פרדס יוסף בראשית קכט

על טהרת קדש, אפי' על טהרת תרומה ג"כ לא אכל דמלאכים אמרו דנעקר דם, וי"ל דשרה לא פרסה רק דאברהם סבר מעצמו שתראה היום נדה דאיתא בר"ה י"ח למועד אשיב אימת כו' אלא אותו שנה מעוברת הי' והק' תוס' הא ביוה"כ נמול ומלאכים הי' אצלו ביום ג' והוי ב' ימים קודם סוכות. ויולדת לז' יולדת למקוטעין, ואי קשה כי מדלית יומי דטומאה דילמא הי' נולד בז' דפסח. ולפי"ז י"ל דאברהם לא ידע שיהי' מעוברת השנה דאין מעברין קודם ר"ה, והי' ק"ל קו' הגמ' כי מדלית יומי דטומאה, והי' סבר כתי' תוס' דיולדת באחרון של פסח, וא"כ הוכרחה היום לראות נדה. והוא מעל"ע שבנדה, לכך לא הביא לחם, אבל באמת לא פרסה נדה דשנה מעוברת וראתה עד סוף ג' שבועות ולכן צחקה דל"ה לה אורח כנשים. ושפיר פרש"י דאוכל על טה"ק, דאי על טהרת תרומה (אמאי לא הבין מעצמו שתראה נדה. ולא שמלאכים אומרים לו זה) והא לא ידע בודאי שנעקר דם ואמאי לא הביא, א"ו דאכל עטה"ק ומספק ג"כ אסור ולכך לא הביא ע"ש:

והנה על קו' הנזה"ק הנ"ל דאטו לפי שנהג עצמו בזה מה לו להחמיר על האורחים. לכאורה יש להביא ראי' מזה למה שנסתפק בשער המלך בפ"ט הט"ז מאישות, דאם הוא נוהג איסור בדבר ואף דחבירו אינו נוהג עובר בלפני עור, ומשו"ה פסק דאם הוא אינו מעשן טיטון מנר של חלב אסור ג"כ ליתן לחבירו ע"ש, וכן מצאתי שכ"כ המקנה על קידושין ל"ט א' בגמ' ד"ה אריוך, וא"כ כאן כיון דלאברהם אסורה העיסה דנוהג עצמו איסור חולין בטומאה אסור ג"כ ליתן, ולכאו' היא ראי' נפלאה. אבל לפמ"ש הרא"ש סופ"ד דר"ה בשם ירושלמי דבעשי"ת נוהגין כ"ע לאכול חולין בטהרה וע"ש בקרבן נתנאל אות פ' דבר"ה ל"ה צריך להזהירן שיאכלו בטהרה דפשיטא שיאכלו בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ע"ש ולפי מ"ש במדרש ותוס' ר"ה י"א דפסח הי' וא"כ א"ש קו' הנזה"ק דביו"ט כ"ע נהגו לאכול חולין בטהרה ומשו"ה שפיר לא נתן להם לחם. וא"כ אין ראי' מזה להשעה"מ והבן, ובס' משנת ר' אליעזר כתב דקשה למה לא שאלו איה שרה אשתך רק אחר שאמר ויקח חמאה כו' וי"ל ביו"ד סי' פ"ח אסור להעלות בשר וגבינה על שלחן אחד שמא ישכח ויאכל, ובשבת י"ג לא יאכל זב עם זבה משום הרגל דבר, והמלאכים הי' יודעים דפרסה נדה וחושבים שמא אברהם אינו מייחד עם שרה משום הרגל דבר, אבל עכשיו שראו שמעלה בשר וחלב על שלחן אחד, ומשמע דסובר כמ"ד בו"ח עולה על שלחן אחד א"כ גם בנדה מותר להתייחד ול"ח להרגל דבר ושאלו איה כו':

שם ויקח חמאה וחלב וגו'. עי' מהרי"ם אלגאזי בכורות פ"א אות ב' אהא דחלב מנ"ל דשרי הביא בשם תוס' חיצוניות דהק' אמאי לא ילפי' מאברהם, ויקח חמאה, ובודאי לא האכילם איסור דא"א קיים כל התורה, וי"ל דהי' סבור שהם ב"נ ולא נצטוו כי אין זה מז' מצות, ואף דבירושלמי משמע דאכלו בו"ח דאי' שא"ל ה' כשבקשו שיתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה שמיד שהתינוק בא מבית הספר, מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו, ואתם אכלתם בו"ח עכ"ל וק' תינח למ"ד דם נעכר ונעשה חלב וחידוש חלב משום איסור דם וב"נ מותרין בדם מן החי. אבל לטעם ב' דחידוש משום אמ"ה, הא ב"נ מצווה על אמ"ה, ובכלל ז' מצות ב"נ הוא, ואיך אפשר דנתן להם א"א חלב ועבר אלפ"ע, ואולי דילפותא דמייתי בגמ' הוא לב' טעמים. אבל מאברהם הוא רק לטעם א' משום אבמה"ח אבל לטעם דם ליכא ילפותא מאברהם ע"ש באריכות. והח"ס בתורת משה הקשה דלפי פשט הפסוק נראה דמקודם אכלו חמאה וחלב ואח"כ בשר ומאי איסור בב"ח יש, וצ"ל דמ"מ בעינן קנוח ואין קנוח אלא בפת ולחם לא הביא ע"י שפרסת נדה, ול"ה קנוח והוי בב"ח ע"ש, ובשם הרה"ק היהודי ז"ל איתא תי' על זה דהא דאסור לאכול חלב אחר בשר, הטעם דחלב הוא חסד ובשר הוא דין וכשאוכל חלב אחר בשר וקיי"ל תתאה גבר ואסור להגביר הדין על החסד, אבל בשר אחר חלב דתתאה גבר מגביר חסד על דין, ע"כ כשבקשו המלאכים לי להם התורה מחמת שהם עליונים, ורצו להגביר על התחתונים, א"כ סברו דעילאה גבר, והם אכלו חלב ואח"כ בשר, ולפי שיטתם דעילאה גבר אכלו בב"ח:

אך הדק"ל אמאי נתן א"א להם הא עבר אלפ"ע ובני יקירי הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר בזה לשיטת האמונות שמואל סי' י"ז, הובא בפר"ח ופמ"ג יו"ד סי' ס"ב דהלאו דלפ"ע ל"ש רק היכי דלדידי' נמי אסור אבל היכי דלדידי' מותר אינו עובר אלפ"ע, ובאמת קדמו בשטמ"ק ב"מ דס"א ע"ש, וה"נ כן דלא"א הי' מותר חלב ואח"כ בשר דתתאה גבר ואינו עובר אם נתן לאחר שעובר עליו ודודי הגאון אבד"ק לאסק שליט"א בתשובה לבני שיחי' כ' לתרץ קו' הנ"ל דהנה בב"ח רק לישראל נאמר כשקבלו התורה ולא למלאכים, רק