קמא או"ח סי א' בנותן לחבירו נבלה ואומר לו שהיא שחוטה דחבירו אונס הוא אף הוא אינו עובר אלפ"ע דלא נעשה מכשול כלל דאנוס לא בעי כפרה כלל ע"ש ועי' יו"ד סי' קפ"ה ופמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב שכ"כ אכן לא הביא מרמב"ם סוף ה' כלאים דהמלביש כלאים לחבירו והלובש לא ידע המלביש לוקה וע"ש בכ"מ דתמה דלאו שבכללות אין לוקין וכמ"ש לעיל, אבל משמע דאף בכה"ג שלא ידע הלובש שהוא כלאים מ"מ המלביש עובר אלפ"ע. ואחי הרה"ג הנ"ל בקונטרסו ערוגת בושמי נרד הנספח לחדושי מהרא"ך על יו"ד האריך בזה עי"ש בערוגה ד'. ויש לפלפל בכל פרט ופרט אך אין מטרת החיבור הזה לפלפול. ורק כתבתי הערות וציונים והמעיין בכל המקומות שציינתי ימצא חדשית הרבה:

שם ויאכלו רש"י נראו כמו שאכלו, ולקמן (י"ט ג') בלוט ומצות אפה ויאכלו, לא פי' כן ואמר בזה זקיני הגאון מלאסק ז"ל הובא בקובץ דרושים חוב' ה' סי' כ"א דהאר"י ז"ל א) כ' שבמצרים דכ' ועברתי שאחז"ל אני ולא מלאך לפי שסכנה הי' לשלוח מלאך למצרים מפני רוב הטומאה הי' המלאך יכול ליפול ממדרגתו, ולכן אפ"ל בבוא המלאכים לסדום מקום הרשע נפלו ממדרגתם ואכלו ממש:

שם והוא עומד עליהם. עי' בקידושין דל"ב ובע"י דפוס ווילנא סי' י"ט ובמפו' שם:

ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל. רש"י נקוד על אי"ו שבאליו נקודה רבה על הכתב שאף לשרה שאלו או אברהם. והק' דהי' לינקד רק על הלמ"ד של אלי' ואז יהי' הכתב רבה על הנקודה ודרשי' הכתב אי"ו ולמה נקוד על ג' אותיות דהי' די באחד. ובס' קהלת משה תי' שנצמח מזה דין אחר דהגר"ר יהונתן ז"ל נשאל אם יהי' הנקודה והכתב שווים האיך דרשינן, והשיב דאין דורשין כלל, והא דנקוד סוד ה' ליראיו דאם דרשי' כה"ג ק' למה נקוד טל אי"ו שבאליו, הי' לו לנקד על אי"ו שבתיבת "ויאמרו", הכתוב לפני אליו אם בשיוים דורשים הנקודה או אותיות מר"ו אם דורשין הכתב. וע"כ אם שווים אין דורשין כלל, וא"כ א"ש דכל זה מוכח אם נקוד על ג' אותיות אי"ו שבאליו אבל אם נקוד על הלמ"ד שבאליו כדי לדרוש הכתב הו"א דגם בשווים נמי דרשי', והא דלא נקוד על ויאמרו משום שטוב לנו לנקד אות אחת מלנקד ג' אותיות. ובס' זרע ברוך ב"מ פ"ז. כ'. שאי' בחזקוני וש"ח דאותו אות שנקוד עלי' עוקרתו הכתוב מכאן לומר שאין כאן מקומו, ואי הי' נקוד הל' הוי נעקר הל' מכאן ונשאר אי"ו והוי משמע דתיכף שאלו לשרה על אברהם אי"ו ובאמת מתחלה שאלו לאברהם לכן נקוד על אי"ו ונעקר אותיות אי"ו ממקומו לומר שמקומו אחר תיבת איה. אבל פ"ז ק' הול"ל ויאמרו אליה איו ולנקד ל' של אליה והוי נשאר תיבת אי"ו במקומו והוי נמי ידעינן דבתחלה שאלו לאברהם ואכתי ל"ה צריך למינקד רק אות אחת, וי"ל דבפסוק רוצה להראות טפם של מלאכים דשאלו על שרה להודיע שצנועה הי' כפרש"י וזה שהשיב אברהם הנה באהל פרש"י צנועה, אבל בלא"ה אסור לשאול בשלום אשה רק כאן הי' כדי לחבבה על בעלה לפי"ז אי הוי כ' ויאמרו אליה איו, לא הוי כ' בפסוק התשובה דאברהם הנה באהל. ממילא ל"ה נאמר האי סברא כדי לחבבה על בעלה, ויובן המשך רש"י נקוד על איו שבאלי' ותני' רשב"א כו' דק' לרש"י למה נקוד על אי"ה ג' אותיות הא תני' רשב"א כו' והוי לנקוד רק ל' אות אחת וזה מסיים להודיע שצנועה. ופי' בקובץ דרושים חוב' ששית סי' כ"ו בזה ומכל הפרשה. ועי' מהרש"א ב"מ פ"ז. ובס' רצוף אהבה. ועי' בפ' נצבים (כ"ט כ"ח) מ"ש בשם מהרש"א ברכות ד"כ ע"ש. ועי' לעיל (י"ח ב') בשם החי' הרי"מ:

ועי' בבית האוצר ח"א כלל ק"ב על הגמ' ברכות נ"א ב' דאין פרי בטנה של אשה