פרדס יוסף בראשית קל

אם הי' מקבלין התורה הי' גנאי מה שאכלו אצל א"א אף שהי' טרם שנצטוו, וכמ"ש במדרש אכלתם בו"ח ותינוק הבא מבית הספר אינו אוכל כיון שיבא לחיוב כשיוגדל, אבל אי לא יקבלו התורה ולא יבואו לחיוב לא דמי לתינוק ואינו גנאי כלל, אבל יקשה הא ע"כ נתן להם דרך בישול דבלא בישול אינו אסור מה"ת ואיך עבר אלא תבשל. וי"ל דנתן להם אילפס רותח והם בשלו, והא דלא נקט במדרש בשלתם בב"ח רק אכלתם, צ"ל אכילה יותר גנאי כמ"ש תוס' חולין ד"ז. תו י"ל דבעי לומר תינוק מבית רבו אינו אוכל ואין דרך תינוק לבשל עכת"ד. והמלבי"ם בתו"מ כ' דבהמה שנברא ע"י ספר יצירה כמו מעשה דר"ח ור"א בסנהדרין ס"ה מותר לבשל בחלב, ואברהם האכיל למלאכים בו"ח דברא בן הבקר ע"י ס' יצירה, והיינו דכ' בן הבקר אשר עשה, וע' בס' חשק שלמה על יו"ד סי' פ"ז דכ' ג"כ דחלב שנחלב מבהמה שנברא ע"י ס' יצירה אין לו דין חלב כלל ועי' בכרו"פ סי' פ"א. ומ"ש בפ' וישב (ל"ז ב'):

ובפר"ד דרוש א', האריך אם נאסר בן פקוע לאכול חי לב"נ, ודעת היפ"ת שאפי' קידם מ"ת נהגו בו היתר, ובאור חדש בכת"א פ' וירא כ' דיהי' נ"מ להלכה בשבת, דלכאורה שוחט ב"פ בשבת פטור דמקלקל הוא, כיון דל"צ שחיטה מה תיקן, ועי' פסחים ע"ב א' וט"ז יו"ד סי' י"ג דאפי' בל תשקצו לית בי', אך אם נאסר ב"פ לב"נ שפיר תיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ כפרש"י שם בפסחים וכ' דמה קו' הנ"ל אמאי לא הביא ראי' בגמ' דחלב מותר מאברהם דהאכיל למלאכים ואמה"ח אסור לב"נ, די"ל דהי' חלב מבת פקוע דלא נאסר לב"נ משום אמ"ה, עש"ה בבשר ב"פ דלא נאסר משום נבלה אף היכי דמתה מאלי' כמ"ש תוס' ב"ק מ"א א' לא נאסר בשרו משום בב"ח. ובאמת נסתפק בזה הגרעק"א ביו"ד סי' פ"ז אי בב"פ שייך איסור בב"ח, וע"ש בפת"ת סקי"ד ונחלת צבי שם מ"ש בזה, וע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ד ובתשו' משיבת נפש סי' נ"ח ובחי' כתבתי בזה ואכ"מ, ומצאתי ג"כ בבית האוצר ח"א כלל א' אות י"א שהביא ג"כ מזה הא דהאכיל א"א למלאכים ולא עבר אלפ"ע דאמ"ה, ולדעת האמ"ש הי' מותר:

וראיתי עוד בלימודי ה' סי' נ"ד שנסתפק בלאו דלפ"ע אי נוהג בב"נ בז' מצות דידהו א"ד רק ישראל מיפקדי אלפ"ע עש"ה, ובתוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה לעכו"ם כ' דב"נ אינו מצווה אלפ"ע ועי' ישועות יעקב יו"ד סי' א' בשם הדרישה שם דאשה ועבד אין נזהרין אלפ"ע, ובבכורי שלמה אה"ע סי' ג' כ' ג"כ דאפשר דנשים אינם בכלל לפ"ע לפמ"ש הרמב"ם בפי' משניות שבועות פ"ה דיסוד לפ"ע מטעם ערבות ונשים אינם בכלל ערבות כמ"ש ברא"ש ברכות ד"כ, ועי' בזה בשערי תורה ח"ב סי' נ"ב, ובקובץ בינה לעתים חוברת א' סי' יו"ד, ובדברי האמ"ש הנ"ל יש ליישב קו' הצל"ח פסחים כ"ב שהק' מה פריך אמ"ה לב"נ על ר"א, דילמא ר"א ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת, ורמב"ם פסק דשיעורין ל"נ רק לישראל ולא לב"נ א"כ א"ש דא"ע אלא משום לפ"ע ע"ש ולהנ"ל ניחא דאי ס"ל כר"ל א"כ אינו עובר אלפ"ע כמ"ש האמ"ש, אך בגוף דברי אמ"ש מתוס' ב"מ ד"י ע"ב ד"ה כהן נראה להיפך שאפי' דלנותן אין איסור עובר בלפ"ע בגרושה לכהן, וכ"ה בחגיגה י"ג ב' ד"ה אין, וע"ש בלימודי ה' סי' נ"ו בזה, ובשו"מ תנינא ח"ב סי' ס"ז ובבית אברהם על פסחים, ומנ"ח מצוה רל"ב ובשטמ"ק ב"מ ס"א:

ובחידושי כתבתי הרבה בזה ואעלה איזה הפרות בענין לפ"ע. בכ"מ סוף ה' כלאים כ' ועל לפ"ע אין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"ש, ומאד נפלא בעיני שהנוב"י ח"ק אה"ע סי' פ"א חקר בזה אי לפ"ע הוי לאו שבכללות ולא הביא הכ"מ, ועפמ"ג בפתיחה ח"א אות ל"ז, ובמנ"ח מ' תנ"ד, וע"ש בנ"ב שהביא לפ"ד תוס' סנהדרין ס"ד לא הוי לפ"ע לאו שבכללות ולוקין, וקשה לי מגמ' דפסחים כ"ב ב' הא לכלבים שרי ואי דעל לפ"ע לוקין דילמא אסור גם בהנאה ורק משום הנאה אין לוקין כמ"ש הרמב"ם דעל הנאת בב"ח אין לוקין אבל מחמת לפ"ע לוקין וצע"ג, ואחי הרה"ג מו"ה שלמה ואב נ"י מלאדז כ' לי ליישב הקו' דבלא"ה אין לוקין אלפ"ע דהוי לאו שאב"מ כמ"ש בחינוך מ' רל"ב ורמב"ם פי"ב מרוצח וה"ה פי"ב מעדות, ועי' כנה"ג חו"מ סי' ל"ד ובס' ארעא דרבנן סי' שמ"א בזה, ובס' פתח הבית סי' ע"ד ע"ה ג"כ כנוב"י. וראיתי עוד בפה"מ לרמב"ם פ"ו ח"ג דתרומות מפורש דעל לפ"ע אין לוקין, וע"ש במשנה ראשונה במשניות דפוס ווילנא בפ"ה ה"ו משביעית מ"ש בזה, ועי' רמב"ן פ' יש מותרות דבלאו שאינו שוה בכל ל"ש לפ"ע, ועי' בחת"ם חו"מ סי' ר"ב דדוקא באשה דלא מפקדא אבל באנשים אף דאינו שוה בכל שייך לפ"ע:

ועתו"ס ע"ז כ"ב א' ד"ה ת"ל אם מכשילו בעבירה דרבנן עובר אלפ"ע דאוריי' דהא מכשיל לי' ואפי' עצה רעה אם נותן לו עובר אלפ"ע, ומתוס' חגיגה י"ח א' ד"ה חולי לא משמע